עריכת הדף "שו"ת תשב"ץ/א/קטו"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
קסנטינא אל ה"ר מימון נ"גאר יצ"ו

'''שאלה קטו: ''' שאלת לפרש לך מה שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהלכות גרושין חולה שרוצה לגרש את אשתו על תנאי כשימות וכו' כך הוא כותב וכו' אם לא מתי לא יהא גט. ואם מתי יהא גט. ואם לא מתי לא יהא גט וכו' ותמהת עליו שהרי הוא עצמו כתב אין גט לאחר מיתה ולפ"ז היה צריך שיאמר מהיום או מעכשיו אם מתי וכו':

'''תשובה: '''  אין ספק בדבר. דהא דאתקין שמואל בגיטין אם לא מתי לא יהא גט וכו' {{ממ|גיטין ע"ה ע"ב}} דבמהיום הוא דבדלא מהיום הוי ליה גט לאחר מיתה. ומשנה שלימה שנינו בפ' מי שאחזו {{ממ|גיטין ע"ב ע"א}} זה גיטך אם מתי. זה גיטך מחולי זה. זה גיטך לאחר מיתה לא אמר כלום. ושמואל לא פליג אמתני' וכן כתבה למתניתין הרמב"ם ז"ל בפרק הנזכר. ודברי' ברורי' הם ואינם צריכי' למודעי כלל. אבל כדי שתסמוך דעתך בזה אכתוב לך לשון הרמב"ם ז"ל בזה כתב בחדושיו זה לשונו תקנת שמואל בגיטין כשאמר מעכשיו היא דאמר מהיום אם מתי. או מעכשיו אם מתי דאילו אם מתי גרידא משנה שלימה שנינו הרי זה גיטך אם מתי לא אמר כלום אלא ודאי בדאמר מעכשיו היא עכ"ל. ומה שהוקשה לך למה לא פי' הרמב"ם ז"ל הדבר ולמה כתבה שמואל סתם אין זה קשה שהוא תפס דברי הגמרא בלשונו כי כן כתב בחיבורו שהוא אינו מפרש אלא מחבר. וכמו שתתרץ ותפרש לשון הגמרא כן תתרץ ותפרש לשון חבורו. וכמו שאין קשה זה ללשון הגמ' למה לא פירשו הדבר דבמהיום היא לפי שהדבר ברור דבהכי עסקינן כי היכי דלא תיקשי לך מתני'. ה"נ תתרץ דברי הרב ז"ל שלא היה צריך לפרש זה בכאן שהרי פירשו באותו פ' בעצמו כי היכי דלא תקשי דידיה אדידי'. ומצאתי כתוב בספר עטור סופרים ז"ל התקין שמואל בגיטא דשכיב מרע וכו' והאי דלא אדכר הכא מעכשיו משום דהא כתיב בגיטא מיומא דנן ולעלם. דאי לאו הכי הא קי"ל אם מתי כלאחר מיתה דמיא ולא אמר כלום עד דאמר מעכשיו ע"כ לשון הרב ז"ל. ולא ראיתי לאחד מן האחרוני' ז"ל שכתבו זה הלשון לא לסמוך עליו ולא לדחותו. ובכל תיקוני גיטין לאחרונים ז"ל אני רואה שהם מצריכי' מעכשיו אע"ג דכתבינן בגיטא מיומא דנן ולעלם. ומזה נראה שאין סומכין בזה על הרב ז"ל. ואני אומר דלדבריו אנו צריכים לומר דשמואל אתקנתא דרב סמיך דאתקין בגיטא דשכ"מ מיומא דנן ולעלם. כדאיתא בפרק המגרש {{ממ|גיטין פ"ה ע"ב}} ומ"ה לא אדכר מעכשיו ולא אקשינן עליה ממתניתין דתנן הרי זה גיטך אם מתי לא אמר כלום דודאי מתני' בדלא כתיב בגיטא מיומא דנן מיתניא דאכתי לא הות תקנתא דרב אלא לבתר מתניתין אבל שמואל אההיא תקנתא דרב סמיך. ולפ"ז קשה קצת דהא שמואל חברו של רב הי'. ואלו הוה סמיך אההיא תקנתא הוה להו למימר בגמרא רב