עריכת הדף "שו"ת מהרש"ם/ד/לג"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|'''סימן לג'''}}

ב"ה ה' עקב ט"ז אב תרמ"א בוטשאטש.

::להרב המאוה"ג מו' '''דוד דוב לייטער''' ז"ל אבד"ק '''זוואלוב'''.

'''{{עוגן1|מכתבו}}''' הגיעני ובדבר השאלה בכהן א' מכפר הסמוך למחו"ק שנשא אחות אשתו אחרי מותה בחזקת בתולה ואחר ד' חדשים ילדה ולד בן קיימא ומת אחר כמה ימים והאשה אמרה שנאנסה בק' מאראמפאלי אצל פתח ביתה בתחלת הלילה מאיש א' כשר לכהונה ויען שסתם את פיה לא צעקה ומפני הבושה לא ספרה לשום אדם בעולם אפי' לאמה ולאחי' והעיר הנ"ל רובה פסולים והנה רו"מ האריך במכתבו מגלה עפה ודעתו נוטה להחמיר דאף דקיי"ל כר"ג דנאמנת באומרת לכשר נבעלתי ובדיעבד לא תצא גם ברוב פסולים מ"מ בנ"ד שאמרה שנאנסה ליכא חזקת אשה בודקת ומזנה ולשיטת תוס' כתובות י"ג ע"ב ד"ה השבתני דעיקר טעמי' דר"ג דנאמנת משום חזקת בודקת ומזנה א"כ בנאנסה אין להקל וכמ"ש התוס' שם ד' י"ד ע"ב ד"ה כאן ואף דלשיטת רש"י וש"פ עיקר טעמא משום חזקת היתר וכמ"ש הפ"י וכ"פ הב"מ סי' ו' אבל בב"ש סי' ו' ס"ק ל"א ובסי' ז' סק"א פסק כהתוס' ואף דהב"ש כ' בידוע שנאנסה מ"מ א"א לחלק בזה דהא בנ"ד אין לה מיגו כיון דילדה וא"ל דמיגו דאי בעי אמרה ברצון דז"א דלא משוי נפשה רשיעא עכ"ד ואולם אכתי אית לה מיגו דא"ב אמרה דבשוגג זנתה עם פ' כשר דלא משוי נפשה רשיעא ואף דלגבי א"א שזנתה בשוגג הוי מעל לגבי בעלה כמ"ש מהרי"ק אבל מ"מ לא משוי נפשה רשיעא ועיין בט"ז סי קע"ג סק"ב ג"כ בזה גם י"ל מיגו דבאמבטי נתעברה עי' חגיגה ט"ו ועי' מל"מ פט"ו מאישות ה"ד ועי' רשב"ץ ח"ג סי' רס"ג שהי' כן בימיו ואף דלא שכיח הרי גם אונס ל"ש וצ"ע בזה:

'''{{עוגן1|ועוד}}''' דכיון דלשיטת רש"י וסייעתו גם בלא חזקת בודקת ומזנה נאמנת משום חזקת היתר לכהן א"כ הרי כל הפלוגתא רק בדרבנן דהא ודאי אף דרוב פסולים מ"מ הרי כבר כ' הרשב"א בקידושין ס"ו ומהרש"א יבמות פ"ח ופ"י כתובות כ"ב דאדם נאמן בברי נגד הרוב וא"כ האשה נאמנת על עצמה לומר שנבעלה לכשר וממילא כיון דנאמנת לעצמה שוב גם לגבי הבעל נאמנת וכמ"ש הרמב"ן רפ"ק דגיטין ואף דהפמ"ג ביו"ד סי' א' כ' דאין עא"נ עד הרוב ואולם הפ"י בקידושין ס"ג כ' בפשיטות דעא"נ נגד הרוב ועיי"ש בכתובות כ"ג בהא דעא"נ בתרומה שכ' בעצמו להיפך ועי' בשו"ת שבסו"ס בני אהובה באורך בזה וע"ש מ"ש מד' הרא"ש בסוגי' דפ"פ בדברי רש"י וכ' די"ל דשא"ה דל"ה רוב גמור ע"ש באורך ואולם מדברי הא"ז הל' מילה סי' ק"ג והובא ברמ"א יו"ד סי' רס"ב ס"ד דאע"ג דרוב נערים אין משמיעים קול אא"כ ראשו חוץ לפרוזדר מ"מ אם האם אומרת שהי' מונח וכו' נאמנת דאל"כ היתה מקשה מיד ע"ש ומוכח דבלא"ה אינה נאמנת נגד הרוב אבל בכ"ז בנ"ד כיון דנאמנת לגבי עצמה שוב נאמנת גם לגבי בעלה ועוד דסמוך מיעוטא לחזקת היתר והו"ל פלגא ושוב נאמנת בברי שלה ובע"כ דלשיטת תוס' הוי ג"כ רק חומרא דרבנן ותדע דהא גם בשבוי' גופי' דליכא חזקת בודקת אפ"ה הוי רק פסול דרבנן. א"כ כיון דהוי פלוגתא דרבוותא בדרבנן הלכה כדברי המיקל וכמ"ש בשו"ת שב"י ח"ג סי' ק"כ בדין פנוי' שזנתה וחד רובא דיש לסמוך בסד"ד על המקילין משום דהוי פלוגתא בדרבנן והלכה כדברי המיקל בד"ס ע"ש וה"נ בזה:

