עריכת הדף "שו"ת מהרי"ט/ב/יורה דעה/לב"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
שאלה ילמדנו רבינו שליח צבור היה קורא בתורה ומצא בספר התורה גמגום מאות אחת בשטה אחת למטה שהיתה נכנסת באות שלמעלה הימנה כעין זה:

ויסורו ויאכלו הלמד בחללה של ריש וזולת זה רובו ככולו בכל שאר האותיות כגון חית ודלת וכף פשוטה ובדומה להם גג הלמד היתה נכנס בכולן אשר על כן רצה השליח צבור הנז' לפסול הס"ת ההוא דאפשר להו להוציא אחר תחתיו מהא דכתב הרמב"ם בהל' ס"ת בדברים הפוסלים שכל שנשתנית האות מאיזה מין שיהיה טשטוש וכו' ואחריו כל ישרי לב ימשוך הפוסקים נוחי נפש כלם כאחד כתבו כן והנה בתיבה זו שנכנס גג הלמד בחלל הריש נראית כקוף ואין לך שנוי אות גדול מזה אעפ"י שלא נמצא לפוסקים שכתבו כעין זה אלא שנוי לבד. אך בחור מעם בן תורה חלק על הש"ץ ואמר שאין ראוי לפוסלו ומאחר דיניק לא חכים ולא טפש קורא התיבה כהלכתה הגם הלום שאין גג הלמד נוגעת בגוף הרי"ש ויש בו חלל כחוט השערה ותו לא מידי ואין ראוי לפסלו אפי' בדאפשר להו. והש"ץ השיב כי מה שמביאין תינוק דלא חכי' ולא טפש הוא כשהשינוי הוא באות אחת כגון דלת וריש וכיוצא מהאותיות שמראין לתנוק ההוא האות ההיא לבדה שמפסיקין באצבעות בינה לבין האחרות אבל בנדון זה לא עשו כן אלא שקראו לנער ואמרו לו שיתחיל לקרות מראש השטה וקרא גם התיבה ההוא והלך על הרגל לשונו כי אילו היו משימין האות בין שתי הגודלי' ודאי הגמור שהיה קורא אותו ק' אשר מעכ"ת יוכל להבחין הדבר ממה שכתוב כי הש"ץ הנז' אעפ"י שהוא מורגל בסדר הקריאה ומה גם כי הוא ספר דתא די אלהי שמיא מעודו עד היום הזה בהיותו קורא כשהגיע לתיבה זו נתעכב בקריאתה כי לא ידע מה היא. יורינו המורה לצדקה כי הש"ץ הוא איש זקן וריח תורה יש בו ואם מעט ולפי שאמר נגד הבחור החכם לו יש בינינו מוכיח כי הלואי היה הרב פ' או הרב פ' הלא הם יורונו יאמר לנו אשרו על זה נמלא חמה החכם ההוא ואמר כי מי כמוהו מורה כי מנעוריו נתגדל בין החכמים ועל ברכיהם יולד והזקן המסכן מאפס ותוהו נחשב לו וחרף את הזקן הנז' והוא שמע ושתק כי נכרי היה וגם גולה למקומו גם אחרים חזקו בידו באופן שנשאר בוש וחפר ולא זו בלבד אלא שבמנחה קראו בו לכתחילה אעפ"י שהיה להם ספרים אחרים. על כן יחשש האדון עין כל הארץ לזילותא של הזקן הנז' ותשובתו הרמתה יבא לו להשיב חורפו דבר ואף גם שהזקן טעה כבר מצינו גדול הוא יואב שר הצבא שטעה ב' טעיות ותורה היא וללמוד הוא צריך ושכרו כפול מן השמים.

תשובה אפריון נמטייה לזקן שקנה חכמה והסכים להלכה שפסול גמור הוא שהרי נפסדת צורת הריש לגמרי והרי היא דומה לקוף וגדולה מזו אמרו שאם נכנסה הלמד לתוך אוירה של חית או ה"א אפי' בלא נגיעה פסול כדכתב הריב"ש בסימן קמ"ו אהא דאמרי' בפ"ב דגיטין לא צריכא דמעורה שיש סבורין שדבוק פוסלת בגט כמו בס"ת ולזה פירשו דמעורה ר"ל שנכנס ראש הלמד לתוך ה"א או חית של מעלה והרמב"ן השיב עליהם שאם דבוק היתה פוסלת בגט כמו בס"ת זה היה יותר קרוב לפיסול ומכלל דבריו אתה רואה דבס"ת שדבוקה פוסלת בו גם אם נכנס ראש הלמד באויר הה"א או החית אפי' בלא נגיעה פסול אעפ"י שלא תתחלף בזה אות אחרת אלא שמפסיד צורת האות עכ"ל. וכן כתב הר"ן בגיטין מכאן דקדקו התוס' וכו' ואחרים אומרי' שהוא יותר קרוב לפסול. ובתוספו' שפירשו הא דאמרי' דמעורה בהכי שנכנסה ראש הלמד בחלל הה"א והחית לא יחוייב מדבריהם דבהכי לא מפסיל דיש לומר לא לתוך חללה ממש קאמרי אלא כל נוגע בחלל מעורה מיקרי כיון שאין אויר מפסיק בין שיטה לשיטה ספר אחד מקרי ומיירי שלא נכנסה לתוך חללה בענין שיפסיד צורת האות אלא שנוגע כל שהוא והדברים ק"ו אם כשנכנס לתוך החלל פסול אע"פ שאין צורת האות משתנ' לאות אחרת זו שנכנסה לתוך חללה ועשאה כקוף לא כ"ש שהוא פסול מוסכם.

