עריכת הדף "שו"ת רבי עקיבא איגר/א/קח"

<noinclude>{{הועלה אוטומטית}}
{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|'''סימן קח'''}}

'''לידידי הרב רבי ישראל נ"י אב"ד דק"ק ווראניק'''

ע"ד שאלתו בעסק עגונה הנה מקור הדין בשו"ת מהר"ם פאדווע, דאפילו סי' מובהק בבגדיו מהני כאן הואיל וראוהו נטבע בבגדים אלו, והביאו בהגהת ש"ע {{ממ|סי' י"ז}} ובח"מ שם מסתפק, אם מצאו להמת אחר כמה ימים דאפשר דחיישינן שיצא זה והשאיל בגדיו לאחר ונטבע, ובב"ש כתב בפשיטות דמיירי דוקא במצאוהו מיד, והנה באמת לומר דדוקא מיד, זהו נסתר ממקור הדין בתשו' הר"ם פאדווע דשם בשאלה נזכר להדיא דמצאוהו תוך ב' ימים, ולחלק בין ב"י ליותר מזה א"כ נתת דבריך לשיעורין, דמאן מפיס עד מתי נקרא לענין זה לאלתר, ולזה מסתבר יותר דבכל ענין ל"ח לשאלה כזה, דהדבר רחוק שהשאיל לאחר ונטבע ג"כ במים ופלטהו. אולם עכ"ז הא במהר"ם פאדווע שם התחיל יסודו, דחזינן לקמאי דקמאי דהרבה עלילות מצאו להקל במשאל"ס, משמע דדן להקל מאחר דדין משאל"ס קיל הרבה דאם נשאת ל"ת, ולכאורה תמוה הא דעת הריב"ש {{ממ|סי' שע"ט}} דהא דמים שאל"ס דל"ת היינו בשהה המעיד כשיעור שת"נ אבל בלא שהה אם נישאת תצא, וכן דייק הכ"מ בלישנא דהרמב"ם ולא עלה, וכן פסקינן בש"ע {{ממ|סי' ל"ד בהגה"ה}} והא בנידון דמהר"ם פאדווע לא נזכר בשאלה רק שהעד העיד דראה שטבע ולא העיד ששהה ג"כ, וא"כ אין כאן קילותא דמשאל"ס. ובהכרח צ"ל דהרמ"פ לא ס"ל כהריב"ש הנ"ל אלא דגם בלא שהה הדין דל"ת, דרוב הנטבעים למיתה, וכדכתב בשו"ת מהורר בצלאל אשכנזי {{ממ|סי' כ"א}} להוציא כן מדעת הרמב"ם בפי' המשניות גיטין ומדעת הר"ח, דדוקא בספינה המטורפת נותנים עליו חומרי חיים וחומרי מתים ואם נשאת תצא, אבל נשברה הספינה או נטבעה הוא בחזקת מת ואם נשאת ל"ת וכ"כ בשו"ת הר"מ אלשקר {{ממ|סי' כ"ו}} בשם חכם אחד, א"כ י"ל דגם מהר"פ ס"ל הכי, מש"ה דן להקל מסברתו, דבשאלה כזו ל"ח. וא"כ למאי דקיי"ל דבלא שהה דתצא, לא מקילין בזה וחיישינן לשאלה כזו ג"כ, וכן מבואר דעת הרב מהור"ר אהרן בשו"ת מקור ברוך {{ממ|סי' י'}} דכתב שם במשאל"ס ולא שהה שתצא, וסיים שם אף דהיינו מכירין את הריז"א שהיה מאיש זה חיישינן לשאלה הרי אף לשאלה רחוקה כזו דיצא והשאיל לאחר ונטבע חיישינן, והיינו על כל פנים בלא שהה, אם כן בנ"ד דלא שהה י"ל דאין להקל אמנם אעפ"כ נלענ"ד בצירוף צדדי קולא דבנ"ד כיון דיש איזה סימנים, ג' רשמי מכה בפסת יד שמאל גם פונטינעה"ל בצד הכסף יש מקום צירוף דעת מהר"ל מפרא"ג, דבסימן אמצעי בגוף וסי' מובהק או טב"ע בכליו דמהני, דאי סימנים דרבנן אין הכרח דחיישינן לשאלה, אלא דהב"ש חלק די"ל אי סימנים דרבנן בודאי חיישינן לשאלה. ונלענ"ד ראיה לזה מתשו' הרא"ש {{ממ|כלל נ"א}} הובא בטור {{ממ|ססי' קי"ח}} וששאלת הרוגים שנמצאו וכו' הרי דשם הי' סימנים מובהקים, [והיינו ע"כ דמובהקים לאו דוקא ובא למעט גרועים, ועכ"פ משמע דהיו סימנים אמצעים] ואעפ"כ חייש לשאלה, והארכתי בזה בשו"ת במקום אחר, מ"מ נלענ"ד בגוף הדין אף דאין להקל מסברת מהר"ל מפראג מדין ממנ"פ, מ"מ יש לדון להקל מטעם אחר דכולי האי ל"ח לשאלה שישאיל לאיש שיש לו סי' כמותו, כמ"ש בתשו' חכ"צ, ועי' תשו' מהריב"ל {{ממ|ח"א סי' ח'}} נסתפק בסי' בגופו וסי' בכלים אי מהני, די"ל דמה דקתני במתני' אע"פ שיש סימנים בגופו ובכליו היינו דאו או קתני, וכתב שם דמצא דמהר"י ברונא כתב דהגאון סמך להתיר בזה עיי"ש, ועיין פסקי מהרא"י {{ממ|סי' קס"א}} ובאמת לא הבנתי דאם ב' סימנים בגופו לא מהני כדמסתפק מהריב"ל שם