'''{{עוגן1|ובתשו'}}''' א' לק"ק באטשעטשא במדינת מלדוי פלפלתי הרבה בענינים אלו ושם העלתי ליישב ד' הרמב"ם שהעתיק דין הכשר בתה רק גבי פסולי קהל פט"ו מא"ב ולא גבי פסולי כהונה וכבר תמה בזה בשו"ת רמ"א סי' י"ט והעליתי בזה דהא גבי בתה ליכא חזקת כשרות כמבואר בש"ס דכתובות [ועי' בש"ש ש"ב פי"ט שחידש דגם בבתה איכא חז"כ דאמה והוא נגד ד' הש"ס הנ"ל אך לפמ"ש התוס' בקידושין ס"ו ותוס' ב"ב ל"ב י"ל בזה ועי' נוב"י מ"ק חיו"ד סי' נ"ז באמצע התשו'] אך דגם בלא חז"כ מהני ברי כנגד הרוב (ויש להעיר בזה מהא דכתובות ע"ו ותוס' שם אי מהני ברי שלה נגד בתה ע"ש וקצרתי] ואולם בש"ס דיבמות פ"ח מבואר דבאיסור כהונה ל"מ ברי א"כ מה"ט י"ל דדוקא גבי דידה דאיכא חז"כ נגד הרוב שוב נאמנת משא"כ לגבי בתה אבל בפסולי קהל מהני שפיר טענת ברי גם בדליכא חז"כ לכן שעתיק רמב"ם דין הכשר הבת רק בפס"ק ולא בפס"כ וא"ש. ודרך פילפול העליתי בישוב ד' הרמב"ם דדוקא ר' יוחנן לשי' סובר דגם בפס"כ מכשיר בבתה ולא לדידן דהנה בש"ש שם כ' די"ל דבפס"ק דגם בלא עדותה מותר מה"ת דאפילו ברוב פסולין הוי רק ספק ממזר ומותר מה"ת ולכן נאמנת גם לגבי ולד משא"כ בסס"כ ע"ש והנה אם דפא"נ נגד הרוב א"כ איננו מטעם ברי ושמא רק משום דעדות האשה מהני בזה אבל כיון דאין עא"נ נגד הרוב ובפרט אשה י"ל דא"נ בתורת עד א"כ בע"כ מטעם ברי ושמא קאתינן עלה. והנה התוס' בפ"ק דגיטין הקשו דיליף מנדה דעא"נ נגד חזקה ותי' דבידה ליטהר ועי' רשב"א שם והאחרונים הקשו דהא גם נגד רוב נאמנת דרוב דמים באשה טמאים ואני מוסיף דהא רוב נשים יש להם עונה בינונית ואפ"ה נאמנת לומר שיש לה עונה אחרת יותר מל' יום ולכמה תנאי וסתות דאורייתא אבל הרמב"ן תי' דאין דנים אפשר מא"א וכ"כ הריטב"א שם. ועי' הגהת תוי"ט לא"ע סי' ד' דהיכי דא"א מה"ת נאמן ע"ש והנה ד"ז הוא פלוגתא דתנאי והנה המעיין בנדרים ל"ו ע"א ור"ן שם בד"ה אלא מעתה וד"ה אשתו ימצא דלר"י בע"כ דנים אפשר מא"א וכן מצאתי בירושלמי פ"ב דתרומות ה"א ועי' במהר"פ שם ע"ש ועי' בר"ש שם [ובמק"א תמהתי מיבמות מ"ו דיש סתירה בזה בדעת ר"י מהנ"ל ואכ"מ] וא"כ לר"י לשי' למדין מנדה דאשה נאמנת גם נגד רוב וכן ס"ל דנאמנת גם לגבי הוולד אבל לדידן דקיי"ל דאין למידין אפשר מא"א א"כ רק מדין בו"ש קאתינן עלה א"כ יש לחלק בין פס"ק ובין פס"כ וא"ש והנה עוד הארכתי לפלפל וישבתי ד' רמב"ם עוד בב' אופנים ואכ"מ ונחזור לענינו והנה עלה בלבי עוד לדון בזה דהנה הצ"צ סי' פ"ב העיר בדין הודית שזנתה עם בעל אחותה די"ל דאינה נאמנת לאסור א"ע לבעלה והב"מ תמה דהא מ"מ עכ"פ ליכא טענת ברי כלל והאב"מ סי' ו' סק"ח העלה דבשעת נשואין הו"ל כאמרה לכשר נבעלתי והביא שם ראי' מדברי הרד"ך שהובא בסי' ז' ועוד ראיות ומה"ט פסק בזה כדעת הצ"צ הנ"ל דלא מהימנה אח"כ לאסור א"ע לבעלה ע"ש ואם כן ה"נ בנ"ד דהא באמת טענת אונס הוא נגד הרוב ואינה נאמנת לחזור ולומר שנאנסה כיון שנשאת לו כבר והו"ל כאמרה בתחלה שנבעלה לכשר ברצון דנאמנת אך מלבד די"ל דבכה"ג לאו נשי ד"ג ולא ידעה אם אסור בכה"ג אף גם י"ל דהא אם היתה אומרת כן קודם נשואין באמת לא היתה נאמנת רק עכשיו דהוי דיעבד נאמנת א"כ שוב כשחזרה בה לכ"ע נאמנת עוד העיר רומעכ"ת עפ"י דברי הטו"ז דפנוי' שזנתה ב' פעמים ברצון הוי זונה ואסורה לכהונה ועי' בב"ש סי' ו' ס"ק י"ט א"כ גם אם הי' ברצון הרי אין אשה מתעברת בב"ר ובע"כ דזנתה ב' פעמים והו"ל זונה ואסורה לכהן עכ"ד והנה כבר כ' הנוב"י מ"ק חא"ע סי' כ"כ דזהו רק ע"פ רוב א"כ י"ל דנאמנת כנגד הרוב כמו דנאמנת נגד רוב פסולים. אך דבזה י"ל דכיון דאיכא תרי רובא שוב ל"מ חזקת בודקת ומזנה נגדם וי"ל דאיכא נמי חזקת היתר:

