עריכת הדף "שו"ת מהרי"ט/ב/חושן משפט/קכב"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
פרק כל הבשר דגים שעלו בקערה מותרים לאכלם בכות' וכתוב בס' התרומות קערות שהודחו ברותחין במחבת חולבת אסורות וכתב הרמב"ן ז"ל אשתבוש כהני דמים היינו דגים שעלו בקדרה דהיינו המחבת הקערות היינו כותח. והר"ן ז"ל כתב דלא אשתבוש דלא דמי כלל לדגי' שעלו בקער' דהכא טעם חלב הנפלט לתוך המים מקבל טעם מטעם הבשר ראשון שבקערו' וכו' ולא ידענא מאי קשיא ליה ז"ל דהא הרמב"ן כתב מים היינו דגים קאמרי ודגים עצמן שקבלו טעם חלב הנפלט מן הקערה לתוכה הן הן שקבלו טעם הכותח ונתערבו ב' הטעמים בגופן של דגים ואעפ"י כן מותרים. אבל הטעם השני שכתב הר"ן ז"ל נראה הוא לענין דינא דבע' התרומת דבעינ' שני נותני טעם של היתר וזה בנ"ט ראשון נאסרו המים ועוד איכא טעמא דדוקא כשהדגים עלו בפני עצמן הואיל ולא נאסרה באותו הטעם נתבטל הטעם בגופן וכשאוכלן בחלב אינן נאסרים לפי שאין בטעם ההוא כדי ליתן טעם בחלב כאותה ששנינו בתמורה אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון אבל כשקדרות של בשר בתוך המחבת חולבת הקדרות והמים חשבינן להו כאחד ואין בהם ששים לבטל המחבת עצמה דבכולה משערינן כיון דלא ידעינן כמה בלעה אבל גבי דגים משנסתלקו מן הקדרה לא משערינן אלא במאי דבלע ולפי טעם זה לא היה צריך בעל התרומות לומר לפי שנאסרו המים וחוזרים ונבלעות בקדרות ואסרו הכל אלא הקדרות עצמן נאסרו שאין בהם ס' כנגד כל המחבת והתוספות סברתם כס' התרומה וכן סמ"ג וסמ"ק וראוי להחמיר למעשה.

כתב הרמב"ם בפ"ו מה' מ"א אפי' לאחר מליחה אין לבשל את הבשר אלא א"כ יתנוהו במים רותחין כדי שיתלבן מיד ולא יצא דם. ותמה עליו הרשב"א בת"ה והרב המ"מ כתב שלא מצא סמך ברור והר"ן ז"ל בפ' כל הבשר גבי דגים ועופות שמלחן זה בזה כתב לפי שהגאונים כתבו ששיעור מליחה כדי הילוך מיל ואנו רואים שאחר שיעור זה המוהל היוצא מן הבשר יותר מאדים מן הראשון הילכך אין מליחה באה ודאי אלא להוציא הדם שעל גב הבשר והסמוך לו הא לדם הבלוע בחתיכה לא חיישינן דהיינו דם האברי' דשרי. וזה דעת הרמב"ם ז"ל דמצריך במים רותחין וכו' ואין סברא זו נכונה דהא אמרינן בבשר' דאסמיק ביעי ומירזקי דחשכיה ומלחיה אפי' לקדרה שרי אלמא המלח מוציא אפי' דם שבתוך החוטים עכ"ד. ומה שהוקשה לו שהמלח מוציא אפילו דם שבתוך החוטין לא ק' דודאי כשחתך את החוטין ומלח על גביהן המלח מרתיח' והדם יוצא כדרכו דרך הסמפונות דסמפונ' נקט ואזיל אבל הדם הבלוע בתוך החתיכה אין לה דרך להמשך אחר המלח שבחוץ ועוד נ"ל שיצא לו לרב ז"ל ממ"ש הגאוני' שיעור מליחה כדי הילוך מיל לפי שאמרו מליח כרותח כצלי ושיערו חכמי' שיעור