עריכת הדף "שואל ומשיב/א/ב/יג"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
בשנת כת"ר הגיעני שו"ת מהרב הגאון מו"ה שלמה ארי' ליב מארגין שטערין האבד"ק לינטשיץ ני' בדבר עגונה אחת שבעלה שמעון פרייער מאזרקאוו עזבה זה שנים רבות ובאה השמועה מאחד שמו הירש ליב ליטקא שעזב ג"כ את אשתו ובא ממדינת האלנדיא מכתב שהוא ושמעון פרייער נתחברו יחד ונמכרו לחיל האלנדיא והמה הולכים לאסטאנדיא למלחמה והנ"ל כתב לאביו כי יכתוב לו אגרות על אדרעססע שמעון פרייער כי המה יחדיו בפקודי צבא אחת ואחרי בואם לאסטאנדיע כתב הירש ליטקא הנ"ל לאביו כמבשר כי באו לשם בשלום למחוז האי הנ"ל ונמצאו שם הרבה יהודים בצבא המלחמה ורבים אשר הלכו משם למלחמה והוא נשאר שם בעיר ווילעמין וכ"כ כ"פ אח"כ בא אגרת לאביו ונותן תודות לד' כי הוא יכול לשאת אויר החום הגדול אשר שם ורבים מתים מחמת זה וגם כתב כי מת אחד מעיר אזירקוועה ובשמו הוא פרייער ואמר כי לא רצה לכתוב זאת רק כי מוכרח הוא למען יודיע לאבי פרייער כי מת בנו ועוד אחד מת והוא מעסטרייך ובשמו פאפער וקברנו שניהם והי' לנו הוצאות רבות עד שהבאנו אותם לקבורה והנה מע"ל על דעתו להתיר מחמת כי חום האויר הוא כדבר ובדבר יש שני לשונות אי דמי למלחמה וגם הי' שם מלחמה כנודע ואף דשייך בדדמי מ"מ כל שאומר קברתיו נאמן וז"פ אמנם מה שכתב מעלתו דאף דהוה ע"א ביבמה מ"מ נאמן כמבואר בכל הפוסקים אמת נכון הדבר שכן הוא בסי' קנ"ח ואף לדעת הרא"ש להתירה ליבם ודאי נאמן ע"א אמנם הנו"ב מהד"ב חאהע"ז סי' קמ"ו כ' דלדידן דאין מיבמין רק חולצין לא חיישת אקלקולא דכל דגם כעת אין לה בעל לא חיישת אקלקולא דמה מפסדת וגם כאן כיון דאסורה ליבם ל"ש קלקולא אך אחר העיון ז"א דזה דוקא להתירה לעלמא שייך סברת הגאון אבל להתירה ליבמה דקי"ל דאף היא מהימנא ול"ח דלמא רחמא לי' א"כ ממילא א"צ לטעמא דקלקולא ואדרבא לדידן ל"ש החשש דלמא רחמא לי' ומהימן ע"א אף לל"ק מה שהאריך בדברי רש"י בשבת במ"ש משום דאפקעינהו רבנן לקידושין דהקשה דא"כ מה ק"ו הוא זו דשאני מת בעלה דאפקעינהו רבנן לקדושין מיניה משא"כ ביבמה דקידושי דאחיו לא נפקעו לק"מ דאטו אפשר לומר דאפקעינהו רבנן לקידושין ועשו"ת פ"מ ושו"ת שבות יעקב והדברים עתיקים דלא אפקעינהו רק לאחר שמצאו סמך וכמ"ש בשטה מקובצת כתובות דף ג' ובנימוק"י שנדפס מחדש וכמ"ש בחבורי יד שאול סי' רל"ד וא"כ כל דיש להם סמך שוב אפקעינהו וע"כ משום דע"א נאמן וא"כ ז"ש אם איסור כרת התרת מטעם דיוקא וע"א נאמן שמת ומכח זה אפקעינהו מכ"ש שנאמן ליבום וז"ב ופשוט והנה מ"ש דזה המעיד עובר עבירות לתיאבון הנה אמת נכון הדבר שהגאון מורה"מ בנעט לא רצה לקבל עדות בעלי מלחמה מטעם דהוא פסול מן התורה אבל אני הארכתי בתשובה מכמה טעמים להתיר והבאתי דברי הרשב"א בתשובה והארכתי בה הרבה ואכ"מ וגם מטעם שלא הזכיר רק שם מקומו אזרקווע ושם הכינוי פרייער אבל שם אביו ושמו בעצם לא הזכיר יפה צדד מע"ל ששם הכינוי הוה כשם אביו ושמו דהכינוי הוא כשמו ושם אביו דשם אחד לשניהם וגם הרי חפש באזרקאוו ולא מצא שם אחר בשם הכינוי רק זה וע"כ לפע"ד ג"כ לצדד להקל ודו"ק ומ"ש מע"ל להקשות בהא דאמרו ביבמות דף צ"ג דאמר הא לא תבעי לך דאפילו היא מהימנא וע"ז הקשה די"ל דאיהו נאמנת טפי מטעם שאדם נאמן נגד החזקה כמ"ש הרשב"א וכיון שנאמנת לגבי עצמה ממילא נאמנת גם לגבי הבעל במחכ"ת ז"א דמה דנאמנת לגבי עצמה הוא משום דאדם נאמן לטעון נגד החזקה והיינו מה שאינו נוגע רק לגבי עצמו בלבד אבל לגבי אחר אינו נאמן והדבר מוכרח בסוגיא דשנים אומרים מת דע"א המעיד נושאה ואפ"ה מצריכין שהיא תאמר ברי לי שמת ועיין שם בפ"י ואף דכתב הרמב"ן ריש גיטין דהא דנאמנת אשה לומר שהוא טהורה אף שהוא נגד החזקה משום דהתורה האמינתה לגבי עצמה ומתוך שנאמנת לגבי עצמה נאמנת לגבי בעלה ג"כ היינו שם דמתורת נאמנות היא דכתיב וספרה לה וגם הדבר נוגע לשניהם ביחד איש ואשתו אבל כאן ניהו דנאמנת לגבי עצמה אבל איך מותרת שהיבם ישאנה הא לגבי היבם אינו מועיל ברי שלה וז"פ וברור.

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>