'''{{עוגן1|ועוד}}''' דהא י"ל דמיעכה באצבע וכדאי' ביבמות ל"ד וזה נראה כונת הר"ן פ"ק דקידושין בסוגיא דתחלת ביאה קונה שכ' דאע"ג דעל הרוב אין אשה מתעברת בב"ר מ"מ זמנין דמתעברת היינו ע"י מיעוך באצבע וכ"ה ברמב"ן יבמות כ' ותדע דהא סיים הר"ן כדאיתא התם ואם כונתו לסברת נו"ב עכ"פ אינו מבואר בש"ס ועיין בבנ"א פט"ו מאישות שהבין כונת הר"ן דזהו רק רוב וכסברת נו"ב ולענ"ד הדבר פשוט כמ"ש אך לפ"ז נראה מהר"ן דגם זהו רק מיעוט א"כ שוב י"ל דהוי ב' רובי וכמש"ל אבל כיון דבש"ע סי' ו' פסק בסתם דאפי' מופקרת שרי לכהונה א"כ עכ"פ בכה"ג יש להקל. וגם מ"ש רו"מ ע"פ דברי הב"ש סוסי' ס"ח בשם התוס' דהיכי דהוי מקח טעות צריך לקדשה מחדש א"כ שוב הוי כלכתחלה כבר דחו הב"מ והפלאה וישוי"ע שם דברי הב"ש והוכיחו מרמב"ם וש"ע דא"צ לקדשה מחדש דחזקה דאא"ע בב"ז ולא גרע מהמקדש בפירוש ע"מ שא"ב מום דקיי"ל דחזקה דאאעובב"ז וגמר ובעל לשם קידושין ע"ש. ומ"ש בשם ח"א שהקשה בהא דאומרת לכשר נבעלתי דאמאי נאמנת הא כל פנויות בזה"ז נדות הן וא"כ אבדה חז"כ ותי' עפ"ד הר"ן ביומא דבנבילה דעובר על כל כזית חמור טפי ורו"מ הביא מהתוס' שבועות מ"ה דחמיר לאינשי חד לאו כב' לאוי אך מתוס' כתובות י"ח ע"ב ד"ה ובכולי בעי דלודי משמע להיפך הנה בסתירת ד' תוס' כבר הרגשתי בזה בגליון והבאתי מתוס' יבמות פ"ה ע"ב שכ' ג"כ דתרי איסורי חמור לה טפי ובמנחות ג' ע"ב ורש"י ד"ה ל"ש כ' מוכח ג"כ כן ועי' תמורה כ"ז ובמל"מ [[משנה למלך/גירושין/י#יח|פ"י מהל' גירושין הל' ח"י]] מ"ש בשם רדב"ז בדין נדה אי שייך בה חזקה דאאעובב"ז ובמ"ש מרמב"ם פ"ב מתמורה והוא מש"ס הנ"ל ומ"ש לחלק בזה ובמק"א הבאתי מש"ס מנחות מ"ג ועי' נזיר כ"ט דב' איסורי חמירי טפי לענין ספק] מוטב שירבה במלאכה א' וכו' דמיני איסורים חלוקים חמירי טפי והבאתי עוד מכמה מקומות ואכ"מ אבל גוף ההערה לק"מ דבנ"ד איננו מטעם נאמנות רק משום דהוי ברי ושמא וגם בחשוד קיי"ל דברי ושמא ברי עדיף דאינו משום נאמנות כמובן וז"פ. אבל גם מ"ש רו"מ דבאיסור כל ימי' חמור לה טפי וכמ"ש תוס' גיטין ל"ה נכון. ובזה ביארתי ד' הרא"ש שלהי נדרים שכ' בטעמא דגרשתני נאמנת משום שלא תרצה לאסור א"ע באיסור א"א ותמהו ע"ז דא"כ למ"ל קרא דוספרה לנאמנות נדה ועיין ח"ס יו"ד סי' קמ"ד ולהנ"ל א"ש דהתם הוי לכל ימי' משא"כ בנדה יש לחוש לפעם א' עכ"פ. ובגוף מחלוקת רש"י ותוס' בדין נאנסה הנה בירושלמי פ"ק דכתובות הל' י' במשנה דתינוקת שירדה למלאות מים וכו' גרסינן עלה ר"י ורחב"ע תרויהון אמרין בשם ר"ח בשם ר"י מודה ר' יושיע באנוסה וכו' ופי' הפ"מ משום דלא אבדה חזקת כשרותה ונאמנת לומר לכשר נבעלתי ובמדה"פ שם העיר דהא באנוסה ליכא חזקת אשה בודקת ומזנה והאריך שם אי מיירי בטענת ברי והוכיח דמיירי בטוענת ולר"ג גרע באנוסה מזינתה ברצון בראו שנבעלה דליכא מיגו ולר"י אנוסה עדיף טפי ע"ש והוא דחוק מאוד שיהיו מחולקים בסברות הפוכות וכבר תמהו בכיוצא בזה התוס' בסוכה י"ב ע"ב ד"ה באניצי ועיין ברכות ל"ט ע"ב ופ"י וצל"ח שם ועתוס' ב"ק נ"א ב' ד"ה אמרי ובמהרש"א שם ג"כ בזה ועתוס' יבמות צ"ט ע"א ד"ה כתב ואף דמצינו לפעמים כן כמ"ש התוס' יבמות מ"ג ע"א ד"ה מאי ושם צ"ג ע"ב ד"ה לאחר ותוס' ב"מ ס"ה ע"ב ד"ה והלכתא ועוד בכמה דוכתי מ"מ ודאי היכי דאפשר לשנויי משנינן ואף דהש"ס דילן לא ס"ל בזה כהירושלמי מ"מ לא נחלקו בסברות הפיכות ולכן יותר מסתבר כשיטת רש"י וסייעתו:

'''{{עוגן1|ומ"ש}}''' ר"מ דלשיטת הרא"מ שבתוס' נדרים צ' דאשה אינה מוזהרת באיסור כהונה א"כ י"ל דאין האשה נאמנת לפמ"ש הר"ן ביומא דאשה חשודה על לפ"ע הנה ידעתי מדברי הר"ן וגם בר"ן פי"ד דשבת מבואר כן אבל הוא. נגד כל הפוסקים שפסקו דאשה נאמנת באיסורים ומוכח דגם היכי דאינו נוגע לעצמה ועיין בש"ג פ"א דחולין שהביא ראיה מש"ס דנדה מ"ח דמוכח דבכל גווני נאמנת ועיין בספר דברי אמת סי' א' כמה ראיות לזה. וגם בגוף דברי הרא"מ כבר כ' המאירי לנדרים דכונתו משום דהבעל אינו מוזהר עלי' דהא אינה נאמנת נגד בעלה משום דענ"ב למשנה אחרונה ולכן גם היא אינה מוזהרת והדבר ברור שגם הרשב"א כיון לזה ודלא כנוב"י מ"ת א"ע סי' כ"ג וע"ש בחח"ח ס' קי"ח שלא ידע מדברי המאירי וא"כ בנ"ד ל"ש זה:

'''{{עוגן1|ואולם}}''' לפי דעת רו"מ לא הוצרך להא דאשה חשודא על לפ"ע דגם בלא"ה לפמ"ש הרמב"ן וריטב"א ליבמות פ"ד היכי דהלאו אינו שוה בכל אין האשה מוזהרת גם על לפ"ע ע"ש ועיין בתשו' ח"ס אח"מ סי' ר"ב מ"ש בזה:

'''{{עוגן1|סוף}}''' דבר דגם בכה"ג שאומרת שנאנסה אין בידינו לחייבו להוציא אשה מבעלה כשיטת רש"י ורא"ש וש"פ וגם התוס' מודים בכה"ג אבל מה שיש לחוש בנ"ד מכח דברי היש"ש שהביא הב"מ סי' ד' דהיכי דהבועל מכחישה הוי ברי וברי וה"ל כלא אמרה כלים א"כ גם בנ"ד אולי מחויבים לחקור את הבועל ומסתמא יכחיש וגם אין סומכין על החזקה היכי דיכולים לברר. גם יש לחוש למ"ש בתשו' ח"ס חא"ע סימן י"ח והובא גם בפ"ת דאמירת האשה ל"מ רק בנבדקה קודם נשואין דבכה"ג מהני ברי שלה משא"כ אחר נשואין יש לחוש שמא ענ"ב וגם בדיעבד תצא ע"ש. אבל בתשו' הנ"ל שהשבתי להרב דק"ק באטשעטשא שם באתי במשפט על כל הנ"ל ודחיתי החששות הנ"ל והבאתי כמה ראיות דלא צריכין לחקור עליו אם יכחיש והבאתי מתשו' גבעת פנחס סי' ד' שפסק ג"כ כן וגם מדברי נוב"י מ"ת א"ע סי' י"ד והוכחתי דגם יש"ש מודה בזה. וגם הבאתי ראיות דלא כח"ס ובפרט דכל חשש דענ"ב אינו מעכב להוציא אשה מבעלה וכמ"ש הריטב"א יבמות כ"ה בשם תוספתא וגם בא"ע סי' י"ב מוכח כן ועיין נו"ב מ"ת סי' כ"ח והגהת בנו ובשו"ת רע"א סי' פ"ה והבאתי עוד כמה ראיות וגם מדברי הרי והרא"ש בסוגיא דפ"פ מוכח כן ולכן נלענ"ד דאין בידינו לחייבו להוציאה:

==לג (שני)==

{{מרכז|'''סימן לג'''}}

'''{{עוגן1|ומה}}''' ששאל באשה א' שהיתה בדרך בלילה בעיר א' ונזדמן לה עגלה של עכו"ם ליסע לביתה ונתייראה ליסע בעצמה ואמרו לה שיסע עוד בחור א' עמה וישבה על העגלה כי אמרו לה אשר בקצה העיר ישב הבחור עמה ואח"כ נסע הערל במהירות והבחור לא ישב ובהיותה עמו בשדה תקפה העכו"ם ובעל אותה ובבואה לביתה ספרה לשכיני' בבכי' [והבעל מרוחק ממנה יותר משנה לאשר אמרה כי מדוחק פרנסתה אין רצונה להזדקק לו פן תתעבר ויהיה לה בנים] ואמרה להם איך שנאנסה ממנו באונס גמור מתחלה ועד סוף והשכינים ערכו הדבר בשמה לערכאות והעכו"ם טען שהיה ברצונה ונפטר מתביעתה והנה הבעל הוא ישראל ובא ושאל אם האשה נאמנת לומר שהיתה אנוסה. והנה בני הבית שעמדה שם באותה העיר יודעים שהיתה מוכנת ליסע עם הערל איזו פרסאות בלילה וגם הבחור יסע עמה והבחור וגם אמו יודעים שנסעה בעצמה כי חזרו לביתם ולא נסע הבחור עמה והנה הבעל מאמין לדברי' בלבו עכת"ד השאלה. והנה מקור דינים אלו הם במרדכי סופ"ה דכתובות והובא ברמ"א א"ע סי' קע"ח ס"ג דלהר"ש כיון דעברה על דת ונתייחדה עם ב' אנשים בדרך הפסידה מיגו דלא נבעלתי ואינה נאמנת לומר נאנסתי ועוד כיון דאיכא ע"א שהיה בשעת קלקול הרי גם בשבוי' אסורה דליכא מיגו וראבי' התירה דלאו כולהו נשי ד"ג ולא הפסידה המיגו ע"י היחוד דאין האשה נאסרת ע"י יחוד ע"ש באורך והנה רו"מ הביא בשם הישוי"ע שם שהקשה סתירה ע"ד הר"ש הנ"ל מהא דראו' מדברת כתובות י"ד דבנסתרה מיגו דא"ב אמרה לא נבעלתי ותי' דהיחוד הוא ד"ת משא"כ התם בפנוי' דהוי רק איסור דרבנן ורו"מ תמה דהא בנידון הר"ש היו ב' אנשים והיחוד רק דרבנן כמ"ש מל"מ פ"א מסוטה ויפה תמה ובאמת דבלא"ה תמוהים ד' הר"ש דהא אפי' באיסור דאורייתא קיי"ל דהחשוד על הקל אינו חשוד על החמור אך י"ל דבאותה דבר עצמו שאני וכמ"ש התומים סי' ל"ד סקי"א בשם תשו' פמ"א ח"ב סי' ק"ה דהיכי דעבר אדרבנן א"א עוד להעמידו בחז"כ גם לשל תורה ע"ש ובזה אין ראיה ממ"ש הה"מ פ"א מאישות דבדרבנן לא זהירי אינשי דמ"מ באותה דבר יצא מחז' ועיין בישוי"ע א"ע קכ"ז ס"ק ב' בדברי תוס' גיטין י"ז עפ"ד הפ"מ הנ"ל וגם בפ"י גיטין שם העיר בסברא זו דחז"כ הוא רק מכח רובא דרוב ב"י כשרים וכיון דרוב אין מזנות גם פנויות שוב יצאה מהרוב גם לחשש זנות ועיי' בשו"ת ב"א חיו"ד סימן ב' שהאריך בביאור ד"ז והעלה ג"כ דדוקא באותה דבר מחזקי' לאיסור תורה אבל מאיסור לאיסור החשוד על הקל א"ח על החמור ע"ש היטב אך די"ל דדוקא התם דאותה מעשה ממש שהוא הזנות נחשדה מקל לחמור דהיינו דכיון דעכ"פ זינתה רק דהספק אם בהיותה פנוי' או בהיותה א"א לזה אמרינן כיון דיצאה מחז"כ בין כך וב"כ שוב חיישינן שמא בהיותה ח"א זנתה משא"כ מן היחוד לזנות הוי כמו מדבר א' לדבר שני אך מהא דסנהדרין כ"ו בהא דהבא על עריות דפסול לעדות ונחלקו הראשונים אי גם במתייחד עמהם פסול לעדות ועיין ברא"ש ובב"י סימן ל"ד ולכ"ע פסול לעדות אשה ומוכח דהוי כחשוד לאותו דבר וה"נ בזה:

'''{{עוגן1|והנה}}''' רו"מ צידד דבנ"ד שהיה בשדה י"ל שפיר דנאמנת דהא עיקר טעמא דבעי מיגו משום דאונס לא שכיח דאית ליה קלא א"כ בנ"ד שהיה בשדה דאדרבא חזקה שהיתה אנוסה וכמ"ש הרמב"ם והטור א"ע קע"ז עכ"ד ואני תמה דא"כ איך יפרנס דברי המרדכי שהיה ג"כ בדרך בהיותם ביער ואולי י"ל דשא"ה שהיה שני אנשים וקיי"ל דחזקה דא"א חוטא ולא לו וכדאי' בב"מ ה' והוי ג"כ מלתא דל"ש שיאנס אותה האחד ולא יצילנה חבירו ולכן ס"ל להר"ש דאינה נאמנת. ועמ"ש לקמן בזה:

'''{{עוגן1|והנה}}''' בישוי"ע שם תמה ע"ד הרמ"א מהא דבסי' ס"ח העתיק ד' הר"י דבנאנסתי נאמנת וכבר הרגישו בזה כל האחרונים כמ"ש הפ"ת סי' ס"ח סק"ז סק"ח בשם הפ"י ופמ"א ונוב"י ותי' דבסי' קע"ח הפסידה חז"כ שלה ע"י היחוד ואולם בישוי"ע תמה דמ"מ איכא חזה"ת לבעלה נגד הרוב ושוב נאמנת בברי לשיטת הר"י הנ"ל אך דבנ"ד יש לעיין גם לשיטת הר"י לפמ"ש מהר"ם אלשקר וכנה"ג ונוב"י מ"ת א"ע סי' ט"ו דבאמרה נאנסתי מפלוני ואותו פ' מכחישה ואומר שבא עלי' מרצונה שוב הוי ברי וברי וגם להר"י אינה נאמנת לגבי הבעל ורק במכחישה ואומר שלא בא עלי' כלל בזה נאמנת להר"י ע"ש. וה"נ בנ"ד הרי העכו"ם אומר שהיה מרצונה ויש לדון ולומר דתליא בפלוגתת הראשונים שהובא בסמ"ע סי' קמ"ט סקכ"ג וש"ך סקי"ג אי טענת עכו"ם מיחשב כברי וע"ע בש"ך סי' צ"א סק"ג וסמ"ע סי' קע"ו סקע"ו:

'''{{עוגן1|ומ"ש}}''' רו"מ דמיגו זו דא"ב שתיק אלים טובא וכמ"ש הש"ך סי' ק"ח סק"ז וקצוה"ח שם הנה אמת שכן הוא ועיין עוד בש"ך סי' פ"א ס סקנ"ו ובקצה"ח סי' צ"ז סקי"א וכן ראיתי בשו"ת תפ"צ להג' מגלונא חאה"ז סי' י"ג שהחליט כן בפשיטות וע"ש שפסק דהאשה נאמנת לומר שנאנסה במיגו דלא נבעלתי דהפה שאסר הוא הפה שהתיר וגם בעיר דחזקתה ברצון אפ"ה נאמנת ע"ש. ומצאתי במח"א בהגהות הרמב"ם פח"י מה' אי"ב הי"ז שו"ת א' בענין זה והאריך השואל בדברי הר' יונה וש"פ וגם בד' המרדכי והמח"א השיב לו ודעתו נוטה דהפה שאסר עדיף משאר מיגו ומהני גם בדאיכא עדים פסולים בצירוף ד' הסוברים דמיגו במקום עדים פסולים מהני ומסיק שם דגם אי ל"מ טענת אונס נגד רובא דרצון מ"מ בשדה מסתמא תלינן דבאונס הוי ושפיר נאמנת והתיר שם את האשה ע"ש ולא הזכיר ליישב ד' המרדכי שהזכיר השואל כלל. ועכ"פ מבואר כדברי רו"מ דבשדה ובפרט במיגו דא"ב שתיק יש להקל והשואל פקפק מכח מה שסכרה מקודם חוץ לב"ד ובכ"ז מסיק להיתירא. וע"ש אי שייך לומר בנ"ד חשש ענ"ב שנודד עפ"ז בשו"ת רח"כ בא"ע סי' ו' ולפ"ד השואל שבמח"ח חין לצרף ד"ז בנ"ד ע"ש ותבין:

'''{{עוגן1|ומ"ש}}''' רו"מ מדברי רש"י ותוס' ע"ז כ"ה ע"ב אי חיישינן בגוי לרצון או רק לאונס ועפ"ז העלה דבעכו"ם גם האוסרים מודים דתלינן באונס דמחמת ריחוק הדתות מאוס הוא בעיניה כמ"ש העצי ארזים סי' כ"ה ועיין בב"ש סי' ד' סקי"ב כבר קדמו בזה בס' בית משה לא"ע סי' כ"ב ובזה צידד להחזיק ד' הג' מהר"מ שטערן להקל בזה"ז ביחוד עם עכו"ם מכח שמענישין מדד"מ והחו"י השיג מכח דבר שבמנין ועוד דחיישינן לרצון וע"ז כ' הב"מ דלרצון י"ל דלא חיישינן וגם כיון דבזמן הש"ס הי' ג"כ היתר באשה חשובה שוב י"ל דבזה"ז כולן יש להם דין חשובה ואני הבאתי במק"א מדברי הריטב"א ע"ז כ"ו א' בשם י"א דבזה"ז מותר ליתן למינקת נכרית אפי' לרשותה ואין לחוש לשפ"ד כיון דאיכא אימת מלכות ומוכח דס"ל דליכא בזה משום דבר שבמנין] אבל יעיין בס' ב"מ הנ"ל שחזר ודחה היתר זה עוד העמיס כת"ר בטעם ד' ר"ש האוסר במרדכי משום שסיבבה האונס לעצמה בהיחוד והוי כברצון כמ"ש בתשו' הרמב"ן שהובא בחמ"ח סי' נ' סקט"ז והביא מדברי הפ"י כתובות נ"א שכ' סברא זו והנה זה כמה שנים הארכתי בתשו' א' לחכם א' מק' סאמבור בדברי הרמב"ן הנ"ל ואדרבא הוכחתי מד' המרדכי הנ"ל להיפך דלשיטת הרמב"ן למ"ל טעמא דליכא מיגו הרי גם אם מאמינים לה אסורה כיון שנתייחדה וסיבבה לעצמה האונס והנה גוף ד' הרמב"ן הנ"ל הובאו גם בב"י יו"ד סי' רל"ב ובש"ע שם סי"ז ועי' במהרי"ט ח"א סי' כ"א שהאריך בענין זה והביא מתשו' הריב"ש שמסופק ונוטה להקל והוא צידד לכאן ולכאן ע"ש ואני מצאתי בב"י יו"ד סוסי' רכ"ח שהביא מתשו' הריב"ש סי' פ"ג במ"ש שאם הקהל חיבבו הציווי ההוא הרי הם מעלו בח' ע"ש וגם הבאתי מד' הנימוק"י פ"ב דב"ק בהא דתחלתו בפשיעה וסופו באונס דגם בתחלה ל"ה אונס היכי דגרם האונס וגם רו"מ הביא מזה ועיקר החילוק דהיכי דמתחלה עשה הפשיעה באיסור בכה"ג ל"ה אונס כיון שסיבב האונס לעצמו בשאט נפש. ומ"ש רו"מ מד' הרז"ה והרמב"ן שבת פר"א דמילה בהאי ינוקא דאשתפיך חמימא דלשיטת רמב"ן שרי לימול דאין למצוה אלא שעתה ואם יצטרך אח"כ לחלל שבת הוי אונס אף שמסבב האונס לעצמו י"ל לפמ"ש הבה"ז זבחים ע"ד בהא דהפילה בידים אסור ובנפל ממילא לים שרי דבמקום מצוה הו"ל כנעשה ממילא ודמי אח"כ לנפלה ממילא יע"ש וה"נ בזה. ועכ"פ כיון דמוכח מכל הפוסקים דהיכי דידוע שנאנסה אף שנתייחדה מקודם שריא לבעלה ישראל וכל פלפולם הוא רק אם נאמנת ובע"כ דס"ל דגם בכה"ג הוי אונס דשריא רחמנא באשה לבעלה. וגם מ"ש רו"מ ראיה מסוטה ל"ב ע"ב משמיעין אותה על עסקי קינוי וסתירה וכו' באונס או ברצון וכו' ומוכח דגם אחר קינוי וסתירה מקרי אונס היא ראיה ברורה. ונחזור לעיקרא דדינא בנ"ד והנה בשו"ת מהר"ם זיסקינד סימן כ"ו האריך לסתור ד' הר"י שבסי' ס"ח והוכיח בכמה ראיות דאינה נאמנת לומר נאנסתי כיון דרובא ברצון ובפרט בנתיחדה העיקר כד' הר"ש האוסר אבל הב"מ כ' דמוכח דרוב פוסקים חלקו על הר"ש ולפ"ד הנוב"י מ"ת סי' כ"א יש להקל בדליכא עידי יחוד ובנ"ד אף שנודע שם שנסעה עם הערל וגם בתחלה שהי' בדעתה שיסע גם בחור א' היא באיסור ובתשו' מהר"ם זיסקינד הנ"ל כ' להדיא דכל היכי שאסור עפ"י דין גם אי הוי עמה תינוקת וכדומה ול"ה יחוד גמור מ"מ אינה נאמנת לומר אנוסה ע"ש אך