ולא שייך כאן לאתויי ינוקא דלא חכים ולא טיפש לקרותו שאם האות מתחלפ' צורתה ונדמית לקוף לכל מראה עיני הגדול מה יושיענו זה התינוק בקריאתו ולמה אמרו דלא חכים דאי חכים יקראנה כתקונה ומאן חכים כזקן הקורא ולבלר ואסתגר בקמייתא ואם היתה שתיקה לחכמים ק"ו לטפשים ובהדיא כתב הריב"ש ז"ל בסי' ק"ך שכשאמרו להבי' ינוק' דלא חכי' ולא טפש זהו להחמי' שאם אין התינוק יכול לקרותה כתקונה פסולה ולא אמרו זה להקל ע"כ.

ועוד שלא אמרו ינוקא אלא היכא דלא נפסדה צורת האות כגון באורך הואו אם יש בה כדי האורך הראוי שלא תקרא יוד ואעפ"י שלעין כל יצת' מכלל יוד באנו להבחין אם יטעה הנער בקריאת' וז"ל הרב מהר"י קולון ז"ל ופשיטא שאין להכשירו בקריא' התינוק שלא נאמרו דברים אלו אלא היכא שנפסקה האות ובצר לה שיעורא כגון ואו קטיעא שאנו מסופקים אם הגיעה לאורך ואו או כשיעור יוד ולכך תועיל קריאת התינוק דגילוי מילתא בעלמא הוא דאורך ואו יש לה מדלא קראה יוד אבל היכא דפשיטא לן שאין האות כצורתה מה תועיל ראיית התינוק ועינינו הרואות שאין האות כצורתה עכ"ד. וכבר הוכחנו שאפי' בנכנסה לתוך החלל האות שהוא קרוב לפיסולו יותר מן הדבוק כ"ש כשנעש' לה זנב שהיא נדמית לקוף וס"ת זה הא והא איתניהו ביה. וגם אם היה דבר שראוי להראותו לתינוק כבר נהגו העם לכסות לו שאר האותיות כדי שלא יסתכל מה למעלה מה למטה ואע"פ שרבינו הרב מהר"י קארו ז"ל הביא בסי' ל"ב משם הקונטריס של סדר הגט אשכנזיות דמדכתבו התוס' גבי איפסיק ליה ואו דויהרוג בנוקבא דאי חכים מבין שגידוף הוא כלפי מעלה יש ללמוד מכאן שיכול להראות לתינוק כל השורה ואין צריך לכסות שאר האותיות ע"כ נהי דמהא שמענו דאין צריך לכסות שאר דלקמיה דמאן חכים להבחין מן המאוחר אל הקודם ולהגיד האותיות לאחור אבל מ"מ צריך לכסות מה שקודם לו שיתחיל ללמוד מאותה תיבה עצמה שאם יתחיל מתחלת המקר' סירכיה נקט ואזיל כדאמרינן בפ' היה קורא גבי טעה בין כתיבה לכתיב' ומ"ש שאין צריך לכסות שאר האותיות באחרונות קאמר ולא בראשונות. כ"ש בתינוק הזה שכל שבעת הימים קורין לפניו בסדר היום ועדיין שפתותיו דובבות בפרשה שלמד אין ספק שיקרא פסו' כצורתו שלא מן הכתב ועוד היה להם לכסות לכל הפחות שיטה התחתונה דאז בלי ספק היתה נקראת קוף לכל מבין עם תלמיד.

והואיל שהוא פסול בס"ת כמו שמוכיח מדברי הריב"ש והר"ן אין ספק שהיה ראוי להביא ספר תורה אחר ועבירה היא בידם לקרות בו בצבור ולברך עליו בשחרית ובמנחה והרבו בו ברכות לבטלה כמ"ש כל הפוסקים ז"ל והאל הטוב יכפר בעד כי לכל העם בשגגה. נאם יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>