ושמואל אתקינו בגיטא מיומא דנן כדאמרי' בעלמא הא רב אמרה בתמי' הא שמואל נמי אמרה. ועוד שאין אנו צריכי' לדבריו בזה דמאי דקשי' לי' אמאי לא אדכר שמואל מעכשיו אינו קשה כלל שאין עיקר תקנתו של שמואל אלא להתקן כפילא בכה"ג. ומאי דאתקן אדכר. ומאי דלא אתקן וילפינן ממתני' לא אדכר. ואין לדקרק בזה"ל המוזכר בגמ' וכיוצא בזה אמרינן גבי תקנת' דרב דבעי התם {{ממ|שם}} אי בעינן ודן או לא בעיא ודן. ת"ש דאתקן רב וכו' ואלו דן לא קאמר. וליטעמיך כלהו מי קאמר אלא בעינן ה"נ בעינן והכא ג"כ אע"פ שלא הזכיר מעכשיו אין לדקדק שאין צורך להזכירו. וא"כ אין כאן הוכחה לסברתו ז"ל אלא שיש לתמוה איך לא סמכו מסדרי תקוני גיטין בזה על הרב ז"ל שהרי בכל תקוני גיטין אנו רואין שכותבין מיומא דנן ולעלם. אפי' בגיטי בריא. וכיון שבגט יש מיומא דנן ולעלם. למה צריך להזכיר אם מתי יהיה גט מעכשיו דלכאורה משמע שדינו של הרב ז"ל דין אמת הוא בלא שום ראיה. והנה אשא ואתן עמך בזה מה שאני סובר בענין זה. שנינו בפ' יש נוחלין {{ממ|בבא בתרא קל"ו ע"א}} הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו צריך לכתוב לו מהיום ולאחר מיתה ור' יוסי אומר אינו צריך. ומפרש בגמ' התם {{ממ|שם}} ומייתי לה בפ' מי שאחזו {{ממ|גיטין ע"ב ע"א}} דטעמ' דר' יוסי משום דקסבר זמנו של שטר מוכיח עליו כלומר כיון שכתוב בשטר זמן אותו זמן מוכיח שהמתנה מהיום חלה ואינה מתנה לאחר מיתה. ופסיק רב {{ממ|שם}} הלכה כרבי יוסי וקשי' להו לרבותא ז"ל דבפרק המגרש {{ממ|גיטין פ"ה ע"ב}} אמרינן דרב תקן מיומא דנן בגיטא לאפוקי מדרבי יוסי וקשיא דרב אדרב ותירצו דלא דמי מתנה לגט דהתם ממונא והכא איסורא וכן כתב הרי"ף ז"ל. ולהך סברא משמע ודאי דספיק' היא גבי גט אם זמנו של שטר מוכיח עליו אי לא. ואי לא כתב מיומ' דנן ולעלם חולצת ולא מתיבמת וכן דעת הרמב"ן ז"ל. וי"א דלעולם כר' יוסי סבירא לן בין בממונא בין באיסורא ושרי לה לעלמא בלא מיומא דנן. ורב דתקן הכי לאו משום חומרא דגיטין מספקא ליה אלא דחייש לב"ד טועין ולשופרא דשטר' תקן הכי וזה דעת רש"י ז"ל ור"ת ז"ל והראב"ד ז"ל והר"ן הלוי ז"ל ורבותינו בעלי התוספות והרשב"א ז"ל והרא"ש ז"ל בפסקיו אמר בפ' המגרש וכן רש"י ז"ל שם. וי"א דלא קי"ל כלל כר' יוסי בגיטין דלשנ' דגמ' הכי משמע דאמרינן מיומא דנן ולעלם לאפוקי מר' יוסי דמשמע לאפוקי לגמרי ואפי' ספיקא לא הוי. ואי לא אמר מעכשיו ולא כתב מיומא דנן אינה מגורשת כלל ומתיבמת וזהו דעת הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ט מהלכות גרושין התנה עליה שאם זרחה חמה יהיה גט וכו' ומת בלילה אינו גט שהרי לא נתקיים התנאי עד שמת ואינו גט לאחר מיתה ע"כ. ובכל מקום שכתב אינו גט ר"ל שהוא בטל מן התורה כמו שפירש בפרק