עריכת הדף "שו"ת מהרי"ט/ב/חושן משפט/מח"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
על ממון שהקדיש הר' יצחק צרפתי לעניי א"י.

נשאלתי בש"מ שנדר בכלל צוואתו ותתנו לפ' ק' זוז אם יבא בשנה זו כאן לירושלים אם היה צריך שיכפיל תנאו אמרתי להם מן הרשום בזכרוני שלא אמרו שצריך כל משפטי התנאי' אלא למעשה שהוא מתקיים מעתה והתנאי בא לעקור המעשה למפרע אם יתקיים אבל כל דבר שאינו מעכשיו שאין המעשה מתקיים אלא כשיתקיים התנאי לזה אין צריך תנאי כפול ולא הן קודם ללאו ושאר כל משפטי התנאים שהוזכרו בתנאי בני גד ובני ראובן והבאתי להם ראיה מההיא דאמרינן בפרק אעפ"י דתניא האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאין לך עלי שאר כסות ועונה ה"ז מקודשת ותנאו בטל וטעמא משום דמתנה על מה שכתוב בתורה והקשו בתוספות דע"כ בדכפלי' לתנאי' אם אין לך עלי שאר כסות ועונה הרי את מקודשת ואם לאו אל תהי מקודשת דאל"כ תפוק לי' דתנאו בטל דבעינן תנאי כפול ותימא אמאי תהיה מקודשת הרי התנה בפי' שאם יהיה לה לא תהא מקודשת ואר"י דאי לאו דילפינן מתנאי דבני גד ובני ראובן הוה אמינא דשום תנאי אינו מבטל המעשה ואפי' אם לא יתקיים בסוף המעשה קיים והשתא דילפינן מתמן דמהני תנאי לבטל המעשה אמרינן דדוקא בשאינו מתנה על מש"ב דומיא דבני גד שלא התנו על מ"ש בתורה שאנו למדים מדבריהם דמסברא אין כח בתנאי לבטל המעשה והיינו דוקא במעשה שהוא חל מעתה כגון הקדושין שהם חלים מעכשיו ורוצה שתהיה אשתו בתנאי שלא תתבע ממנו שאר כסות כדת הנשים ואם תשאל יעקרו הנישואין למפרע וכן במתנה שאדם נותן שתהא שלו בתנאי שלא ילך במקום פלוני וכיוצא שהתנאי בא לעקור המתנה למפרע אין כח בתנאי לעקור וא"כ נעשה כמשפטי התנאי שמצינו בבני גד ובני ראובן אבל כל האומר תנו לפ' מאתים זוז אם יבא לכשיבא קאמר ואם לא בא לא זכה מעולם אין צריך בזה לכפול דבריו ולא שום דרך ממשפטי התנאי' ולזה לא הוצרכנו ללמוד מתנאי בני גד ובני ראובן דמאיזה טעם נאמר שיתקיימו דבריו הראשונים אעפ"י שלא נתקיימו דבריו האחרונים והלא בגמר דבריו אדם נתפס ואין כאן מעשה דדבור ודבור הוא כדאמרי' בפ' האומר באו' לאשה התקדשי לי לאחר שלשים יום וחזרה בה ר' יוחנן אמר חוזרת אתי דבור ומבטל דבור אלמ' קרי לקדושין דבור אע"ג דאיכ' נתינ' מעו' ליד האש' לפי שעדיין הקדושין תלויים עד ל' יום ולא חשיב מעשה והבאתי להם עוד מההיא דפ' ב' דביצ' והביא' הרי"ף בפ' מי שמת ההוא גברא דאמר הבו ד' מאה זוזי לפלני' ולנסו' ברתי' זכה במתנ' וברתי' אי בעי נסי' אי בעי לא נסיב ואמרי' אבל אי אמר לנסוב ברתיה וליהבו ליה ד' מאה זוזי אז הוי כתנאה ואי לא נסיב לא יטול כלום אע"פ שלא כפל דאי דכפיל ואמר ואי לא נסיב לא לישקול הא ודאי בכל ענין לא זכה ואמרו לי השואלים ההמה שהרב מהר"ם אלשי"ך כתב דדבר פשוט שצוואת ש"מ אין צריך לכפול בה תנאה ותמהו עליו שהם דברים בלי ראיה ומנין לו