עריכת הדף "שואל ומשיב/ג/א/רמו"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
בין המצרים מהרה יזרח אור לישרים וקרן התורה בכבוד ירום כבוד הרב החריף המופלג בתורה וכו' מוה' ארי' ליבוש נ"י אבד"ק לאשציב:

מכתבו הגיעני תמול ואני יושב קרית חוצות לשתות מי מעיין הקשה למעיין ומחוסר ספרים ובכ"ז מפני כי ראיתי ריב בעיר ואמרתי להשיב מפני הכבוד. בדבר שאלתו ע"ד שאירע בריאות נקודות אדומות ולפי מאמר השו"ב נגלד מעט מעור עליון וסביבות המראה אודם וגם מכוון נגד הגלד יש בעור השני מראה אדמימות ומקודם לא שאלו ע"ז ונפחו הריאה וכשראו שלא בצבץ מיעכו ומשמשו הרבה ועברו המראות מב' הקרומים וכשבדקו שוב שנית הי' מבצבץ ועכ"ז הכשירו ואח"כ החמירו מעצמם שראו מקודם אם אינו מבצבץ ואח"כ קלפו הקרום העליון וגררו הבשר מן הקרום הב' וכשבדקו במראה הקרום וראו שעבר והכשירו וכשנתוודע למעלתו אמר שיש לעיין בזה והאריך שיש להטריף. והנה בראשית ההשקפה לא ידעתי שום ריעותא דכל שעבר ע"י מיעוך ומשמוש כל המראה מב' הקרומים הרי זה ראיה שאין כאן שום נקב שאל"כ לא היה עובר המראה וכמ"ש הב"י בסימן ל"ג דאם עובר ע"י רוק שוב לא מקרי ק"ד כלל ע"ש. וראיתי למעלתו שהרגיש בזה והביא דברי הנוב"י במהד"ב סימן ט"ו שכתב לחלק ולא ידעתי דאדרבא גם הנוב"י כתב שאם רואין שעבר ע"י הדחה בודאי לא ניקב ודוקא ע"י קוץ ומחט כבר קלקל ומה בכך שעובר אבל כאן ע"י חולי כל שראינו שעבר המראה וא"כ חזינן שלא ניקב וכשר. ומיהו יש לומר דש"ה שעבר ע"י הדחה ובודאי לא היה שום חשש נקב אבל במיעוך ומשמוש שיש לומר ע"י המיעוך ומשמוש חלף הלך לו אדמימות אבל באמת היה שם לקותא וטריפה ול"מ אם בצבץ אח"כ חזינן שבא מחמת נקב משא"כ שם דעבר ע"י הדחה ומיהו גם מה שעשו אח"כ לא ידעתי איך עשו אם היה הבדיקה ע"י נפיחה טרם שבדקו הקרום השני בודאי אין ראיה וגם אם הי' הנפיחה אח"כ וכל מה שעבר ע"י מיעוך ומשמוש אין זה ראיה שלא היה נקב וצ"ע בזה ועכ"פ אינו ברור אם יש להכשיר בזה דהרי מה שעבר ע"י שגררו הבשר זה לא מקרי עובר וכל שאי אפשר לבדוק אח"כ בודאי טריפה ומעלתו האריך דהוה תר"ל. והנה א"צ לכל זה וע"ז יש לפקפק כמ"ש הרבני מוה' צבי גרינפעלד ויש לי אריכות דברים בזה. אבל גוף הדין הדבר ברור דיש להטריף ולא יפה עשו השוחטים שהורו מעצמם כן ומהיום והלאה יזהרו בזה ויביאו הדברים לפני מעלתו ולפי מראה עיניו ישפוט. ומ"ש מעלתו על מה שהכשירו האחרונים ספק תר"ל וע"ז הקשה דדמי לגבינות עכו"ם לק"מ דאם נימא כן בכל מה שהחמירו חז"ל נימא דהו"ל כגבינות עכו"ם וכבר ביארתי בתשובה אחרת והבאתי דברי שו"ת נטע שעשועים שהאריך בזה דאם חז"ל בעצמם לא עשו זאת רק לספק טריפה לא שייך זאת ודוקא בגבינות עכו"ם יעשו אותו כודאי יעו"ש וכן עיקר. מ"ש