עריכת הדף "שו"ת תשב"ץ/ג/קסז"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''שאלה קסז: ''' 

בגאייה:

שאלת ראובן הי' חולה ונטרפה דעתו אחר כך נשתפה באותו יום עצמו ואמר לאיש א' כתוב מה שאומר לך ואותו האיש לקח מעט נייר וכתב לו כל מה שהי' אומר. ואלו הם דבריו כתוב שלשים דינרי' להקדש. וחמשה ועשרי' דינרי' לאמי. ואני חייב לפלוני ולפלוני. ועתה אבי אביו שהוא יורשו טוען כנגד צואה זו טענות. האחת כי המצו' הי' מטורף בדעתו. והראי' בזה כי לאחי אמו הי' חייב ל"ב דינרים ומעט כספים והוא כתב כי הוא חייב אליו וכן כתב הכותב יש לי ברשות דודי פלוני כך וכך והי' בהפך ומזה יתברר שהי' מטורף. עוד הוא טוען כנגד עדות הכותב שאינה ראויה להתקבל וגם העד האחר הוא עם הארץ ואין ראוי שתקובל עדותו. עוד הוא תובע היורש הנזכר מה שהוצי' עליו בגדולו ובלמודו תור' שהוציא בזה הרב' אלו הם טענות התובע היורש דבר תורה:

'''תשובה: '''  אם אמת הוא שנטרפה דעתו קודם דבריו אלו אין דבריו מתקיימין אלא אחר בדיקה אם חזר לדעתו יפה ודבר זה נלמוד מדין גט שאין גטו גט אחר שנטרפה דעתו עד שיבדקו אותו אם חזר לדעתו יפה וה"ה לענין מתנתו ודבר זה פשוט הוא. וכן מוכיח בפ' מי שאחזו {{ממ|גיטין ע"א ע"א}} וכן כתוב בספר ח"מ {{ממ|סי' ר"נ}} וכן כתוב בפי' ההל' עדי' שאמרו בפנינו צוה פלוני כשהוא שכיב מרע אבל לא נתברר לנו שמת מתוך אותו חולי שהמתנה בטלה לגמרי דלא ראינוהו אינה ראי' ואפי' דיירי באותה חצר. וכ"ש לדברי רבי' הגדול ז"ל שהוא אומר דעמד בין חולי לחולי והלך על משענתו בעינן אומדנא דיש לחוש שמא עמד והלך לביתו וחצרו וצריך אומד והם לא ראוהו ולא הכירוהו בכך דהעמיד ממון על חזקתו מלתא רבתי היא ולא מבטיל באומדנא לפיכך צריכין עדי' לבקרו תמיד עד שידעו באיזה חולי מת ומ"מ יכולי' העדים לסמוך ברפואתו ע"פ נשים המשמשות אותו אם הכביד חליו ויצא קול מזה הרי זה בחזקת מת מאותו חולי דכל כי האי גוונא גלוי מלתא בעלמא הוא. ובהכי סמכי' בדיני ממונו' ע"כ. ואם יש ספק בדבר אם חזר לדעתו אם לאו הוי יורש ודאי {{ממ|והבנים}} [והבאים] מחמת מתנה ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי. וכן הוא מוזכר בגמרא פ' החולץ {{ממ|יבמות ל"ח ע"א}} בשני מקומו' בכל ספק וודאי הבאים לירש בנכסי'. וכן בפ' מי שמת {{ממ|בבא בתרא קנ"ד ע"א}} בענין מתנת שכ"מ דלא כתיב בה כד הוה מהלך ברגליה בשוקא ולא כד קציר ורמי בערסיה אמרי' איכא למימר הכי ואיכא למימר הכי אוקי ממונ' בחזקת מריה. הכי נמי אי איכא למימר דלא נתישבה דעתו ואיכא למימר דנתישבה דעתו אוקי ממונא בחזקת יורש. זהו לענין טענת מה שנטרפה דעתו אבל נראה שמתנה זו בטלה היא ואפי' הי' בדעתו. לפי שאמר לו כתוב כמו שנז' בשאלה ושכיב מרע שאמר כתבו ותנו לפלוני ומת מתנתו בטלה שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר. ואין שטר לאחר מיתה. וזה מספיק לבטל מתנה זו ועוד שלא אמר תנו. ולענין פסול המתנה מחמת העדים. דבר זה תלוי בידיעת חכמי המקום בעניניהם וכן לענין תביעת שכר הלמוד והגדול הם טענות בטלו' כיון שלא כ' שטר עדות עליו שדעתו לתבוע ממנו הוצאתו. כי אנו אומרי' מסתמא דרך גמילות חסדי' זנו ופרנסו. וכ"כ הרב הספרדי ז"ל בשם תשובת הרי"ף ז"ל. ויש הוכחה לזה בפ' מי שמת {{ממ|בבא בתרא קמ"ד ע"ב}} בענין שושבינו'. וכן כ' הרמב"ם ז"ל סוף פ"ז מהל' זכיה ומתנה:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>