אמינא אם טעמו כמו שאמרנו יש לדבריו על מה שיסמוכו וכמעט שעברתי מהם נזכרתי מה שהביא הר"ן ז"ל בפרק מי שאחזו האומר הרי את מקודשת לי ע"מ שירדו גשמים דאמר רבי מאיר עד שיכפול תנאי הכל מודים שאם אמר לאחר שירדו גשמים שאם לא ירדו אינה מקודשת וכו' בעי ר' חגי קומי רבי יוסי והן אם לאו כלאחר הוא כלומר אם יעברו ואם לא יעברו דכתיב גבי בני גד וכו' א"ל שני ההיא שהיתה הארץ בפניהם והוא מבקש להוציאה מידם מוכח דסתם אם כלאחר הוא אי לאו דהתם מוכח שהארץ היו זוכין בה לאלתר כדכתי' ואתנו אחוזת נחלתינו מעבר הירדן מזרחה ובא להם משה והטיל תנאי שאם לא יעברו שתהיה יוצאת מתחת ידם לכך הוצרך לכפול הא אם לא היה נותן מעכשיו אלא בלשון דאם לא היה צריך לכפול דלאחר משמע כדאמרינן בפ' מי שאחזו זה גיטיך אם מתי דאם לא אמר מעכשיו כלאחר מיתה דמי אלא דלרבי יוסי היכא דאיכא שטרא זמנו של שטר מוכיח עליו אבל ע"פ כלאחר משמע.

וראיתי דברי הרב מהר"ם אלשי"ך והם בש"מ שנתן בית מתנה לפלוני בתנאי שלא ימכרנו ולא ימשכננה ונראה לי דבזה יש לבעל הדין לחלוק שהרי מתנה זו ע"כ היא חלה מעכשיו שהרי בתנאי שלא ימכרנה הוא ואם לא זכה בה מה ימכור ועוד אם אינו זוכה מעכשיו אימת יזכה אלא משעה שמת הוא זוכה כדין כל מתנת ש"מ ואם אא"כ ימכור תעקר המתנה למפרע ותמהני שהוא עצמו הביא תשובת הרא"ש בכלל פ"א על ראובן שנתן ממונו לב' בניו ורבה לזה ומיעט לזה והטיל תנאו במתנתו ע"מ שלא יוכל שום א' למכור ולא למשכן עד שיהא הקטן בן כ' שנה ועמד הגדול ומכר מאחוזתו קודם לכן והשיב דמאחר שביטל התנאי נתבטלה מתנתו מעיקרא וכמדומה דאיהו ז"ל משמע ליה שתשובת הרא"ש ז"ל במתנת בריא היה שכן מוכח ממ"ש בסוף התשובה הילכך צריך לדקדק בשטר זה אם כתוב בו תנאי כפול או אם כתב בסוף השטר וקנינא מיני' כחומר כל תנאים וקנינין העשויים כתיקון חז"ל כמו שרגילין לכתוב בארצינו בכל שטר שיש בו תנאי וכו' ואי בש"מ איירי אין דרך לכתוב בו קנין שהקנין מבטל הכל אם לא כשכתבו ליפוי כח ולא שייך לומר בזה כמו שרגילין לכתוב דאין רגילות לכתוב קנין במתנת ש"מ אבל ממ"ש שם באותה תשובה וז"ל ואין לומר כיון שהגדול ראוי לירש לא יועיל שום תנאי כי היכי דלא מהני אחריך דריב"ב דירושה אין לה הפסק ואמר דלא דמי דבאחריך לא שייר לנפשיה כלום אבל בתנאי שייר לעצמו ואי במתנת בריא איירי בזה לא אמר ריב"ב דירושה אין לה הפסק דהא במתנת בריא יהיב לה כדמוכח בפ' יש נוחלין אלא במתנת ש"מ מיירי ועלה קאמר אמנם צריך לדקדק בלשון התנאי אם נעשה כתנאי בני גד ובני ראובן ומ"ש בסוף תשובתו אם כתב וקנינא מיניה כחומר כל תנאים וקנינם העשויים כתיקון חז"ל מבקש היה למצוא רפואה אם נכתב בו קנין ליפוי כח ונכת' כדרך שנוהגי' לכתוב בכל שטר שיש בו תנאי' שהם עשויים כתיקון חז"ל אם נאמ' שאעפ"י שלא פירש מסתמ' כדין נעש' ולעולם מתנ' ש"מ היתה כך אפשר לתרץ דברי הרא"ש באותה תשובה דלא לקשו אהדדי.

