עריכת הדף "שו"ת ערוגת הבשם/יורה דעה/קסט"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
<big><big>{{מרכז|'''סימן קס"ט'''}}</big></big>

{{מרכז|'''חשש דם חימוד כשהחתן דחה הנשואין מחמת הנדוניא'''}}

<small>שלוכ"ט לכבוד ידיד המאוה"ג המפורסם חסיד ועניו ומאושר בכל עניניו, פקש"ת מו"ה '''פנחס אלימלך''' אבדק"ק '''ליטוויסק''' יע"א.</small>

'''יקרתו''' הגיעני לנכון וע"ד הנשואין שהגבילו המחו' זמן על יום החופה להיות ביום ד' פ' תרומה בבירור וביום ג' משפטים כשבא מכתב מהחתן זמן מוגבל הלז בדקה הכלה א"ע והפסיקה בטהרה אך בענין סילוק הנדוניא עדיין לא השוו מחמת שהחתן רצה שהמחו' יסלק לו עוד קודם הנשואין איזה סך, ואבי הכלה שלח לו וועקסעל על אותו מעות ונגמר בדעתו שבודאי יתרצה לזה, ולבסוף התיישב החתן שאינו רוצה בהאוועקסל רק מעות ובענין זה חלפו במכתבים זל"ז עד יום ו' עש"ק משפטים שבא ט"ג מצד החתן שנתרצה לעשות הנשואין בלתי שליחות המעות ובאו לשאול את מעכ"ת אם צריכה הכלה למנות ז' נקיים מחדש ומעכ"ת חקר ודרש אצלם ואמרו שהכלה סמכה דעתה שבודאי נתרצה החתן בהוועקסל ששלח לו אביו אך מחמ' גודל טירדתה לא בדקה את עצמה מעת שהסיקה בטהרה עד יום ו' עש"ק גם אמרה שנשים אמרו לה שאינה צריכה בדיקה ומחמת זה נתרשלה בדבר ושכחה לבדוק א"ע והתיר מעכ"ת לטבול קודם החופה אך לבו מפקפק על שהתיר לספור מיום ד' ולטבול קודם החופה ובקש מעכ"ת להודיעו חוו"ד בזה.

