עריכת הדף "שו"ת מי באר (אופנהיימר)/עז"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>

{{מרכז|'''תשובה ע"ז לאחי הרב הגדול נר"ו:'''}}

:::השם נפש חכמה בחיים, ישפיע משמי שמים, ברכות בכפלים, עלי ראש אחי הרב המאה"ג, החריף הבקי, הק' הנכבד, המפאר בשערים לתהלה, כבוד מו"ה חיים אפ"ה [-אופנהיימר] נר"ו ולו שלום:

{{מרכז|{{גופן|5|דרוגולין|'''עז'''}}}}
'''הנה''' ראיתי את דבריך הנכוחים והישרים בישוב קו' העולם על הרב מג"א נעימים המה על כל אוזן שומעת חכמה, ואין בהם עיקש וגימגום:

'''והנה''' כאשר קנאת איש מרעהו הוא חסרון גדול בבני אדם ובעלילותם, כן גדלה מעלת הקנאה בסופרים, כי בם תרבה ותפיץ חכמה, לכן קנאתי גם אנכי היום בך ובדבריך הישרים האלה לענות גם אנכי את חלקי לקיים דברי תירוץ המג"א על הטור בדרך נכון מאוד עפ"י מ"ש המג"א ב[[מגן אברהם/אורח חיים/תמה#ה|סי' תמ"ה סק"ה]] בדעת הרמב"ם ורמ"ה דלהכי אם בישל או אפה פת בחמץ שנשרף אותו הפת והתבשיל אסורים בהנאה אע"ג דהוי זוז"ג דהא א"א להדליק חמץ לבדו אם לא ע"י עצים משום דהיכא דמשהו אסור זוז"ג נמי אסור והנה הטור ביורה דעה [[טור/יורה דעה/קמב|סי' קמ"ב]] פסק דבזוז"ג מותר אפי' באיסורים דאסורים במשהו ורק לכתחילה הוא דאסור ע"ש והר"ן בפ' כל הצלמים נ' דלהכי זוז"ג מותר משום דגורם איסור בטיל לגבי גורם היתר ולפיכך אסור זוז"ג לכתחילה משום דאין מבטלין איסור לכתחילה ע"ש ולפי"ז א"ש דברייתא דשיאור ישרוף איירי בי"ט וס"ל דמותר לבטל איסור דרבנן לכתחילה כפשטא דשמעתין דריש ביצה ולא לבד רק להוסיף מותר אלא דשרי לבטל בידים אפי' אין שם עוד היתר כמו שהעלה היש"ש בפ"ק דביצה {{ממ|[[ים של שלמה/ביצה/א/ד|סי' ד']]}} דרוב המחברים ס"ל כן ואין לפניהם הגירסא מוסיף מרבה עליהם ע"ש בפרט היכא דמקלי קלי איסורא לפי"ז שפיר מותר לשרוף השיאור שהוא דרבנן עם עצים אחרים לכתחילה בי"ט ותו ליכא הבערה שלא לצורך לפמ"ש התוס' בפסחים [[תוספות/פסחים/ה/א#ואמר|דף ה' ע"א]] בד"ה ואמר דהיכא דיכול להנות ממנו בשעת ביעורו אין כאן משום איסור מלאכה וה"נ יכול להנות משום דהוי זוז"ג ועיין במג"א {{ממ|[[מגן אברהם/אורח חיים/תקז#ג|סי' תק"ז סק"ג]]}} בודאי לכתחילה אין יכול לערב האי שיאור מהאי טעמא דמותר לבטל איסור דרבנן לכתחילה משום דזה אסור בי"ט משום מתקן משא"כ היכא דמקלי קלי איסורא לא שייך ביה איסור מתקן ולא חומרא דדשל"מ כמ"ש המג"א ב[[מגן אברהם/אורח חיים/שכג#יד|סי' שכ"ג ס"ק י"ד]] ו[[מגן אברהם/אורח חיים/תקז#|בסי' תק"ז]] משא"כ לקמן ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/תמו#|סי' תמ"ו]] דאיירי בחמץ דאורייתא כמ"ש שם הטור מש"ה אסור לשרוף ביום טוב משום דזוז"ג אסור לכתחילה דאין מבטלין לכתחילה ודו"ק:

'''ובדברינו''' נכון לתרץ קו' המג"א לקמן ב[[מגן אברהם/אורח חיים/תמו#ג|סי' תמ"ו סק"ג]] במה שהקשה על הרמ"א שהביא דגם לשרפו במקומו אסור הא ק"ו הוא מטילטול דרבנן ע"ש שדחק מאוד ליישב ולדעתי לק"מ דדא ודא אינו אלא איסור דרבנן והיינו דזו"ג דאסור לכתחילה או דאין מבטלין איסור לכתחילה אינו לדידן אלא מדרבנן ומשום איסור הבערה ליכא דהא שרי להנות בשעת ביעורו וכמ"ש וק"ל:

'''והנה''' ראיתי להקשות לפ"ד התוס' בחולין דס"ל דמותר לבטל איסור לכתחילה מה"ת וס"ל ג"כ דבביטול תערובות אין האיסור נהפך להיות היתר לגמרי עיין בפ' גיד הנשה {{ממ|[[תוספות/חולין/ק/א#בריה|דף ק' ע"א]]}} בתוס' ד"ה ברי' ובת"ח כלל ל"ט א"כ מאי קאמר ר"ע שם בפסחים [[בבלי/פסחים/ה/א|דף ה']] דקרא אך ביום הראשון ע"כ בעי"ט משום דבי"ט איכא אב מלאכה הא יכול לבטל החמץ בשאר דברים של היתר עד שאינו ניכר ולשרוף ולהכות בו בשעת ביעורו וע"ז לא שייכי
שם ב' תרוצי תוס' בד"ה ואמר ע"ש ואפי' אי ס"ל דנהפך האיסור להיות היתר או דס"ל דלענין ב"י וב"י ג"כ בטל דלא כרמ"כ שהביא בכ"מ ובמג"א [[מגן אברהם/אורח חיים/תמב#|ריש סי' תמ"ב]] (והכרעת המג"א שם בדעת הרמב"ם בין מינו לא"מ צ"ע דהא הרמב"ם ס"ל דטעם כעיקר הוא מדרבנן א"כ ליכא חילוק) א"כ י"ל כיון דהאיסור נהפך לגמרי להיתר ואפי' לענין ב"י וב"י כבר ביטל ע"י העירוב מ"ע של תשביתו משום דהאיסור כבר הלך וחלף מן העולם לגמרי ותו לא מצי לשרוף בי"ט תערובת זו כיון דלא מקיים בהאי שריפה מ"ע דתשביתו אך ז"א כיון דקיימ"ל כ"מ דא"ר לא תעביד א"ע ל"מ כרבא במס' תמורה ורבא הוא דאמר הכא אליבא דר"ע דתשביתו אינו אלא הבערה א"כ לא מהני כלל האי עירוב לענין ב"י וב"י אלא דמהני לענין שיכול לאכלו כיון שאינו בעבירה ולפי"ז כיון דמקיים אח"כ בהבערה מ"ע דתשביתו לענין ב"י וב"י דלענין זה אינו מבוטל מותר לשרוף בי"ט כיון דיכול להנות ממנו בשעת שריפה דהא אינו אסור בהנאה דאפי' לאכילה שרי מה"ת ואל תתמה על החפץ הזה לחלק בענין ביטול מלבד דרמ"כ ס"ל לחלק דלא בטיל לענין ב"י והכ"מ הסכים על ידו מצינו לרא"ש ג"כ בפ' גיד הנשה {{ממ|}} דמחלק בביטול לענין טומאה בין מגע למשא והוא מהש"ס בפ"ג דבכורות מכ"ש די"ל הכא לחלק כן מכח גזה"כ דאי עביד ל"מ לענין ב"י ועיין בפ"ח {{ממ|[[פרי חדש/יורה דעה/סד#|יו"ד סי' ס"ד]]}} וצ"ע:

