עריכת הדף "שו"ת תשב"ץ/ג/כד"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
תמונראן

'''שאלה כד: ''' שאלת שתי עיירות סמוכו' זו לזו והתנו ביניהם שכל מי שיעתיק דירתו מעיר לעיר יתן המס לעיר שנעתק ממנה לא לעיר שהוא דר בה ואשר יבוא מארץ רחוקה וידור באחת מהעיירות הנזכר שבעיר שידור שם יתן את המס ונתקיים תנאי זה ביניהם ימים רבי' אח"כ בא יהודי מבלנסיה ונתגורר באחת מהעיירות ופרע עמהם מס ימים רבים ואח"כ העתיק דירתו לעיר אחרת וחשבו אנשי העיר השניה שכיון שהוא מארץ נכריה שיפרע המס עמהם ולא עם הראשונה שנתגורר בה מתחלה ולא חשבו שיהיה נכלל בכלל התנאי וההסכמ' לפי שהוא מארץ נכריה שיפרע המס עמהם והכריחוהו על כך ועתה רצתה אחת מהעיירות לבטל התנאי הנזכר והעיר האחרת לא הסכימה בבטולו וטענו אנשי העיר שרצו לבטל התנאי לומר אתם בטלתם התנאי לפי שהכרחתם היהודי הנזכר לפרוע המס אצלכם. ענו אנשי העיר האחרת אנחנו כטועים בדעתנו הכרחנוהו לפרוע המס אצלנו וגם אתם הכרחתם לפרוע המס אצליכם אנשים באו ממיורקא ונתגוררו אצלנו שנים רבות כי חשבנו שלא היו בכלל התנאי וגם עתה אם כדבריכם כן הוא היהודי שהוא אצלנו מבלנסיה יפרע אצלכם והיהודים שהם עמכם ממיורקא יפרעו אצלנו ענו אותם שמא זה התנאי שעשו אבותינו עם אבותיכם הי' מפני שהייתם מאיימים עליהם במסירו' ועוד אבותינו התנו תנאי זה ואנחנו אין אנו חפצים בו עכ"ל השאלה:

'''תשובה: '''  כל מה שהתנו בני העיר בענין ממון תנאם קיים וחזר להיו' דין גמור ודבר זה מפורש בגמ' בפרק ראשון מבבא בתרא {{ממ|ח' ע"ב}} ובתוספתא וא"כ אם בני חברון התנו ביניהם שכל מי שיעתיק דירתו מהם ללכת לדור בלוד יפרע עמהם מס המלך ומפני העתיק דירתו לא יפטר מהחוב ההוא הרי הוא כאלו כל יחיד ויחיד קבל שעבוד זה וכשיצא ראובן מחברון והעתיק דירתו ללוד לא נפטר משעבודו וחייב לפרוע עמהם כאשר בתחל' ואף בני לוד אינם יכולים לחייבו לפרוע עמהם להפקיע זכות בני חברון שאינם רשאים לחוב להם שלא ברצונם וגם ראובן כיון ששעבוד בני חברון נשאר עליו וחוב המלך הוא פורע עמהם פטור הוא מבני לוד לפי שיכול לומר חוב המלך כבר אני פורעו בחברון אתם מה לכם עלי שכן הוא חק המלכות שמי שיפרע חוב המלך במדינה אחת ממדינות המלך אינו בני מדינ' אחרת מחייבין אותו לפרוע עמהם ואם בני לוד עושים תנאי זה עם בני עירה שכל המעתיק דירתו מהם ללכת לחברון יפרע עמהם רשאין הן בכך ג"כ וכל הבא לדור עמהם ממקומות אחרים הוא נכנס עמהם באותו תנאי שכל הדר בעיר אחת הרי הוא כבני העיר כמו שנזכר בפרק השותפין {{ממ|בבא בתרא ז' ע"ב}} שרצו ותנאי זה בין שיהי' קדום מזמן אבותיהם בין שחדשוהו הבנים מעצמם הכל הוא דין אחד שידעתם שורש דין זה שהוא שבני העיר רשאין להתנות עליהם כל תנאי שבממון ותנאם קיים עד שיסכימו כולם לבטלו וביבמו' סוף פ"ק {{ממ|י"ז ע"א}} אמרינן כסף גלגולתא היכא יהבת בפום נהרא אי הכי מפום נהרה את ואמרו זה על מי שהעתיק דירתו מפום נהרא להרפניא ע"כ:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>