עריכת הדף "שו"ת מהרי"ל/רה"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''יגדל''' שלום רבותינו שבגולה אנא הורנו דרך הישר. על אודות שומרת יבם והוא משומד להכעיס ואדוק לע"ז ממש והיבמה נפלה לפניו ואין אח אלא הוא ורצתה לתת לו הון רב כדי לחלוץ ולא אבה כי אמר בפה מלא שלא היה חפץ להחזיק אמונת היודי כי הוא קיצריי"א. והנה היבמה זו נסתה בו כמה פעמים היחלוץ ולא אבה ומיאן בה לעשות והיא ישבה כך עגונה ימים רבי'. לסוף קלקלה שנבעלה לגוים וילדה לזנונים. לסוף הלכה ונשאת לבעל בן ברית בלא התרת שום מורה. ונודע הוא שבמיתת בעלה היה האח משומד כאשר הוא עדיין. ועתה שנשאה לאיש בקשוני האיש והאשה למצוא לה דרכים וצדדים להתיר אחרי כי הוא דיעבד ואפ"ה אמרתי אליהם לפרוש זה מזה עד כי נדע תשובת רבותינו ולא אבו כי היבמה אומרת ששמעה מפי גדולי רבותינו שאמרו אליה שלכתחלה אין מתירין לה להנשא. אבל אם היא תעבור ותנשא אין מפרישין אותה מבעלה ועל דא סמכא. והמה יושבים אתנו פה. ובכן מוטל עלינו להוציא הדבר לאמתו ולאורו ע"פ רבותינו. ונחלה פני כבוד רבותינו לכתוב חלוקים בדבר כאשר נבאר: הנה נמצא בתשובת הגאונים שאם נשתמד בשעת שקדשה אינה צריכה חליצה. ורש"י סתר דבריהם וכתב בתשובה אחת דלא סמכינן עליה וצריכה חליצה. ומהר"מ הביא ראייה לדברי הגאוני' דהיכא דליכא יבם אלא המשומד דפטור' מן החליצה מדפריך בהגוזל קמא אלא מעתה יבמה שנפלה לפני מוכה שחין תיפוק בלא חליצה. דאדעתא דהכי לא קדשה נפשה. ומשני טב למיתב טן דו וכו'. א"כ לגבי משומד דליכא למימר הכי דאנן סהדי דלא ניחא לה להתייבם לה כי יעבירנה על דעתה ואדעתא דהכי לא קדשה מעיקרא היכא דמשומד היה והוה כאלו התנתה עמו ע"מ שלא תתייבם לו עכ"ל מהר"מ. ואע"ג דיש לחלק דווקא התם שהיה משומד משעת קידושי אחיו התם שייך למימר אדעת' דהכי לא קדשה נפשה אבל בנדון דידן לא הוה משומד בשעת קידושי אחיו לא שייך למימר הכי. מ"מ יש למצוא צד היתר כיון שהיה משומד קודם מיתת הבעל אחיו כאשר כתב הר"ר אברהם הגדול. וז"ל היבמה שנפלה לפני משומד תימא הוי אי בעי חליצה ממנו כי במקום ערוה הוי וקנאים פוגעי' בו. וגם הנבעלות קנאים פגעו' בה. עכ"ל: והא"ז כתב וז"ל רב נחשון גאון וספר בשר ע"ג גחלים ותשובת רבותינו פוסקים דיבם שהיה משומד בשעת קידושי אחיו ועדיין עומד בשמדותו אינו זוקק את אשת אחיו לייבם ופטורה לשוק בלא חליצה. ואפי' חזר לאחר מיתת אחיו לא משגיחין ביה. ולפי' רבינו חננאל ז"ל אפי' היה יודי בשעת נשואי אחיו אם היה משומד בשעת מיתת אחיו אינו חולץ ולא מייבם. עכ"ל הא"ז: והנה חזינו דלפי' ה"ר אברהם הגדול ולפי' ר"ח דאפי' לכתחלה מתירין אותה לשוק בלא חליצה. ואפילו לדברי האוסרי' מצינן למימר דדעתם דווקא לכתחלה אבל בדיעבד נוכל לומר דדעתם שלא תצא כדאשכחן בכמה דוכתא בתלמוד דלכתחלה לא תנשא ואם נשאת לא תצא גם לא חזינן בדברי מהר"מ שחלק בדבריו להדיא בין היכא דהוי משומד בשעת קדושין ולאחרי כן אלא התיר אפי' לכתחלה. ומצינו למימ' דדעתו בכל ענין מותרת אפי' לכתחלה. אי נוכל לומ' לכל הפחות דמתיר דיעבד כי הכא. והנה זאת היבמה זה עשרים שנה שישבה עגונה {{ממ|ועגונה}} כי בעלה מת בגזירת ק"ט לפרט. והנה זה חמש או שש שנים שקלקלה עם גוים ויש לדאג אם יכופו רבותינו להוציאה בגט ח"ו תיפוק חורב' מינה לכן תאירו עינינו בנדון זה ויכתוב כל אחד מכם דעתו על כתב האגרת הזה למטה ודעתינו נוטה להתיר אחרי כי הוא דיעבד כאשר כתבנו כבר. ושלום לרבותינו ולתורתם תת"ת משה רב יקותיאל הלוי מולי"ן. אברהם בן הקדוש גמליאל בן פדהצור:

תם ונשלם. התחלה לאדון העולם:
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>