ומצאתי להראב"ד ז"ל בפ"ב דביצה בהשגותיו על הרז"ה כתב על מי שפירש דטעמא דכי אמר הבו ד' מאה זוזי לפלניא ולנסיב ברתיה משום דהו"ל מעשה קודם לתנאי כתב וז"ל מי שאמר זה לא שקל במאזני משפט והוא רצה לומר שאם אמר זה האיש תנו לפ' ק"ק זוז אם ישא את בתי יטול ק"ק ולא ישא את בתו על כן יצא משפט מעוקל ח"ו לא תהא כזאת בישר' עתה אגלה הסוד הנעלם מבני אדם שהראשונים לא פירשוהו כי כל מה שאמרו חז"ל בתנאי כפול ותנאי קודם למעשה וכו' לא נאמרו אלא כשהמעשה נעשה מיד כעין נתינת גט וחליצה שאין התנאי מבטל המעשה למפרע אא"כ נעשה כראוי וכחוזק תנאי בני גד ובני ראובן שהיו מבקשים ממשה שיתן להם נחלתם מיד וכתב עוד אם אמר אדם לחבירו הילך מנה זה ויהא שלך אם לא באתי מכאן ועד יום פלוני אם לא כפל תנאו או לא דקדק בענייני התנאים אינו תנאי מ"מ אין ספק בדבר שלא נעשה בו שום מעשה כגון זה שאמר תנו ק"ק זוז לפלוני אם יקח את בתי לית דין ולית דין שאם לא יקח לא יטול עכ"ד והביאן הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות במסכת יום טוב וקלסן וקיימן.

ואנא לא מחכמה די איתי בי רזה דנא גלי לי מן הסוד הצפון ליריאיו אך מאשר למדונו רבותינו בעלי התוס' בההיא דפר' אעפ"י שהבאתי ומתוך ההיא שמעתא גופה שפירשו אותה הרי"ף והרמב"ם והרא"ש מתור' תנאי וההיא דירושלמי דאנהרינהו לעיינין הר"ן ז"ל דמוכח שם בהדיא דברי הראב"ד ז"ל שאילו לא רצו בני גד ובני ראובן להחזיק בארץ מיד לא הוצרך משה רבינו לכל משפטי התנאים ההמה וכבר הביאו הרמב"ן ז"ל שם וסמך בו דברי הראב"ד ז"ל והם דברי אלדים חיים ומלך עולם ויראה בעיני דאף אותם המפרשים שהביא הרז"ה ז"ל שפירשו ההיא שמעתא מטעם דהו"ל מעשה קודם לתנאי לא פליגי לומר דאף במידי דלא קני מעכשיו לבעי תנאי כפול וכל מילי דבני גד ובני ראובן שהרי אינו זוכה אז אלא כשלא יתקיים התנאי אלא דקשיא להו מאי איכא בין אומר תחלה הבו ליה ד' מאה זוזי ואח"כ אמר ולנסיב ברתי ובין אמר תחלה לנסוב ברתי ואח"כ אומר והבו ליה ד' מאה זוזי אם אתה אומר שתלאן זו בזו דמסתבר' דלא יהיב ליה אלא על דעת שיקח את בתו כי אמר נמי ליהבו ליה ולינסוב אדעתא דלנסוב קאמר כל שהזכיר נשואין מסתברא דמשום הכי יהיב ולא קפד' אלישנא כי ההיא דאמרינן בהכותב גבי אבימי דהוו מסקי ביה זוזי בי' חוזאי דאמרינן לענין שלומי שליח מאי אמר רב אשי חזינן אי אמר ליה שקול שטרא והב זוזי משלם הב זוזי ושקול שטרא לא משלם ומסקינן ולא היא בין כך וכך משלם דכיון דאדכר ליה שטרא הו"ל לאסוקי אדעתיה ולא היה לו לפנות אל לשון המשלח שהקדים נתינת המעות