עריכת הדף "שו"ת תשב"ץ/ג/לח"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''ענין לח: ''' 

ולענין הדין בעצמו באיסור נבלה ואיסור שבת איזה מהם נדחה היה נראה דבמחלוקת היא שנויה דההיא דכרישין {{ממ|שם}} פליגי בה רבי ור' אלעזר בר"ש דר' ס"ל מאכילין אותו וא"צ לעשר אע"פ שהאיסורין שוים. ור"א בר"ש ס"ל לא יאכל עד שיעשר והי' אפשר לומר לדברי ר"א דה"ה ששוחטין לו ולא יאכל נבלה ואע"פ שהאיסורין דינן שוה לפי שאין מחלקין בגמרא בין איסור קל לאיסור חמור אלא בחולה עצמו ושני האיסורין בפניו אבל אם האיסור האחד הוא אל החולה והאיסור האחר הוא אל המפקחין נפשו כשם שהתרנו להם איסור קל כדי שלא יעשה הוא איסור באכילתו כן נתיר להם איסור חמור אם א"א בלאו הכי שהרי הותר' להם שבת מה לי באיסור קל מה לי באיסור חמור כשהוצרך הוא אליו ולא אל האיסור הקל ואם ענין איסור נבל' ואיסור שבת הוא תלוי בפלוגתא דהני תנאי יהי' אסור לחלל שבת אם יש לו תרנגולת נחורה משום דקי"ל {{ממ|עירובין מ"ו ע"ב}} הלכה כר' מחבירו. ור' ור"א בר"ש חברים היו כדאי' בפ' הפועלים {{ממ|בבא מציעא פ"ד ע"ב}} ואע"ג דפלוגתייהו היא באיסורא דרבנן דאיסור תיקון מעשרו' בשבת ואיסור טבל בירקו' דרבנן מיהו מדרבנן נשמע לדאוריית' דשחיטה בשבת לגבי איסור אכילת נבלה הוי כתקון מעשרות לגבי איסור טבל דרבנן דהני דאורייתא והני דרבנן. ואע"ג דהתם {{ממ|יומא שם ע"א}} אוקים רבה פלוגתייהו דתנאי דטבל ותרומה בשבת ובדלא אפשר בחולין כלו' שא"א לרפאות החול' בחולין שישארו אחרי שסילקנו התרומה מהטבל דא"א בחולין מודו כ"ע דמתקנינן לי' בשבת ולא יאכילוהו לא טבל ולא תרומה. וא"כ לפ"ז הי' מותר לשחוט לחולה ולא להאכילו נבלה וא"כ יהי' דעת רבה דלא כר' כבר דחו לה בגמרא דאפילו ר' מודה בהא שלא אסר ר' תקון מעשר ולהאכיל טבל אלא במעשר ירק שהתקון הוא שבות ואכילת טבל ירק דרבנן ליכא למיגזר לטבל דאורייתא אבל בפלוגת' דתנאי דטבל ותרומ' הרי אוקמה רבה בעציץ שאינו נקוב. ואע"ג דתיקון טבל הוי דרבנן ועציץ שאינו נקוב טבלו הוא דרבנן מ"מ [לא] דמי למעשר ירק דבעציץ שאינו נקוב שהוא מין דגן יש לגזור אטו עציץ נקוב דהוי טבל דאוריית' ומשמע דלא עבדי' איסורא שבת דרבנן אלא היכא דאיכא למגזר לחולה איסור טבל דאוריית' אבל כשהאיסורין שוין הם דאוריית' ודאוריית' {{ממ|הוא}} [או] דרבנן ודרבנן וליכא למיגזר בדאוריית' מאכילין האיסור לחולה ולא עבדינן אנן איסורא. ומכל זה יצא לנו איסור אפי' כשיש לפנינו נבלה שאינה מבושלת ונצטרך לחלל שבת בבשולה דומיא דכרישין שחללנו שבת בגזיזתן במלאכה דאוריית' ולא התיר ר' לחלל שבת לתקנן באיסור שבות אלא שהדבר פשוט שאם אין לנו נבילה לא נאמר לעכו"ם לנחור שהרי אמרו {{ממ|שם פ"ד ע"ב}} אין עושין דברים אלו ע"י עכו"ם מי' אפי' בנבילה מבושלת הי' אפשר לומר דל"ד לטבל משום שזה האיסור עומד לתקן ואינו חסר אלא תקון ואלו הי' חול היה חוזר היתר ע"י תקון ומפני פקוח נפש התירתו התורה כאלו הי' מתוקן והרי הוא כאלו אינו חייב לתקנו כדגן עכו"ם שהתורה פטרתו מפני פקוח נפש וכשאוכלו החולה אוכל היתר אבל זאת הנבלה א"א לה להיות שחוטה כל עוד שהיא ראויה למאכל אדם דמאי דאמרי' במנחו' {{ממ|כ"ג ע"א}} ובי"ט {{ממ|ל"ח ע"ב}} אפשר לנבלה שתעשה שחוטה היינו לכשתסרח ולא תהיה ראויה לגר והתורה לא אסרה אלא נביל' הראוי' לגר אבל בעודה ראוי' לגר אין לה תקון לא בחול ולא בשבת והרי היא כאלו אינה לפנינו כלל דאריא דאיסורא רביע עלה. הילכך נשחוט לו מה שבפנינו {{ממ|דאלו}} [כאלו] לא הי' לפנינו אלא תרנגולת זאת החיה וז"ש הראב"ד ז"ל שאיסור שבת הוא עומד בפנינו ולא איסור נבלה אבל בטבל אין איסור שבת עומד בפנינו וכיון שלא הצריכתו התורה תיקון. וכל זה יש לנו לומר שלא לשבור דברי הראב"ד ז"ל דרב גדול ומובהק הי' ודבריו צריכין לפנים ולפני ולפנים והוא הי' ראש המדברים בשאלה זו וירד לעומקה. וה' ברחמיו יוציאנו ממרה למתקה:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>