בענין אי מחייבין משני טעמים אי מקרי רובא שהמהרי"ק האריך בזה וע"ז כתב בהך דסימן ק"ט דלאכל כלם בב"א ודאי אסור והרא"ש מתיר וע"ז כתב דהרא"ש מתיר דאזיל לשיטתי' דס"ל דרוב אינו דבר ברור רק ספק והתורה התירה מגזירת הכתוב וא"כ ממילא גם משני טעמים יש להתיר דגזירת הכתוב הוא כל שיש רוב מותר וה"ה לאכול כלם בבת אחת מותר משא"כ להתוס' דחולקין על סברת הרא"ש שישב קושית התוס' גבי עשירי ודאי ולכך בב"א אסור וה"ה משני טעמים אינו מקרי רוב. והנה בגוף דברי המהרי"ק הארכתי בחיבורי ליו"ד סימן רמ"ב ע"ש דברים נחמדים. אמנם גוף דבריו הם תמוהים דמ"ש עפ"י דברי הרא"ש בשיטה מקובצת גבי עשירי ודאי דרוב לא מקרי רק ספק זה אינו רק ברובא דליתא קמן אבל ברובא דאיתא קמן התורה אמרה אחרי רבים להטות ואפילו ר"מ דחייש למיעוטא מכל מקום ברוב דאיתא קמן מודה ר"מ כמ"ש הגהת מרדכי סוף חולין וכ"כ התוס' יבמות דף ס"ז לר' יוסי יע"ש והרי האיסור נהפך להיתר כמבואר בסימן ק"ט שם בשם הרא"ש ואף להרשב"א דסובר דאזלינן בכל חדא אחר הרוב ואמרינן דמרוב הוא אבל עכ"פ הרוב הוא היתר גמור וא"כ אין מקום לדבריו. ובגוף דברי המהרי"ק הנ"ל שהחמיר הש"ך בדאורייתא דל"מ רוב כל שחלק בטעמים ולא בדרבנן צ"ע דהרי אחרי רבים להטות אזלינן אף אם הסנהדרין אומרים משני טעמים ועיין ש"ך חו"מ סימן כ"ה ס"ב ע"ש וא"כ מבואר דאחרי רבים להטות דהיינו רובא דאיתא קמן אף משני טעמים חלוקין אזלינן בתר הרוב. וע"כ נראה ברור דכל שהדיינים הם לפנינו אף שנחלקו בטעמים ודאי מקרי רוב אבל היכא שאינם לפנינו אמרינן דאולי אם היו לפנינו היו מודים לזה שאומר שלא כשני הטעמים וכל אחד מהם היה מודה לו ועיין בש"ך בחו"מ שם ובנו ב"י מהד"ת חלק חו"מ סימן ג'. אמנם אף אם נימא דברוב שהוא לפנינו ג"כ אין הולכין בתר רוב וכפשטת לשון המהרי"ק והש"ך נראה לפענ"ד דעכ"פ מידי ספק לא יצא ולכך דוקא להחמיר אזלינן בדאורייתא לחומרא ובדרבנן לקולא אבל להיפך שניקל בדאורייתא וכן להחמיר בדרבנן בכה"ג ודאי לא אמרינן וכן בד"מ להוציא מיד המוחזק ודאי לא אמרינן. מה שנסתפק אימתי מונין מעל"ע בספק טריפה שנתבשל בכלי אי מעת שנתוודע השאלה או מעת שבא לפני המורה. לפענ"ד פשוט שמונין מעת שנתוודע השאלה דעכ"פ נפגם בתוך הכלי מעת לעת קודם שבא לפני המורה וז"פ וברור. מה שהקשה על הרי"ף דפסק בריש שבת כבן עזאי דמהלך כעומד דמי ותמה הרא"ש מפרק המצניע ולמה לא הביא מברכות דף כ"ד ע"ב דר"י מחלק בין מהלך לעומד והאריך בחריפות. תמהתי דהיאך העלה את המדומה כזה דשם בעומד מרגיש הריח ובמהלך אינו מרגיש כל כך הריח וזה דבר שהחוש מעיד ומה ענינו להך דב"ע אי מהלך כעומד דמי וז"ב ופשוט דברי הכותב בקצרה לפי הזמן והמקום הדו"ש:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>