עריכת הדף "שו"ת מהרי"ט/א/לב"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
להגביר וישיש זקן ונשוא פנים כהר"ר מנחם הלוי קאלמן נר"ו קושטנדינה הש"נג.

שאלה אני ראובן פרנס ודיין בק"ק פלוני וע"ד שהחכם יצ"ו ומרביץ תורה בקהל היה רוצה להושיב את בנו במקום אחד והיה שלא ברצון פרנסי וזקני הקהל והסכימו יחד הפרנסים ביום ההוא לסגור בית הכנסת ולשלח לומר להחכם שפחדו שלא ימשכו קטטות בקהל ועשו כן ושלח החכם לומר שאל יפחדו מזה וגזר על בנו שלא ידבר מאומה בענין אח"כ בא החכם לתוך העזרה והם לא היו רוצים לפתוח בית הכנסת אמר החכם לשמש שיוציא הטליתות לעזרה וכהוציאו אותם נכנסו החכם ובנו תוך בית הכנסת ולא רצו הקהל ליכנס וגזר על קרוביו שיכנסו להתפלל תוך בית הכנסת ונכנסתי אני ראובן ואמרתי להחכם חכם כ"ת רוצה לעשות בנך חכם בקהל אינך יכול לעשותו אבל החטא אינו של כ"ת אלא ששמעת לקול אשתך כי אני שמעתי לה כמה פעמים וגם אותו היום אמר' לזקני הקהל אם אתם עוש' יאותו מוטב ואם אין יקחהו החכ' וישיב אותו בצידו ונראה מי ידבר נגד החכם ולזה אמרתי לו שהכל יצא מאשתו שנשמע לזה ענה החכם שקר וכזב דברת בשבועת התורה שאין לה לאשתי שום ידיעה מזה אמרתי לו השבועה שעשית הוא שבועת שוא לפי שעיני ראו ולא זר שאמרה אם יעשו אותו בטוב וכו' ענה החכם אתה חייב כך וכך אבל אני איני אומרו אמרתי לו אם כ"ת יאמר אף אני אומר כמו כן אמרתי לו באגרוף ובכח זרוע כ"ת רוצה לעשותו חכ' השיב החכ' אני עושה אותו ונראה מי ידבר נגדי אמרתי לו הזהר חכם שאם הקהל רוצים לומר לכ"ת שאינם רוצים לחכם יאמרו וירבה המחלוקת ענה החכם ואמר אתה הוא מנודה ויאמר לקהל שיענו אמן ולא רצו וראובן מרוב כעסו השיבו אדרבה ע"כ יורינו מורינו אם הנדוי שנדה החכם לראובן חל עליו שהוא זקן ונשוא פנים ודיין מנהיג ב' קהלות ועוד שיש הסכמה בקהל חמור' שלא יוכל שום אדם לומר לחבירו לא קטן ולא גדול לא ע"י כעס ולא ע"י שחוק לא מוחרם ולא מנודה ועוד שהחכם נשבע בפומבי שבועות שקר שכל העדה כולם יעידו ממה שנשבע על אשתו שלא היתה לה ידיע' ההוא שקר כמו שנראה מהתשובה שהשיבה אשתו של ראובן ואל זקני הקהל שאם לא יעשו אותו בטוב וכו' יורינו מורינו הדין עם מי ושכר כפול.

