עריכת הדף "שו"ת רדב"ז/קעו"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
'''שאלת''' ממני אודיעך דעתי בענין פרוזבול אם טען פרוזבול היה לי ואבד אי משבעינין ליה או לא: 

'''תשובה''' זו מחלוקת שהרמ"ה ז"ל כתב דמשביעינן ליה אבל הרא"ש ז"ל כתב בפסקיו דלא משביעינן ליה. וכן נראה דעת הרמב"ם ז"ל שכתב [[רמב"ם/שמיטה/ט|פ"ט מהלכות שמיטה ויובל]] וז"ל אומרים לתובע היה לך פרוזבול ואבד אם אמר הן נאמן ואם הודה שלא כתב פרוזבול אבד חובו ע"כ:

ואא"ב דלא משביעינן ליה היינו שפותחין לו היה לך פרוזבול ואבד אבל אי משביעינן ליה היאך פותחין לו כך והרי ב"ד פותחין לו שישבע לשקר. ותו דקאמר ואם הודה שלא כתב עדיפא מינה הוה ליה לאשמועינן ואם לא רצה לישבע אבד חובו אלא ודאי משמע דלא משביעינן ליה. ותו דמהימינן ליה בכמה טענות במגו דאי בעי אמר פרוזבול היה לי ואבד ואי משביעינן ליה אין זה מגו טוב. ותו כיון דשמיטת כספים בזמן הזה מדרבנן בעלמא בטענת כל דהוא דחינן לה. ותו דמטעמא גופיה דתקנו פרוזבול כדי שלא תנעול דלת בפני לוין מהאי טעמא תקנו נמי שיהיה נאמן לומר פרוזבול היה לי ואבד ואי משביעינן ליה בטלה לה טעמא דתקנתא דאין אדם חפץ להתחייב שבועה בב"ד ואיכא נעילת דלת.

וא"ת מה יועיל הפרוזבול והלא כתב הרמב"ם אין כותבין פרוזבול אלא חכמים גדולים ביותר כבית דינו של ר' אמי ור' אסי שהם ראויים להפקיע ממון בני אדם ע"כ. לא קשיא כלל שלא היתה כוונת הרב ז"ל לומר שלא יכתבו אותו אם לא יהיו כר' אמי ור' אסי דא"כ לעולם לא יכתבו פרוזבול ואיכא נעילת דלת אלא כוונתו ז"ל לאפוקי שלא יהיו ב"ד של הדיוטות אבל גדול שבעיר כותב דיפתח בדורו כשמואל בדורו ויכול להפקיע ממון ורוב האחרונים ז"ל הסכימו שכותבין אותו בכל ב"ד וכן נהגו: 

'''ולענין מלוה''' שעברו עליה כמה שמיטות והוא כתב פרוזבול בשמיטה האחרונה. מצי למימר כבר נפקעה המלוה בשמיטה הראשונה ואין כאן מלוה על מה שיחול הפרוזבול. וכן אם כתב פרוזבול בשמיטה הראשונה לא נפקעה המלוה אפילו עברו עליה כמה שמיטות ואין צריך לכתוב פרוזבול על מלוה אחת בכל שמיטה ושמיטה שהרי כיון שכבר מסר הלואתו לב"ד שוב לא קרינן בה לא יגוש. ואם הלוה הלואות אחרות אחר שכתב הפרוזבול צריך שיכתוב פרוזבול שני דקי"ל פרוזבול הקודם למלוה לאו כלום הוא: 

'''ולענין השליח''' הבא בהרשאה וטען הלוה כבר עברה השמיטה אי מצי השליח לטעון פרוזבול היה למשלח ואבד נ"ל שיכול לטעון דהא קי"ל שלוחו של אדם כמותו ולפיכך כיון דמלוה מצי למיטען הכי שלוחו נמי וכי היכי דמלוה לא משבעינן ליה כדכתיבנא שליח נמי לא משביעינן ליה ויותר יש להאמין לשליח בטענה זו ממלוה גופיה דאלו מלוה ליכא דמכחיש ליה אבל שליח איפשר דאי שיילינן ליה למלוה הוה מודה דלא כתב פרוזבול ונמצא השליח שקרן הילכך אלמלא דקים ליה דמשלחו כתב פרוזבול לא הוה טעין הכי. ותו דלא עביד איניש דמשקר ולא לו.

ואיפשר דאפילו הרמ"ה ז"ל דכתב דמשביעינן ליה מודה הוא דלא משביעינן לשליח הטוען פרוזבול היה למשלח ואבד:

ואפילו תימא דעדיין היא מחלוקת הא ברירנא לעיל דמסתברא כמאן דפסק דלא משביעינן ליה:
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}
[[קטגוריה:שו"ת רדב"ז: חלק ראשון]]</noinclude>