צליה כדי הילוך מיל והדבר ידוע שאין שיעור הצליה שוה בחתיכה גדולה כחתיכה קטנה. וכבר כתבו בהגהו' אשרי שהכל לפי מה שהיא אותה החתיכה כפי עביה וגדלה וכ"כ בא"ז ושערי דורא ואין זה נכון שלא נתנו חכמים דבריהם לשיעורי' ומוכח בגמ' דאין צלי יוצא מידי דמו לעולם מדאמרינן ככר חתך עליה בשר אסור לאכלה דאגב דוחקא דסכינא בלע לפיכך מסתברא ליה להרמב"ם ז"ל ששיעורם שיעור מוגבל הוא לכל החתיכות ולא הקפידו אלא להוציא הדם שבקצוות מבחוץ שהסמוך לו שלא יצא תיכף תוך הסיר הילכך ל"ש גדולה ול"ש קטנה צלייתן מבחוץ שיעור אחד להם. וי"ל לדברי הרב שלא ימלחו חתיכה גסה ועבה ושוב יחתכוה לשנים או שלשה חתיכות שנמצא מה שבפנים שלא נכנס בו חום המלח מפליט מן הקדרה ולפיכך כתב וז"ל יחתוך החתיכה וימלח יפה יפה ואח"כ יבשל ולא היה צ"ל יחתוך החתיכה אלא לומר שיחתכנה בשעת מליחה כדרך שצריך להניחה בקדרה ועוד ראיה ממ"ש כל הפוסקי' שצריך למלוח מכל הצדדין. ואיתא בהקומץ רבה גבי איברי התמיד מולח והופכו ומולחו וכן לקדרה א"כ למה לא נתנו חכמים שיעור והשוו ירך של שור הגדול לאבר של גדי הרך. וכבר תמה על זה הרשב"א זכרונו לברכה ולפיכך אמר דאף על גב דבכל ענין חשיב מליח כרותח לענין מליחת הקדרה לכתחילה כל היכא דאפשר מלחינן מכל צדדים להפליט את דמו יפה יפה. והפוסקים כתבו זה הדין אפילו בגדי ותרנגולת למלחן משני הצדדים ונראה שהוא לעכובא. והנה לדרכו של הרמב"ם ניחא שפיר שצריך למלוח מכל הצדדים ולא שאני לן בין חתיכה גסה לחתיכה דקה ולפי' צריך לחתכן קודם מליחה כדרך שהוא מכניסן בקדרה. אבל קשה שכבר נהגו העולם לחתוך חתיכת הבשר אחר מליחה ולחלק מקצת בקדרה זו ומקצת בקדרה האחרת ועוד נהגו לחתוך הבשר דק דק לתוך הפאשטיד' ולעשות עיגולין לתוך הקדרה וזה יהיה אסור לדעת הרמב"ם והרב מהרי"ק ז"ל בפסקיו סימן ס"ט פסק שאם חתך מן החתיכה אינו צריך לחזור ולמלוח מקום החתך והוא מדברי הרשב"א דלא סבירא ליה הא דהרמב"ם כלל. אבל הרב מהרי"ק ז"ל הא חש לה להא דהרמב"ם שכתב שם ויש מי שמצריך ליתנו במים רותחין והמצריך ליתנו במים רותחין אף יצריך לחתוך קודם מליחה. גם לסברא זו יש לאסור חתיכה השרויה בתוך ציר היוצא ממנה לאחר מליחה והדחה ושלא כהוראת רש"י זכרונו לברכה כתבו התוספות ז"ל וכל האחרונים שכבר נהגו העולם לאסור. וכן פסק מהרי"ק שיש לחוש בזה להחמיר ולפי זה יש לנו לחוש להחמיר אף שלא לחתוך מן הבשר אחר שנמלח ושלא לעשות הבשר דק דק הרבה. ושלא לעשותה מולייתה וכבר נהגו העולם להתיר ומיהו נראה שלא חשש להחמיר אלא בציר שיוצא אחר מליחה בלא הדחה וגם התוס' כתבו בזה שאין להקל שכבר נהגו העם איסור.

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>