תשובה אתה האיש הזקן הפרנס הדיין הפלמוני המדבר הפלג' לזלזל מאד בכבוד החכם בכמה מיני אפקורת' שאמרת לו בקהל רב שנשבע שבועת שוא ושקר וחלילה לנו להאמין כן ויהי כרשע חייבו ומתקוממו כעול ואם מפני מה ששמעת לאשתו שאמרה אם אתם עושים אותו מוטב ואם אין יקחנו החכם ויושיבנו בצדו לא מפני זה נאמר שהוא נשבע על שקר או שבועת שוא לפי שנשבע על דבר שאי אפשר לו לידע שאין לדמותה לאותה שאמרו בפרק שבועות שתים שבועה שזרק פלוני צרור לים ושלא זרק דלית' בלהבא שבועה שיזרוק ושלא יזרוק כמו שפי' רש"י שזו שבועת שוא היא שהרי אין פלוני בידו לזרוק ושלא לזרוק דודאי דלהב' הוי שבועת שוא אבל לשעבר כי משתבע שלא זרק פלוני אע"פ שלא ראהו אלא באומד לבו אומר כן שאין אצלו ספק בדבר כלל ומה גם בדברים שבינו לבין אשת חיקו שסומך בדעתו שאילו היתה יודעת היתה מספרת עם בעל' ואשכחן בהאשה בתרא בעובדא דחסא דאמר ההוא נכרי מאן איכא בי חסא טבע חסא אמר רב נחמן האלהים אכלוה כוורי לחסא מדבוריה דרב נחמן אזלא דביתהו דחסא ואנסיבא ואע"ג דאמרו רבנן מים שאל"ס אשה אסורה שמא ניצול במחילה של דגים או דילמא גלי אשפלה אע"פ כן נשבע רב נחמן מאומדן דעתו שאכלוה כוורי ואדעתא דנפשי' קמשבתע והוא לא ידע מה שדברה לפניך ולפני הקהל וכההיא דאמרינן בפרק ד' נדרים גבי נדרי שגנות כגון רב כהנא ורב אסי הדין אמר שבועתה דהכי אמר רב והדין אמר שבועה דהכי אמר רב כל חד וחד אדעת' דנפשיה משתבע ועוד כי היה לך לדונו לזכות שמא כוונת החכם במה שאמר שלא היתה לו לאשתו ידיעה מזה הוא על מה שהיה בא לעשות עכשיו להושיב את בנו באותו המקום כי לא גלה הדבר לשום אדם וגם היא לא אמרה לו על כך לאפוקי ממה שהי' מתריז כנגדו לומר כי שמעת לקול אשתך ועל זה נשבע כי לא בעצת' היה זה ולא הית' לה ידיעה בדבר ואתה שדנתו נשבע על שקר יצאת מכלל הדן את חבירו לכף זכות כ"ש שהובשת פניו לעיני בני עמו דלא ידעת שלא נענש ירבעם אלא שהוכיחו לשלמה ברבים ושוב הגדלת לזלזל בו באומרך אם כ"ת יאמר גם אני אומר כמו כן ואין אפקרותא גדולה מזאת והוספת שנית יד לשונך להרחיב פה ולהאריך לשון לומר כי באגרוף ובכח זרוע היה רוצה להושי' את בנו ולא נאמר כך אלא על בעלי אגרופין וכענין שנא' ולהכות באגרוף רשע כמו שאמרו בס"פ מקום שנהגו אוי לי מבית פלוני אוי לי מאגרופו וכן מ"ש בכח זרוע לא נאמר כן אלא על בעלי אגרופין כדאמרי' עתידין בעלי זרוע ליפול. וזלזלת בו (מי שאמר לחכ' הקהל שאם הקהל היו רוצים היו מעבירי' אותו ואמר דעצה טובה קמ"ל ולא כיון לזלזל כיון שנראי' הדברי' שדרך זלזול אמרה אינו כלום) לומר שאם הקהל היו רוצים היו מעבירין אותו כל אלו דברי זלזול הם וכי תחתור ליפות דבריך לומר שלא כוונת בהם לזלזול אלא עצה טובה קמ"ל לשוא יתייפו שאין לנו אלא מה שנראין הדברים שהם דברי זלזול מה שאל"כ כל אדם יברך את רעהו בקול גדול ויאמר לא פעלתי און וראיה מהא דאמרי' פ' הנודר בההיא אתתא דאחייבה בבי דינא דרב יהודה אמרה ליה שמואל רבך הכי דנין אמר ליה ידעת ליה אמרה ליה אין גוצא ורבה כריסיה אוכם ורבא שייניה אמר לה לבזויי קאתת תהוי ההיא אתתא בשמתא אלמא אע"פ שהי' לה לישמט דשמא לא כוונה אלא לתת בו סימנין שהיתה מכירתו כיון שנראין הדברים שדרך ביזוי אמרה נדה אותה כ"ש כאן שמתוך כעס וקינטור דברת כל מה שדברת בפני קהל ועדה וסופך הוכיח על תחילתך כי מה שאמרת לו אם אתה תאמר אף אני אומר כמו כן ר"ל שאם ינדה גם אתה תנדה שאפי' אם לא היית חייב נידוי מן הדין הוא לא נדה אותה אלא שרמז לך שהיית חייב נידוי ויש בדבר זלזול לך אבל אין החכם נענש על זלזולך כדאמרי' בהחובל