עריכת הדף "שו"ת רדב"ז/מח"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


'''שאלת''' מצפת תוב"ב. ראובן הלך לפיראדה ושם קדש אשה מאותן שנולדו בגוית בת יהודי שבא על שפחתו ונשתחררה ונתגיירה והוא היה מן האנוסים והיום הוא יהודי בארץ תוגרמה והאשה ההיא טבלה לשם יהדות וראובן קדש את הבחורה קדושין גמורים בפני כמה עדים יהודים ונפטר לבית עולמו וחיים לכל ישראל שבק וקרובי ראובן אומרים שהיא זקוקה לשמעון אחיו של ראובן לפי שנפטר בלא זרע וקרובי הבחורה אומרים שלא נשארה זקוקה כיון שלא נולדה בקדושה ועוד כי אעפ"י שאביה היה מן האנוסין היא נולדה משפחה כותית שאביה בא עליה עד שלא הטבילוה כשנתקדשה לראובן יורנו מורנו דין האשה הזאת אם היא זקוקה או לא: 

'''תשוב'''' שאלה זו בלתי מסודרת ולפי' צריך לבאר הדבר כדי שתתבא' היטב כונת השואל והתשובה וזה כי מה שכתב ונשתחררה ונתגיירה אם חוזר על השפחה או על בת השפחה שאם חוזר על בת השפחה אשר נתקדשה לראובן אם קדשה אחר שנשתחררה ונתגיירה מה מקום יש לשאלה הרי היא גיורת גמורה וקדושיה קדושין וזקוקה ליבום ואם קדשה קודם שנשתחררה ונתגיירה לא תפסי בה קדושין כלל דקי"ל ישראל הבא על השפחה הולד כמוה ואין קדושין תופסים בשפחה ואין כאן זיקה כלל ואפילו לדעת הגאונים ז"ל שאמרו מי שבא על שפחתו והוליד ממנה בן חוששין ולא תתיבם אשתו שמא שחרר שפחתו ואחר כך בא עליה. ויש מי שהורה שודאי שחררה שאין אדם עושה בעילתו בעילתו זנות ואם כן יצא לנו מזה שהבת הזאת היא בת ישראל ותפסי בה קדושין וכן לדעת הרי"אף ז"ל נסתפק ואזיל הכא והכא לחומרא ואם כן היה לנו לומר צריכה חליצה מספק אבל כד מעיינת בה שפיר תשכח שאין הדברים אמורים אלא במי שנוהג בדת ישראל ומסתמא איכא למימר אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות אבל מי שנוהג בדת העכו"ם כל בעילתו באשתו גמורה בעילת זנות היו שהרי לא היו יכולות לטבול במי מקוה שאם ירגישו בהם היו שורפין אותן וכי מי שעובד עכו"ם יחוש לבעילת זנות בשפחתו שחושב שהיא מותרת לו. ותו ע"י מי שחרר' או מי כתב לה הגט והרי אין ישראל מצויין אצלם ושחרור עכו"ם אינו שחרור: ותו שזה האיש כיון שעדיין הוא קיים ודאי קטן היה בשעת השמד ומנין ידע פרטי המצות עד שידע שאסור לבוא על השפח' תדע שהרי בזמני זה ראיתי כמה ישראל ויודעים תורה וטועים וחשבי' שמותר לבוא על השפחה באומרים שכסף קנינה הם קדושיה וכ"ש מי שלא ידע בדיני ישראל כלום דפשיטא ופשיטא שלא שחרר אותה ובתה כמוה ואין קדושין תופסים בשפח' ולא דברו הגאונים ז"ל מכיוצא בזה ואם זה הלכה שכתב השואל נשתחרר' ונתגיירה קאי על אם הבת הזאת אם קדם לידת הבת לשחרור האם כלום יועיל השחרור למפרע מאי דהוה הוה והבת הוא שפחה ואפי' לדעת הגאונים ז"ל שהרי כיון ששחררה וגיירה לבסוף משמע מתחלה כשבא עליה שפחה היתה וזה ברור מאד. ואם נשתחררה ונתגיירה קודם שילדה את הבת הרי הבת ישראלית גמורה וקדושיה קדושין וזיקתה זיקה אבל לא אוכל לשער דבר זה כלל באיזה דרך נשתחררה או מי כתב לה גט שחרור וכיצד נתגיירה והלא כולם היו כעכו"ם ואיך גייר את שפחתו ומהו הגירות שעשה לה ומי הודיעה קצת מצות והם לא היו יכולים להזכיר שם ישראל ואפי' שטבלה לשם יהודית הרי זה כטובל ושרץ בידו: ואם רוצה לומר שאחר שבאו ליהודת שחררה וגיירה יפה עשה אבל לא תיקן את בתה כלום. 

'''כללא דמלתא''' אין אשה זו זקוקה ליבום עד שיבררו שנשתחררה ונתגיירה אמה קודם שילדה את הבת כדת וכהלכה ואם לא יתברר הרי הבת היא גיורת גמורה ואם קדשה קודם שנתגיירה אין קדושין תופסים בה אפילו שהיו בעידי ישראל ואם ירצה שמעון לקחת אותה מותרת היא לו שאין זו אשת אח ואם קדשה אחיו אחר שנתגיירה הרי היא אשת אחיו וזקוקה לחליצה או ליבום:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:שו"ת רדב"ז: חלק ראשון]]