עריכת הדף "שו"ת מהרי"ט/ב/חושן משפט/עא"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
שאלה יעקב היו לו ב' בנים שם הבכור ראובן ושם השני שמעון ונפטר ראובן הבכור והשאיר אחריו בן אחד ואחר זה נפטר יעקב אביו ונשארו אחריו נכדו בנו של ראובן הבכור ובנו שמעון וכו' לפני מותו שיחלקו כל נכסי עזבונו קרקעות ונכסים בין שניהם לחצאין ולא היו עדים בשעת צוואתו עתה נכדו של יעקב תוב' פי שנים בנכסי זקנו ר' יעקב הנז' כי לו משפט הבכורה מכח אביו ראובן שהיה בכור גם תובע שבכלל נכסי עזבון יעקב הנז' יש נכסים אחרים שהם של אביו ראובן ורוצה לקחת אותה לעצמו ומנכסי עזבון יעקב זקנו רוצה לקחת פי שנים גם תובע כי יש בית א' שהשיא בו זקנו יעקב את ראובן הנזכר וטוען כי הבית ההוא הוא זכותו מחמת אביו שקנה את הבית הנז' כדין המשיא את בנו גדול בבית קנאו. על כל פרטי השאלה זאת יבא דבר המורה לצדקה וכסא כבוד תורתו יגדל אנס"ו.

תשובה בן הבכור נוטל פי שנים שזכתה לו התורה לא מבעיא היכא דליכא עדים בדבר אלא אפילו יש עדים שאמר האב כן בשעת מיתה לא אמר כלום ששנינו בפרק יש נוחלין המחלק נכסיו לבניו על פיו ריבה לאחד ומיעט לאחד והשוה להם את הבכור דבריו קיימים וקי"ל כר' יוחנן בן ברוקה שהתורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה דכתיב והיה ביום הנחילו את בניו דוקא בחלק פשיטות אבל בחלק בכורה לא דתניא אבא חנן אומר משם ר' אליעזר מה ת"ל לא יוכל לבכר לפי שנאמר והיה ביום הנחילו את בניו התורה נתנה רשות להנחיל וכו' בכור שהורע כחו שאינו נוטל בראוי כבמוחזק לא כ"ש ת"ל לא יוכל לבכר ומתני דהשווה להם את הבכור דבריו קיימים כשחלק נכסיו לשם מתנה ובנ"ד שאמר שיחלוקו לחצאין הרי השוה להם את הבכור. ומחלק דמתני' דתנן ריבה לא' ומיעט לא' והשוה להם את הבכור דבריו קיימים היינו שחלק על פיו ואמר ינתן שדה פ' לפ' וחפץ פ' לפ' שנמצא מרבה לאחד וממעט לאחר או שהשוה להם את הבכור והכי משמע לישנא דעל פיו. והכי משמע מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהלכות נחלות וז"ל בד"א שאמר בלשון ירושה אבל אם נתן מתנה דבריו קיימים לפיכך המחלק נכסיו משמע הא סתמא שאמר שיתנו חלוקתן שוה כפשט לשון המשנה השוה להם את הבכור לא מהני דהא לא הוי לשון מתנה.

וכן משמע מדברי רשב"ם ז"ל וז"ל המחלק נכסיו על פיו בצוואת ש"מ אינה צריכה קנין ולא שטר אלא בדבור פיו בעלמא וכגון שמצוה מחמת מיתה כדאמר לקמן בפ' מי שמת ורבה לא' נתן לו במתנה כפלים או שהשוה להם את הבכור בלשון מתנה ע"כ. ומדבריו משמע שבא לאפוקי דלא שאמר ממש יושוו כל בני בנכסים דאם אמר כן לאו כלום הוא עד שיתן במתנת ש"מ בהדיא. והסמ"ג כתב וז"ל מאי השוה להם את הבכור שאפי' לא נתן לו כפשוט אלא משהו דבריו קיימים והוא שלא אמר לשון ירושה דקתני סיפא ואם אמר משום ירושה דבריו קיימים שהמחלק לשון מתנה הוא ע"כ. ולא רצה לפרש השוה להם את הבכור שישוו בחלוקה אלא שנתן לו חלק פשוט ואפילו משהו. ומ"ש שהמחלק לשון מתנה הוא לא שאמר בלשון חלוקה אלא שאין קורין מחלק אלא כשנותן בלשון מתנה דאי משום ירוש' מוריש או מנחיל מיקרי ולא מחלק. ובנ"ד זה הלשון שבא בשאלה שיחלקו כל נכסי עזבונו קרקעות ונכסים בין שניהם לחצאין איני רואה בו לשון מתנה ואע"פ שיש מקום לומר דבלשון יחלוקו לשון מתנה מיקרי כמו שכתב הרא"ש בתשובה כלל פ"ג על ראובן שצוה שיתנו מנכסיו לפ' כך וכך והשאר יחלוקו שתי אחיותיו ויתומי אחותי שליש בשליש השיב דיחלוקו לשון מתנה הוא כדאמרינן בפ' המוכר את הבית יחלו' פלוני בנכסי וכו' אלמא לשון יחלוקו לשון מתנה הוא ע"כ איכא למימר דדוקא התם לגבי רחוקים שאינן יורשים כגון ההיא דפרק המוכר את הבית ונדון של הרא"ש הוא דאמר דיחלוק לשון מתנה אבל הכא ביורשיו בנו ובן בנו יחלוקו משמע חלוקת ירושה טפי ממתנה שכונתו שיירשו נכסיו שוה בשוה ואולי שלא כיון ליפות כחו של הבן בפשיטותו אלא ליפות כחו של בן הבן שהוא לחבבו כבן.

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>