אמתני' דתנן רקק והגיע בו רוקו חייב לא שנו אלא בו אבל כנגדו פטור אמרי במערבא משמיה דר' יוסי בר אבין זאת אומרת ביישו בדברים פטור וזהו בבין אדם לחביר' כ"ש אם היה האומר חכם שהוא פרנס על הצבור אבל מה שהשבת אתה אם אתה תאמר אף אני אומר כמו כן כלו' שתנדה אין לך זלזול גדול מזה ואפקרותא דאפי' כמאן דאמר מאי אהנו לי הני רבנן חייב נידוי כ"ש זה. (קהל שיש להם הסכמה ששום אדם לא יוכל לומ' לחבירו מנודה אם חכם הקהל בכלל ואם יעשו גם כן עליו בטלה היא והוי' לה קשר שדרעי' ח"ו)

ומה שרצית להסתייע ממה שיש הסכמה בקהל ששום אד' לא יוכל לומר לחבירו לא קטן ולא גדול לא מוחרם ולא מנודה לא אמרת כלום ואין לך בהסכמה זו סעד כלל וג' תשובות בדבר חדא שהסכמה המתקיימת ע"פ התור' היא אם יסכימו למגדר מילתא כדאות' תלמידים נוחים לכעוס או שאינם הגונים ומחזיקים עצמם בגדר ת"ח שלא ינדו לכבודם אם לא בהסכמת הרב או הנאמנים אוהבי התורה ולומדי' כמו שהאריך בזה הריב"ש ז"ל סי' ס"ה אבל מי שהוא חכם רשום ופרנס על הצבור בהא ודאי לא שייך מגדר מילתא דאדרבא צריך לחזק את ידיו ובלעדו לא ירים איש את ידו ואת רגלו כדאמרי' בפ"ק דסנהדרין א"ל משה ליהושע אתה והזקנים שבדור עמהם אמר לו הקב"ה דבר אחד לדור טול מקל והך על קדקדן ומי שהוא חכם על הקהל בודאי שלא יצא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן ומה שיעשה יהיה אחר הישוב והמיתון ואם יעשו הסכמ' אף עליו וכיוצא בו שלא ינד' ושלא יהא נידויו כידוי אין בה ממש ובטלה מעצמ' והויא לה קשר של רשעים ח"ו כמו שכתב שם הריב"ש ז"ל ועוד שמן הנר' מלשון ההסכמ' שלא נעשתה אלא לבין אדם לחבירו ואין תלמידי חכמים בכלל שאין בעלי בתים חביריו של ת"ח כ"ש למי שנתמנה פרנס על הצבור שיכתבו ששום אדם לא יוכל לומר לחבירו שהרי מצאנו בפ' חלק שהקפיד מנשה בן חזקיהו כשאמר רב יהודה עליו נפתח בחברין ואתחזי ליה ואמר לו חברך וחברא דאבוך אנא ורב הונא הקפיד על רב ענן ששלח לו הונא חברין בפ' מציא' האשה כ"ש שאין חכם שמלמד תורה ברבים בקהל בכלל חבר אלא בגדר רב וכן כשאמרו הלכה כרבי עקיבא מחבירו דייקי' מחבירו ולא מרבו ובפ' הכותב אפלוגת' דר"ע ור"ט דינתן לכושל שבהן דייקי' אי ר"ט חבירו הוא או לא. (הסכמ' הכת' בה ששום א' לא יקר' לחב' מנודה הכוונה שלא יקרא לו כן אבל אין הכוונה שלא ינדה שום א' לחבירו כדין) ועוד נראה שאין משמע מלשון ההסכמה שכיוונו על מי שינדה בפי' שאפי' תלמיד קטן בזמן שנדה כהלכה נידויו נידוי ולא אמרו שלא יקרא אותו בשם מוחרם ומנודה בין בדרך כעס בין בדרך שחוק שאין בשם זה לשון נידוי אעפ"י שאמרו נשיא ישראל כל שלא כיון לנדות אלא לבזות ועל זה התקינו שלא ידברו עתק בגאוה ובוז לכנות שם של גנאי לחבירו אבל לא הוזקקו לתקן שלא ינדה שאם כדין נדה תבא עליו ברכה ואם שלא כדין הרי עונשו אמור שהוא בר נידוי.

ועתה אתה האיש קחנה מפי עצה הסכן נא עם החכם ושל' לך התרפס והרבה עליו רעים שורות שורות של בני אדם כי נוקשת באמרי פיך ובדבר שפתיך ואם אתה דיין ומנהיג זקן ונשוא פנים ראוי לישא פנים לתורה ולזקן שקנה חכמה שים נא כבוד לאלהי ישראל ותן לו תודה ולא לכבוד בשר ודם אתה עושה אלא לכבוד המקום שרבה כבוד תלמידי חכמים מכלל כבודו דכתיב את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח שכבודו של עבד הוא כבודו של מלך וגם הוא חכם כי תדרשנו ימצא לך סתר פנים לא ישים ובאמת ואמונ' כי אני בקי לא בך ולא בהחכם אכן בתום לבבי ובנקיון כפי איעצך ויהי אלהים עמך זה הנלע"ד הצעיר יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>