'''והנה''' בשו"ע סי' קצ"ב מבואר דאם דחו הנשואין מחמת איזה סיבה אעפ"י שישב' ז"נ צריכה לחזור ולישב ז"נ לכשיתפשרו לעשות נשואין ומקורו מהמרדכי בפ"ג דשבועות מיהא מבואר ב[[ט"ז/יורה דעה/קצב#ז|טו"ז]] סק"ז מדקדוק לשון המרדכי דדוקא כשנדחו מלעשות אז הנשואין מצד הבירור, ודוקא ששניהם הסכימו לכך אבל אם צד הכלה עדיין רודפין אחריו בדין ובפשר לפתותו עד שנתפתו להם אף אפ זה נמשך יום או יומים, מ"מ אם הכלה דעתה סומכת תמיד באותו זמן שהחתן יתפתה בכך לא מקרי זה דחיית הנשואין וכל האחרונים נמשכו בזה אחרי הטו"ז ולא מצאתי מי שרפרף נגד הוראה זו, הן אמת על מש"כ הטו"ז דאין לומר דאף בזה שייך חימד חדש כשיצא הספק מלבה ונעשה ודאי הא גם ביום הנשואין עצמו זמנין הרבה שהחתן מעקש ואומר בפירוש שלא רצה לישאנה עד לאחר איזה שעות שנעשה שלום ביניהם ולא נשמע ולא נראה שתהי' הכלה צריכים ז"נ מחדש אדרבא מעשים בכל יום שאין משגיחין בזה א"ו דאין דעת הכלה מסתלקת וסמכה דעתה שיהיו הנשואין אחר השואה, עכ"ל. הנה על ראי' זו יש לפקפק דהא לפימש"כ הב"ח בתשו' סי' קי"ח ובתשו' מהרי"ט צהלון סי' ס' דאפילו דחו הנשואין בסתם ואח"כ חזקו ונקבעו הנשואין ליום פלוני והכל ביום א' הדחי' והקביעות א"צ לחזור ולמנות ז"נ, ואין להחמיר כ"א בעמדה יום או יומים בדיחוי, עיי"ש והובא בפ"ת א"כ אין ראי' הטו"ז ממעשים בכל יום מספיק, דשאני התם דהכל ביום א' אבל היכא דיום או יומים עומד בספק שפיר י"ל דאפי' בזה שייך חימוד חדש כשיצא הספק מלבה ונעשה ודאי וצע"ג ויעיי' בס"ט סק"ו מש"כ על תשו' ב"ח הנ"ל, ודבריו קשים לשמוע מ"מ דברי הטו"ז מצד עצמ אפי' בלא ראי' הנ"ל נאמנו מאד, והוא הלכה רווחת בישראל שאין לפקפק מ"מ נראה ברור דדוקא היכא דכבר קבעו בבירור זמן הנשואין ביום פלוני בלי שום תנאי, ושוב נולד ביניהם קטטות בענין הנדוני' וכיו"ב באופן שנדחו הנשואין מצ"א בזה קאמר הטו"ז שאם מצד הכלה עדיין רודפין אחריו לפתותו בזה ל"ח לחימוד חדש אבל היכא דהחתן עדיין לא גילה דעתו מעיקרא שנתרצה לעשות החתונה ליום פלוני רק על תנאי כך וכך אע"ג שמצד הכלה רדפו אחריו לפתותו שיתרצה למחול על תנאי זה, אע"ג דלאחר איזה ימים נתרצה להם בזה ודאי יש לחוש לחימוד חדש והדבר נראה פשוט וברור ע"כ בנ"ד נמי אם החתן התרצה מעיקרו לזמן החתונה הנ"ל, ושוב התיישב עצמו שאינו רוצה כ"א שיתנו לו הסך שביקש בזה ודאי אין לפקפק כלל, אבל אם מעיקרו כשהתרצה החתן להגביל זמן חתונה מיד העלה במכתבו שמבקש כו"כ בזה לא מהני מה שהם סמכו דעתם שיתפתה להם למחול על תנאו כנ"ל פשוט, ויעיי' בנודב"י תניינא סי' קט"ו וסי' קט"ז מוכח נמי כמש"כ ועובדא דידי' דמי' ממש לעובדא שבנודב"י סי' קט"ו שכ' התם שכל זמן שלא חזר השליח עדיין הדבר בספק אצלה שמא לא תסכים אשתו וא"כ בביאת השליח שנתברר לה קדימת הנשואין נתחדש אצלה חימוד חדש עיי"ש ועובדא דידי' נמי להא דמי'.

'''ומה''' שלא בדקה עצמה ביום ראשון תלי' באשלי רברבי דהנה בשו"ע סי' קצ"ו כתב דצריכה לבדוק ביום ראשון וביום השביעי ומשמע אפי' דיעבד, ובד"מ העלה שם דאפי' לא בדקה ביום ראשון ובדקה בא' מימים אמצעים וגם ביום השביעי מודה הסמ"ג שעלו לה אם עכ" פסקה בטהרה אולם בנוב"י מהדו"ת סי' קכ"ח כ' דדוקא ראשון ושביעי בעי' ועיי' בפ"ת שם, והגם דבכלה הנכנסת לחופה העלה הש"ך בסי' קצב' סק"ב עדיף טפי וסגי בדיעבד בפ"א תוך ז"י הא מבואר במנח"י וכן כ' כל האחרונים דזה מיירי בקטנה שלא ראתה מעולם וליכא גבה רק חשש דשמא מחמת חימוד ראתה, אבל בגדולה שכבר ראתה כשהיא פנוי' ועדיין היא טמאה נדה מחמת ראייתה ל"ש קולא זו, ולפי"ז האידנא ל"ש קולא זו וכ"ז נראה ברור בס"ד הנלענ"ד כתבתי:

'''ושוב''' עיינתי בהגהות יד שאול שהביא מעכ"ת שהרגיש כמו כן דבנודב"י סותר דבריו עם מש"כ בדג"מ והביא דבס' התרומה סי' צ"ד כ' דאינו רק מדרבנן, וע"כ העלה דיש להקל אף אם לא בדקה ביום ראשון רק בא' משאר ימים וביום אחרון כמש"כ בדג"מ כי נראה לו מש"כ תחילתן וסופן רק משוםדמסיימי מילתא כעין דאמרו בסוכה דף מ"ג ועכ"פ במעשה שאירע שאשה בדקה באמצעיים והורה מורה א' שדי בזה אף שלכתחילה לא טוב הורה בכ"ז בדיעבד אין לגעור בו ולומר שהתיר נדה עכתו"ד, ועיי' בס' שערי דיעה להגאון בעל שמן רוקח שמפקפק על הדג"מ דהא למאן דפסק כרב דסגי בסופן ומסתפק הראב"ד אי מהני גם באמצען והמקילין כ' דאמצען עדיף מסופן, א"כ מסתבר דגרע מתחילתן, וא"כ למאי דחיישי' דילמא הלכה כר"ת דבעי' תחילתן וסופן בעי' דוקא תחילתן והסמ"ג והסה"ת והגהמיי' שכתבו שלא יהי' יותר מה' ימים בין בדיקה לבדיקה י"ל שלא כתבו כן אלא ליתן טעם להא דלא מהני אם בדקה בראשון ובשמיני דאיכא תחילתן וסופן לזה כתבו דצריך שלא יהא בין בדיקה ראשונה לאחרונה יותר מה' ימים ועיי"ש שהעלה דין שבד"מ בצ"ע, ומש"כ ביד שאול דמש"כ בדג"מ ה' ימים יצא לו כן ממש"כ רש"י ותוס' בזבחים דף כ"ט עיי"ש הוא דבר שאין לו שחר דהמעיין שם ברש"י ותוס' יראה דלא קרב זא"ז ואין משם אפי' נדנוד ראי' כלל גם המעיין בנודב"י תניינא הנ"ל לבבו יבין דפשיטא לי' כביעא בכותחא דלמאן דס"ל כר"ח בעי' תחילתן דוקא ולא נהני אמצען, וכן מבואר בסד"ט דלמאן דפסק כר"ח א"כ בעי' בדוקין וספורין לפנינו לכן בעי' דוקא תחילתן וסופן ולא מהני אמצעיתן ועיי חוו"ד סי' קצ"ו סק"ג במה שהעלה דבדוקין וספורין לפנינו בעי' מדאורייתא ולא כמו שהעל' ביד שאול בשם סה"ת הנ"ל דאינו רק מדרבנ' הן אמת דדברי החו"ד צע"ג כיון דאנן קיימ"ל כרב דסופן אעפ"י שאין תחילתן א"כ ודאי לא בעי' בדוקין וספורין מה"ת ובזה גם ראייתו מהש"ס נדחה יעיי"ש, וצ"ל דהחו"ד אזיל למאי דכ' בשו"ע דאין להקל ומבואר בב"י משום דהוי ספק כרת א"כ משמע מזה דעכ"פ אליבא דר"ח דפסק הסמ"ג כוותי' בעי' בדוקין וספורין מה"ת וא"כ בודאי בעי' דוקא תחילתן וסופן ולוי דמסתפינא הו"א דמש"כ בדג"מ, ואם כן אם אפי' לא בדקה ביום ראשון ובדקה בא' מימים האמצעיי' דבכה"ג נעשה יום האמצעי ראשון והו"ל שפיר ראשון ושביעי ומשום דהו"א כיון דעכ"פ אינו יום ראשון לאחר הפסק טהרה לא מהני קמ"ל כיון דעכ"פ אינו רחוק יותר מה' ימים שפיר מהני וא"כ דבריו מתאימים ממש למש"כ בנוב"י הנ"ל ואין דבריו סותרין זא"ז והגם שלפי"ז קיצר הדג"מ במקום שהי' לו להאריך מ"מ עדיף טפי לפרש דבריו כן שלא יהי' בריו סתורים ממה שהחליט בנודב"י דלר"ח אין שום סברא לומר דסגי בדיקת האמצעי עיי"ש ומ"מ מעכ"ת שפסק כן והוי משמע לי' דזהו דיעבד מחמת חופת נדה יש לו אילן גדול לתלות בו הלא הוא הגאון יד שאול הגם שאין מורין כן בבי מדרשא:
<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>