עריכת הדף "שו"ת רדב"ז/תב"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


'''שאלת''' ממני אודיעך דעתי במי שאוכל ענבה אחת או פרידה של רמון אם מברך לאחריה: 

'''תשובה''' בירושלמי איתא בהדיא שחייב לברך בפרק כיצד מברכין וכן פסק רבינו יונה ז"ל והתוספות נסתפקו בדבר ומלשון הרמב"ם ז"ל נראה שאין צריך לברך. והטור כתב שהרוצה לצאת ידי כולם לא יאכל אלא כשיעור ויברך ועצה טובה היא אבל לגבי הדין נ"ל דאין צריך לברך אחריה כלל. חדא כיון דאייתו בגמרא דילן הך דר' יוחנן דאכל זית מלח ובירך לפניו ולאחריו ולא תריצו לה כדתריצו בירושלמי משום דבריה שאני אלא דחקו בתירוצא דקושיין דזית גדול הוה כד שקלת ליה לגרעניתא אכתי איכא כזית בינוני. וזה התירוץ דחוק דגרסינן בירושלמי ר' יוחנן נסב זייתא ובירך לפניה ולאחריה והוה ר' חייא בר אבא מסתכל ביה א"ל ר' יוחנן בבליא למה את מסתכל בי לית לך כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו: אית ליה ומה צריכא ליה מפני שגרעינתו ממעטתו: ולית ליה לר' יוחנן גרעינתו ממעטתו מה עבד ליה ר' יוחנן משום בריה מלתיה דר' יוחנן אמרה שכן אפילו אכל פרידא אחת של ענב או של רמון שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה ע"כ. ואי עובדא הכי הוה וכי ר' חייא בר אבא לא ראה אם הזית היה גדול דאפילו או שקלת לגרעניתא איכא כזית ואמאי הוה מסתכל ביה. ואי סבירא להו דפרידה אחת משום דהוי בריה בהכי הוה ניחא טפי כדמתרץ לה בתלמוד בני מערבא אלא ודאי לא ס"ל: ותו דחידוש כזה לא הוה תלמוד דידן שתיק מיניה: ותו דצריך לומר לפי שטת הירושלמי דפרידה של רמון חשיבא בריה: וא"כ היכי חשבינן גבי דברים דחשיב ולא בטילי רמוני בדן ומאי איריא רמוני בדן אפילו שאר רמונים אית בהו כמה בריות וקי"ל דבריה אינה בטלה: ותו דלפי שטתם נצטרך לומר שמי שאכל פרידה אחת של ערלה ילקה כמי שאוכל בריה של איסור שלוקה עליה בכל שהוא וכיוצא בזה לא שמענו. והרשב"א ז"ל כתב בלשון ראשון דתלמודא דידן פליגא ירושלמי ואלו אכל פרידה אחד של ענב ולית בה כזית לא מברך אחריו עד שיאכל כזית וכתב עוד וי"ל דאיתא נמי להאי ירושלמי אלא דבירושלמי סברו דר' יוחנן זית שלם אכל ולא הסיר גרעניתא ומש"ה חשיב ליה בריה אבל בגמרא סברי דלא אכל גרעניתיה אלא הסירו וזרקו והילכך לא חשיב בריה ומשום הכי איצטריך למימר דזית גדול הוה דלאחר שנפרך או שנחתך או שנימוח לא חשיב בריה בשום מקום בכל איסורין שבתורה וכן נראה שמתרצים בתוספות עכ"ל. ויש קצת דוחק שהיו חלוקים על המעשה איך היה ותו קשיא איך היה ר' יוחנן בולע הגרעין של הזית והלא יש לחוש לסכנה שהעוקץ הדק ינקוב בני מעים. ואע"פ שאיני כדאי להכריע מסתברא כלשון הראשון שהתלמוד שלנו חולק על הירושלמי מטעמי דאמרן לעיל. ומיהו הנכון מה שכתב הטור כדי לצאת מספק ברכות. הנלד"כ:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:שו"ת רדב"ז: חלק ראשון]]