אח"ז, מה"ת יהא עדיף אם הב' סימנים הם אחד בגופו וא' בכליו, ואם נדחוק דלאו דוקא סי' בכליו אלא בטב"ע בכלים או בסי' מובהק דכליו, א"כ למאי הוצרך לדון דמתני' או או קתני הא ללישנא דסי' דרבנן מיירי מתני' כפשוטו דיש סי' בגופו וכן בכלים, ולא מיירי כלל מדין שאלה רק דסי' לא מהני, וללישנא דסי' דאורייתא דמוקמינן בכליו משום חשש שאלה הא להך לישנא מיירי מתני' דאריך וגוץ, מש"ה חיישינן לשאלה, דסי' גרוע אפילו צירוף לא הוי, אבל בסי' אמצעי בגוף וסי' מובהק בכלים או טב"ע מזה לא מיירי מתני' כלל וי"ל דמהני, וזהו לא נסתר מההיא דשו"ת הרא"ש הנ"ל, דהתם היה הסי' בגוף וסי' מלבוש ברגל שנמצא ואפשר דב' גופים הם והרגל אינו שייך לגוף זה, אבל לחוש שהשאיל למי שיש בו סי' כזה יש לומר דלא חיישינן]. גם יש לנו צירוף דעת הרא"ם דב' סימנים אמצעים הוי סי' מובהק, ובנ"ד המכה וכן ג' רושמים בפסת היד הוי עכ"פ ב' סי' אמצעים ואפשר דהו"ל סי' מובהק כיון דרשמי המכה הם במקום ידוע באבר פלוני, וכדעת הט"ז בצלקת. א"כ בצירוף כל הצדדים ובצירוף דעת הרב האשכנזי דגם בלא שהה הוי בכלל משאל"ס דלא תצא, והוי נ"ד ממש כנידון הר"ם פאדווע, ואף לדעת הריב"ש הנ"ל דבלא שהה תצא י"ל דמ"מ הוי רק דרבנן והיינו דיש לתלות יסוד הדין דשהה דתליא בזה, לדעת תוס' בכורות {{ממ|דף כ"ה}} דקיי"ל סמוך מיעוטא לחזקה, והא דבמשאל"ס ל"ת היינו דהוי מיעוטא דמיעוטא, א"כ י"ל דבלא שהה אף דרוב נטבעים למיתה, מ"מ הוי כמו כל מיעוטא דעלמא, ואמרינן סמוך מיעוטא לחזקה, וכעין שכ' הריב"ש להדיא אלא דהוא כתב הטעם דהוי ב' חזקות, חזקת א"א וחזקת חי, מש"ה אף דרוב נטבעין למיתה אם נשאת תצא, אבל במשאל"ס הוי מיעוטא דמיעוטא עיי"ש, ויש לעיין בשהה ונמצא אח"כ דפלטו המים איש אחד מת בפנינו דאזדא חזקת חי כיון דבין כך ובין כך מת א' ולא נשאר רק חזקת א"א יהיה הדין דנשאת ל"ת] ולדעת תוס' יבמות {{ממ|דף פ"ד}} דהא דמשאל"ס לא תנשא וחששו למיעוט, היינו דהוי מיעוטא דשכיח, הרי אף במיעוט דשכיח אם נשאת ל"ת, א"כ י"ל דגם בלא שהה אם נישאת ל"ת באופן די"ל דלא פליגי הפוסקים במציאות אם רוב נטבעים למיתה, אלא דפלוגתייהו אם אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה, א"כ ממילא כיון דמדין סמוך מיעוטא לחזקה אתינן עלה הוי רק דרבנן. אולם ממ"ש הריב"ש {{ממ|סי' שע"ז}} וז"ל, ואעפ"י דיש לחלק ולומר שלא נאמר זה אלא במי ששהה בתוך המים אחר מותו יותר מג"י וכו' אבל מי שלא עמד במים ג' ימים אחר מותו דהיינו משעה ג' שנטבע עכ"ל, והיינו ע"כ להמקילין בס' ג"י מש"ה חשבינן הג"י משעה ג' שטבע דאז ודאי מת, ואם דרוב נטבעים למיתה בזמן מועט א"כ הוי כודאי מת, ואיך אפשר להקל לחשוב משעה ג', אע"כ דס"ל דלא מקרי רוב, גם מלשון הריב"ש {{ממ|סי' שע"ט}} ואם היה כאן מי שמעיד בטביעה במשאל"ס כראוי אז לא היתה אסורה אלא מדרבן וכו' אבל בכאן וכו' ושהוא ראה בטביעתו, ושהה שיעור שת"נ, משמע להדיא כל זמן דלא שהה לא יצאה מידי איסור דאורייתא. ובפרט בנ"ד דהיה הקרח הנורא ע"פ המים רק שהיה באיזה מקומות חפירות שעשו בני כפרים, וכפי ששמעתי רחוק מאוד שאפשרי להנצל להנטבע לצאת דרך החפירה, דשטף מים רבים לא יניחוהו לעלות במקום צר ההוא, והוי גם כן מיעוטא דמיעוטא, וככל מים שאין להם סוף דלא תצא, לזה אם יסכימו לזה עוד שני רבנים מומחים שיהיה ההיתר יוצא מבית דין ג', נראה לעניית דעתי להקל, ידידו.

{{יישור לשמאל|'''עקיבא'''}}

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}
[[קטגוריה:רבי ישראל ליפשיץ: תשובות אליו]]</noinclude>