דמ"מ י"ל דלא נודע להם אם אולי בקצה העיר ישבו עמהם עוד אנשים או נשים. גם יש לדון לפמ"ש בשו"ת תפ"צ לא"ע סי' ג' דהיכי דהיחוד לא הוי בפני בעלה לא הוי כעע"ד גם להתה"ד שהובא בסי' קט"ו ס"ד בהג"ה דכיון דל"ל אימתא דבעל ל"ה פריצותא ע"ש. ומכ"ש בנ"ד שהי' נודע נבעלה מקודם כמ"פ שנסעה לבדה עם ערל בלילה דרך מסחרה ולא קפ"ד עלי'. אך י"ל דהתם לענין הפסד כתובתה אבל לאיסור כיון דא"צ התראה כמ"ש בתשו' רע"א סימן קי"ד הובא בפ"ת סקי"ד וכן מצאתי בתשו' ב"ח החדשות סי' פ"ד שפסק כן להדיא והוכיח בראיות א"כ גם בכה"ג הוי כעע"ד אך דבכ"ז בנ"ד כיון דליכא בירור בעדים וכמ"ש יש לסמוך על הפוסקים המקילים ובפרט כיון שהי' בשדה וכמ"ש המח"ח הנ"ל ומהגם דכל טעמא דאונס לא שכיח משום דאית לי' קלא דהיינו שהאשה מפרסמת הדבר מיד דלית לה כיסופא והרי בנ"ד פירסמה באמת הדבר מיד אחר המעשה ועוד דלשיטת הנוב"י הנ"ל דגם בכה"ג איכא חשש דענ"ב רק דכיון דהבעל מאמין לה ל"ש חשש זה א"כ שוב יש לצרף ד' רח"כ סי' י' דכיון דהחשש רק משום שמאמין לה א"כ הרי מאמין גם למה שאמרה אנוסה הייתי ובפרט אחר חדר"ג יע"ש בסוף התשו' וה"נ בנ"ד אך די"ל דא"כ גם בנידון המרדכי נימא הכי ואף די"ל דאכתי לא הוי החדר"ג בימיהם או במדינתם הרי לטעם א' של הג' רח"כ אין לחלק בזה וגם באמת הי' החדר"ג בימיהם וגם כבר הבאתי בשם השואל במח"א דס"ל דכה"ג ליכא חשש ענ"ב. אך כיון שיש כמה צדדים להקל וגם מצאתי בס' נ"ז לנדרים מהג' מהרש"ק ז"ל מהד"ת לחידושי הש"ס פי"א בשו"ת סי' ט' שהאריך בענין זה והעלה דכיון דרוב פוסקים מקילים והיכי דליכא עידי יחוד אפי' איכא ע"א או כמה עדים פסולים יש להקל לכ"ע ואם כי במרדכי מוכח היפך דבריו מ"מ אנן לדידן חזי דעתי' לאצטרופי בכה"ג דנ"ד כיון דהמח"א התיר בפירוש בשדה כיון דאונס שכיח וי"ל דגם הר"ש שבמרדכי מודה דשא"ה דהיו ב' אנשים ואא"ח ולא לו וכמש"ל ואף דבנידון המח"א לא עברה על דת י"ל דבזה"ז דכולהו נשי עבדי הכי דרך מסחרם גם הר"ש שבמרדכי מודה דלא הוי בכלל עע"ד ולכן אין להוציא אשה מבעלה. זה הנלענ"ד. ובכ"ז רצוני שיסכימו עמי עוד ב' רבנים מובהקים. שוב מצאתי בשו"ת כתר כהונה סי' ס"ו שהביא כמה ראיות דלא כר' שמחה והעלה דבזה"ז דכהיתירא נחשב נסיעה ביחוד גם הר"ש מודה ובפרט כיון דהוכיח דהתוס' וראב"ד לא ס"ל כהר"ש. וגם ר"ש מיירי שהי' קיל ולא מיגו נגד קול אבל בלא קול מודה דהפה שאסר ההפשה"ת או דר"ש מיירי שהיה עדים על היחוד ע"ש והסכים עמו הג' ר"מ בנעט והג' בעל שו"ת שמן רוקח וע"ש עוד סי' ס"ז באורך תשו' בעל שמן רוקח וכ' שם ג"כ דענין אונס קלא אית לי' הכל כפי הענין וע"ש סי' ס"ח תשו' הג' ר"מ בנעט וע"ש סי' ס"ט תשו' תפ"צ [ובענין הנ"ל יש לדון עפמ"ש תוס' יבמות ל"ח ע"ב ד"ה בש"א א"כ בזמן הש"ס ל"ה בכלל עע"ד ולא נחשדה לביאה הוי אונס משא"כ בזה"ז ודו"ק גם י"ל דהתם בסוטה הרי השבועה גם על פעם אחרת ע"ש דף י"ח ומשכח"ל שפיר אונס וע"ש כ"ו א' גבי אשת כהן כו' הא נתפשה מותרת וכו' דבאונס זנאי וכו' ולפמש"ל א"ש]:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}
[[קטגוריה:רבי דוד דב לייטר: תשובות אליו]]
[[קטגוריה:תשובות מתאריך ט"ז אב ה'תרמ"א]]</noinclude>