בלשונו ללקיחת השטר ה"נ כיון דמלתא דמסתברא היא דאדעתא דלנסיב ברתיה היא ומתרצינן לישניה דהכי קאמר אינסיב ברתיה לשקו' ואי לא לא לשקול כי אמר נמי לשקול ולנסיב אדעתא דלנסיב קאמר לכך פירשוה מטעם שמעשה קודם לתנאי וכדאמר לשקול ד' מאה זוזי לאלתר קאמר ויזכה בהם מיד ע"ד דלשקול ובהא ודאי צריך הוא לכל משפטי התנאים לבטל המתנה למפרע בין שתהא מתנת בריא בין שתהא מתנת ש"מ וכבר מצינו סעד לדברי הרב מהר"ם אלשי"ך ז"ל מדברי הרמב"ן שבס' המלחמות שמעולם לא אמרו תנאי כפול בש"מ שכל דברי ש"מ ככתובים וכמסורים דמו בין במעשה בין בתנאי שלא יהיה צריך לדקדוקי התנאים ותטרף דעתו עליו ושמעתי שיש מי שמסייע למקבל מתנה מדברי רבינו זרחיה שאמר בדברי המפרשים ההיא דהבו ד' מאות זוזי לפ' מטעם דהוי מעשה קודם לתנאי אלמא סבירא ליה דאף בשכיב מרע בעינן דיני התנאי וקחשיב ליה ממון המוטל בספק בינו ובין עניי ארץ ישראל וירושלים שהם הזוכים אם לא יבא הוא ואף אם יכפור הרז"ה דברי הרמב"ן ז"ל שלא לחלק בין מתנת שכיב מרע למתנת בריא לא יכפור בדברי הראב"ד המפרשים ונגלים אלא טעמם שהוצרכו לפר' דמתנה מעכשיו כמו שפירשתי ואפילו נאמר דפלוגתא הוי אכתי ממונא בחזקת מריה קיימא ואף על גב דלאו למהדר למרה קיימא אלא לעניים מכל מקום עניים מכח מרייהו קאתו וכל כזו זכה להם השם שלא היה יכול המקבל להוציא ממנו גם אינו יכול להוציא מהם וכדאמרינן בפ' שני דייני דמי שאבדה דרך שדיהו דאוקימנ' לה בחד דאתיא בכח ארבעה דאמרי' אי צייתת צייתת ואי לא מהדרנא שטרא למרייהו ולא מצית לאשתעויי דינא בהדייהו ואשכחן נמי אף דנסתלקו בעלים לגמרי אהך בעיא דאיבעיא לן בפרק חזקת החזיק בה לקנות את חברתה או שהחזיק במאי לקנו' את שתיהם וסלקא בתיקו ופסק הרא"ש שאם בא אחד והחזיק בה כדי לקנותה זכה וכן פסק הרמב"ם בפ"ח מהלכות זכיה וכתב המ"מ הטעם לפי שחזקה זה האחרון חזקה ברורה מחזקת הראשון מספקא וכיון שכן מעמידין אותה בחזקת זה שחזקתו ברורה ואף על פי שחזקת הראשון קדמה והיא גורמת לנו ספק באחרו' שאם חזקת הראשון חזקה אין חזקתו של שני כלום מ"מ עשאוה כספק וודאי ואין ספק מוציא מידי ודאי איברא שצ"ע בההיא דפ"ק דמציעא דאיבעיא לן באויר שאין סופו לנוח אי כמונח דמי או לא ולא איפשיטא וכתב שם הרא"ש הילכך במתנה לא קנה ובהפקר הואיל ונסתלקו הבעלים אם החזיק בה אחר מוציאין מידו דבעל הבית מוחזק תחלה מספק ומ"ש מהך בעי' דפ' חזקת שכתב שמעמידין אותה ביד האחרון הואיל והראשון היתה חזקתו מספק' וצריך טעם לחל' ביניהם הנלע"ד יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>