שלאחר זה. ורבינו יצחק בעל התוס' ז"ל ג"כ כתב דאפשר דלא קי"ל כרבי יוסי מדקאמר רב לאפוקי מדר' יוסי. והא דפסיק רב כוותיה במתנה לא קשי' דהיינו בכתב אבל בע"פ לא קי"ל כוותיה. פי' דודאי רבי יוסי בכל ענין אית ליה זמנו של שטר מוכיח עליו בין שהוא כתו' עמו בתוך השטר כגון ההיא דהכות' הזמן והמקו' הכל הם כתובים בשטר בין שהזמן הוא בשטר ומה שהוא מוכיח עליו הוא על פה כגון ההיא דגיטין {{ממ|ע"ו ע"ב}} דהרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש ומת בתוך י"ב חדש אינו גט. ותני עלה {{ממ|שם}} רבותינו התירוה לינשא משום דס"ל כר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו. ואע"ג דהתנאי הוי על פה אית ליה לר' יוסי דזמנו של שטר מוכיח עליו כאלו היה כתוב עמו בשטר. הילכך אע"ג דרב פסק כוותי' בכתב לא ס"ל כוותיה בע"פ ותיקן מיומ' דנן ובגמרא {{ממ|ע"ע סע"א}} נמי איכא חד לישנא דאמר דאע"ג דרב הונא ס"ל כר' יוסי בכתב מספקא ליה אי הלכה כוותיה ע"פ. זהו דעת הראשוני' ז"ל בזה. ומעתה יש לנו לומר שאי אפשר שלא יהיה מיומא דנן הכתוב בגט לרבנן כמו זמנו של שטר בלא יומא דנן לר' יוסי. וכיון שכן מדרבי יוסי נשמע לרבנן וכיון דנשמע ליה לר' יוסי דבעל פה מתיר' להנשא משום טעמא דזמנו של שטר מוכיח עליו. ממילא נשמע לרבנן שאם כתב מיומא דנן בשטר יתירוה להנשא אפי' אמר מהיום או מעכשיו אם מתי שהרי מיומא דנן הכתוב בשטר יוכיח עליו דלאו לבתר מיתה הוא. זהו דעתו של הרב בעל העטור ז"ל בזה ודברים נראים הם על כן יש לתמוה על מסדרי תקוני גיטין מה ראו להצריך מהיום אם מתי. אלא א"כ תאמר דלמיחש לב"ד טועין עבדי הכי ולרווחא דמלת'. ואולי נאמר דמספקא להו אי רבנן ס"ל במיומא דנן כר' יוסי בזמנו של שטר בעל פה וכדהוה מספקא לן מעיקרא בגמר' אי ר' יוסי אמר בעל פה אי לא. דכיון דלא אשכחן דרבנן אמרי הכי בהדיא כדאשכחן ליה לר' יוסי אפשר דס"ל דלא מהני מיומא דנן אלא למאי דכתיב בשטרא בהדי' אבל למאי דלא כתיב בהדי' בשטרא לא מהני דדילמ' בשעת מסירה הדר ביה ממיומא דנן דכתיב בשטר' וה"ל גט לאחר מיתה. ואע"ג דר' יוסי לא ס"ל הכי בזמנו של שטר מוכיח עליו דאפי' בע"פ אמר הכי אפשר דרבנן כי היכי דמחמירי בזמנו של שטר. הכי נמי מחמירי בעל פה אפי' כתיב מיומא דנן. זהו אפשר שהוא דעת אותן שלא סמכו על הרב בעל העטור ז"ל בזה. ומ"מ אפי' לפי זה אם לא אמר מהיום אם מתי לא הוה ליה גט בטל לגמרי כיון שכתוב מיומא דנן ולעלם וחולצת משום האי ספיקא דאמרינן. זה נרא' בזה ומ"מ יש לסמוך על בעל העטור ז"ל לענין מעשה בדיעבד שלא להצריכה חליצה וכל מה שתשא ותתן בלשון הגמ' יש לך לעשות כן בדברי הרמב"ם ז"ל בזה שהוא כתב לשון הגמרא בכל זה כפשוטן:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>