'''ובדרך''' פלפול יש ליישב דלכאורה יש להקשות דהא כל איסורין שנאסרו במשהו אינו אלא מדרבנן א"כ לפ"ד המג"א שהבאנו לעיל דשריפת חמץ עם עצים אחרים הוי זוז"ג ומותר מה"ת אפי' לכתחילה הפת או התבשיל שנאפה ונתבשל בשעת ביעורו ולפי"ז מאי מוכיח ר"ע דקרא איירי דוקא בעי"ט הא מצי לאוקמא אפי' בי"ט ומשום דיכול להנות בו מה"ת בשעת שריפתו ועכצ"ל דר"ע אית ליה דזוז"ג אסור וקשה לימא ארבע ש"מ מיני' והיינו דזוז"ג אסור וצ"ע לכאורה וליישב זה לפי דברי הר"ן בפ' כ"ה שהבאתי' לעיל דזוז"ג מותר משום ביטול הגורם האיסור לגבי הגורם היתר י"ל דל"ל ש"מ ארבע משום די"ל דר"ע ס"ל דזוז"ג מותר רק דס"ל דאין מבטלין איסור לכתחילה מה"ת כשיטת הראב"ד ז"ל והתוס' דס"ל דשרי לבטל לכתחילה מה"ת ס"ל כסוגיא דזרוע בשלה שם בחולין דס"ל דמותר לבטל מדלא משני דזהו היתר מכלל איסו ר בהכי ע"ש ולפי"ז מתורץ קו' הנ"ל דכיון דר"ע ס"ל דאין מבטלין מה"ת מתוקמי קרא ע"כ בעי"ט אך באמת כ"ז הוא דוחק לומר דפליגו תנאים בהא דאין מבטלין מה"ת לכתחילה וצ"ע:

'''וראיתי''' בספר תשובה מאהבה בה' תערובות {{ממ|}} שנסתפק הרב החריף מהר"א שפיץ דאם מערב חמץ במצה ומבטלו ברוב לפי דעת הראשונים דס"ל דמותר לבטל לכתחילה מה"ת אי מקיים בהאי עירוב מ"ע דתשביתו דהא לדעת רש"י אפי' ביטול בלב הוא בכלל השבתה מבתיכם ולמה יגרע העירוב מביטול בלב ואת"ל דזו אינו בכלל תשביתו מבתיכם אם רצה לבער ולשרוף התערובת הזו אי מקיים אח"כ העשה כיון דכבר נהפך האיסור להיות היתר הדעת נותנת דשוב אינו מקיים בהבערה מ"ע דתשביתו ולפי"ז יש נ"מ לדעת הרמב"ם דמשכחת בכה"ג ביטול עשה דתשביתו בידים ע"י מעשה ע"ש:

'''והגאון''' בעל המחבר שם במחכ"ת לא דק בתשובתו במ"ש דתוס' ס"ל דאיסור נהפך להיות היתר ומהתוס' בפרק גיד הנשה שהבאתי לעיל מבואר דס"ל איפכא וכ"כ סובר הת"ח בכלל ל"ט בדעת התוס' ע"ש גם הציצים והפרחים אשר הוציא מדעת הכ"מ שהביא המג"א ב[[מגן אברהם/אורח חיים/תמב#|ריש סי' תמ"ב]] לתרץ דעת הרמב"ם בלח ולח וכבר כתבתי לעיל דלרמב"ם דס"ל דטעם כעיקר הוא רק מדרבנן אסור אין לחלק בזה כלל וכלל:

'''והנה''' בעיקר ספקתו דהרב הגדול מהרא"ש מה שנסתפק בפן הראשון אני אומר דודאי מגרע גרע העירוב מביטול בלב לדעת רש"י משום דביטול הוא מטעם הפקר ויצא בביטול ז ה מרשותו וכל הרוצה לזכות בו זוכה בו מטעם הפקר וכמ"ש התוס' בפסחים {{ממ|[[תוספות/פסחים/ד/ב#מדאורייתא|דף ד' ע"ב]] בד"ה מדאורייתא}} א"כ הוא בכלל תשביתו מבתיכם משא"כ האי תערובת דעדיין הוא ברשותו וממונו הוא וכל הנוטלו צריך לשלם לבעל התערובת א"כ האיך ס"ד דמקיים בזה מ"ע דתשביתו מבתיכם וממ"ש לעיל דבכה"ג אי עביד ל"מ נסתר ונפשוט גם הפן השני כמובן:

'''וע"ד''' קושייתך על רש"י מש"ס דב"מ, דע אהובי אחי כי קו' זו כבר נדפסה בספר המצרף {{ממ|}} בשם חכם א' והחכם הזה הוא אחד מילידי עירנו הרבני המופלג מו"ה הירש לעווי אשר הוא דר כעת בעיר פעסט ובטרם הוציא המחבר ספרו לאור הגיד לי הקו' הלזו משם הרבני הנ"ל בהיותנו יחד בעיר וויען והנני אעתיק לך את אשר השבתיו בפעם ההוא בשוחנו על
השדה:

'''בב"מ''' [[בבלי/בבא מציעא/יא/א|דף י"א]] איתא פלוגתא בין רבינא ורב סמא היכא דאמרינן אשלד"ע ונ"מ כגון כהן שאמר לישראל צא וקדש לי אשה גרושה וכו' ע"ש וברש"י:

'''והנה''' הריטב"א בחידושיו לקידושין [[ריטב"א/קידושין/מג/א|דף מ"ג]] העלה דאף כהן שאמר לכהן צא וקדש לי גרושה נמי לאו בר חיובא מקרי ויש שלד"ע לרבינא ע"ש שדבריו המה דברי טעם כי מה דברי מי שומעין שייך הלא הכהן השליח המקדש לפני כהן חבירו לא עשה שום עבירה בשליחתו דהוא לא מיפקדא מבלתי היות שליח לחבירו אלא שלא יקדש לעצמי ומשום לפני עור לא מקרי ב"ח ע"ש בתוס' בב"מ ולדעת הריטב"א שליח ב"ח לא מקרי אלא בכגון דאמר לשליח צא ומעל או שחוט בחוץ דבכה"ג עשה מעשה עבירה ועיין בנודע ביהודה {{ממ|[[נודע ביהודה/קמא/אבן העזר/עח#|מהד"ק אה"ע סי' ע"ח]]}} ולפ"ז לרבינא דאמר דצריך השליח להיות ב"ח ישראל שאמר לישראל אחר לוה לפני בריבית אמרינן יש שליח לד"ע משום דשליח לא לוה לעצמו בריבית ולאו ב"ח מקרי דלא כתוס' בב"מ בד"ה דאמר וכו' ע"ש וכן העלה בדעת הריטב"א הרב משנה למלך ב[[משנה למלך/מלווה ולווה/ה#|הלכות מלוה ולוה פ"ה]] בד"ה העולה מן המקובץ, א"כ לפי"ז י"ל דהמרדכי וכל הראשונים פסקו כרב סמא עיין בש"ך ח"מ {{ממ|}} להכי פסקו שפיר דמותר ללות ע"י ישראל בריבית אבל רבא בא"נ בא לומר דיציאת מצרים גבי ריבית אתא נמי שפיר אפילו לרבינא א"כ עכצ"ל דוקא בכה"ג למי שתולה מעותיו בנכרי:

'''הגם''' דלא נעלם מעיני דרש"י בב"מ מפרש ג"כ בדרבינא היכא דשליח ב"ח הוא משום דדברי הרב וכו' ולדעת הריטב"א אין זה אלא טעם ולא מדיני דאורייתא עיי"ה שם בריטב"א רק דרש"י נקיט לישנא דש"ס קידושין אבל בגוף הדין י"ל דס"ל כריטב"א דלא כהרב מ"ל ע"ש בנודע ביהודה ולדעתי די דברי אלה בתי' קו' זו על רש"י ז"ל:

'''ואגב''' אעירך על דברי הרב פני משה {{ממ|[[שו"ת פני משה/ב/קה|ח"ב סימן קה]]}} הובאו במשנה למלך ב[[משנה למלך/מלווה ולווה/ד#ב|פ"ד מהל' מלוה ולוה ה"ב]] והוא דזימנין גם הלוה אינו עובר על לפני עור היכא דהמלוה הלוה בלא"ה מעותיו לישראל אחר בריבית וכבר השיג עליו שם הרב משנה למלך בדין דדבריו אלה אין להם קיום בתוס' ואין להם שחר בסברא ואנכי אוסיף תיובתא כלפיו מהתוס' בעבודה זרה{{הערה|על קושיא זו על דברי הפני משה, ראו מש"כ להגהמ"ח, רבה של וינה רבי אלעזר איש הורוויץ, נדפסו דבריו בספרו יד אלעזר {{ממ|סימנים [[יד אלעזר/ט|ט']] ו[[יד אלעזר/י|י']]}}.}} [[תוספות/עבודה זרה/ו/א#מניין|דף ו']] בד"ה מניין דהעלו שם דאסור להושיט לישראל אחר דבר איסור כמו חזיר או נבלה באם ידוע דרוצה לאכול האיסור משום דעובר על לפני עור ואפילו הוא שלו דבלא"ה בודאי יכול ליקח האיסור ההוא אפ"ה אסור ודוקא בנכרי יש לחלק בין יכול בלא"ה או לא אבל לא בישראל ע"ש ודבריהם אלו נכונים ג"כ בסברא דגבי ישראל יש לומר דלא נחשדו ישראלים לעשות עבירה בקל ואפשר דאם לא יושיט לו האיסור יתחרט עוד ולא יקחנו בעצמו לאכול ולפי"ז ה"נ דכוותי' דאסור ללוה ישראל להושיט לו האיסור הריבית ואתא מכחו אעפ"י שיש ישראל אחר דרוצה ללות ממנו בריבית בשלמא גבי הערב והעדים שפיר משום דבזולתם כבר נעשה מעשה האיסור דהמלוה יזיף או הלוה כבר ללוה הרשע בריבית וא"כ לא עברו שום איסור משא"כ הלוה עצמו דלוה בריבית הוי כאלו יושיט לו דבר האיסור ועובר על ל"ע וכמ"ש התוס':

'''והנה''' בדבר הפלפול אשר היה ביננו פא"פ בהיותך פה אתי בענין דקיימ"ל אין בישול אחר בישול בשבת דע אחי יקירי, אחרי הפרדך מעמי, ראיתי מלתא דתמיהא טובא בכו"פ [[פלתי/יורה דעה/פז#יג|סי' פ"ז סקי"ג]] בד"ה והנה הש"ך וכו' דר"ל דכללא הוא דכייל בכל דיני' דאין בא"ב וכ"כ אמרינן בב"ח וזו נראה לו בסברא רק שקשה לו מהא דאמרינן בגמ' דלכך אינו עולה על השולחן אחד שאוכל בשר וגבינה כאחד שמא יעלה באילפס רותח והוי איסור תורה וזה ודאי דלא יעלה על השולחן דבר חי כ"א שנתבשל מקודם ויעלהו רותח וישים בו גבינה וש"מ דאף בכה"ג קרוי איסור דאורייתא ובישול דאי דרבנן עדיין הוי גזרה לגזרה ע"כ מזה נראה דס"ל דאי אמרינן גם בב"ח א"ב א"ב שרי בכה"ג היכא דנתבשל שתי פעמים אפילו לאכילה ונשתקעו דברים הללו מפי ת"ח ושר התורה כמוהו לומר כן הכי נאמר דאם נתבשל בשר וחלב יחד ונאסרו מה"ת דיחזור להתירו אם נתבשל אח"כ שנית, חלילה וחלילה לומר כן, והרי פסקינן בשולחן ערוך יורה דעה [[שולחן ערוך/יורה דעה/צד#|סי' צ"ד]] דאם תחב הכף חולבת בקדירה של בשר שני פעמים צריך ב"פ ששים והטעם דמתחילה צריך ס' נגד החלב וחיישינן דילמא נשאר בו מעט חלב ונבלע בו בשר ונעשה כל הכף נבלה ולדבריו למה צריך ב' פעמים ס' כיון דכבר נתבשל הבשר והחלב א"כ אין בא"ב ובדרבנן לא אמרינן חתיכה עצמה נעשה נבלה וע"ש ב[[פרי חדש/יורה דעה/צד#|פ"ח]] ובפ"ת [[פתחי תשובה/יורה דעה/צד#ז|ס"ק ז']] ויותר מבואר בסי' הנ"ל בספר פרי מגדים בשפתי דעת ב[[פרי מגדים - שפתי דעת/יורה דעה/צד#י|ס"ק י']] בד"ה כל וז"ל עש"ך עד"מ וכו' עד וכל ספיקותיו לחומרא ונ"נ מה"ת עכ"ל וכן הוא דעת הש"ך ופ"ח הרי מה דנאסר הבשר השני הוא מכח החלב דהבשר הראשון הוא לפגם וקשה הא החלב עם הבשר בתרא כבר נתבשלו בפ"ע אע"כ דאף בכה"ג אסור מה"ת:

'''ומהתימה''' עוד על הפליתי דסותר את עצמו דב[[כרתי/יורה דעה/צד#י|סימן צ"ד ס"ק י']] שם בכרתי העלה כהרב פרי חדש בדין דתחיבת הכף דחשבינן מעת לעת מאחרון ונ"נ וע"כ מדאורייתא הוא כמ"ש הפ"מ שהבאתי וא"כ סובר שם דיש בישול מה"ת כה"ג:

'''ועוד''' דאפי' אי יהיבנא ליה סברתו לענין בישול דאין בישול א"ב ולא לקי עלה בבישול השנית היינו דוקא אם מכבר נתבשלו יחד ונאסרו משום בב"ח בבישול זה באכילה ובהנאה א״כ אם נתבשל תו פעם שנית אזי לא מחייב עלה בבישול משום דכבר נעשתה פעולת התועבה דהזהירה התורה עליה משא"כ אם מקודם נתבשל כל אחד בפ"ע ואח"כ נתבשלו תו יחד בודאי חייב עלה משום לא תבשל גדי בחלב אמו ול"ד לשבת דגבי שבת הקפידה התורה על מלאכת מחשבת נמצא אם דבר נתבשל כבר ואחשביה בישול תו בישול השנית לא מועיל ולא מידי עשה ולא מקרי מלאכת מחשבת לחייב עלה אבל גבי בב"ח דכל חד וחד בפ"ע שרי מה"ת אף אחר שנתבשלו ולא הקפידה התורה אלא לחברן יחד בבישול דוקא וא"כ מה לי אם כל חדא וחדא נתבשל כבר בפ"ע או לא הרי בהתחברן עתה יחד עובר על האזהרה ל"ת גדי בחלב אמו דהיינו יחד ולהכי בכה"ג לוקין גם על בישולו:

'''ואחר''' כל אלה ולפי האמת נראה דמעיקר הדין ליתא דבשולחן ערוך אורח חיים {{ממ|[[שולחן ערוך/אורח חיים/שיח#|סי' שי"ח]]}} מבואר דהא דקיי"ל דאין בישול אחר בישול היינו דוקא בדבר יבש אבל בתבשיל שיש בו מרק וגם בדבר יבש שנצלה כבר ואח"כ בישלה במשקים (לר"א ממיץ) יש בו משום בישול א"ב גם בשבת ועיין ברמב"ם ובהה"מ לפי"ז בחלב יש בו משום בישול א"ב לכ"ע מה"ת וגם היכא דקיי"ל שם דאין בישול אחר בישול היינו דוקא בעודו רותח אבל אם נצטנן כבר יש בו משום בא"ב וסרה קושיות הפליתי וכל דבריו שם אינם נכונים לדינא ועיין:

ומעתה ראה חיים ושלום בביתך כאות נפשך ונפש אחיך האוהב אותך

{{יישור לשמאל|'''בער אפפענהיימער:'''}}
<noinclude>{{שולי הגליון}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>