עריכת הדף "שו"ת מבי"ט/ג/קמח"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
<big>'''שאלה'''</big> ראובן אמר לשמעון הצורף עשה לי טבעת כמו זה שהוא בידך ולקחו מידו ואמר לו לא אחזירהו לך עד שתעשה אחר כמותו ועברו קצת ימים והיה שמעון תובע הטבעת מראובן והוא היה דוחה אותו ואמר לו שמעון בפני עדים תקח אותו קידושין לבתך לי ורצה ראובן ואמר הנה הוא בחיקי אבל לא ראוהו העדים יורינו רבינו גאונינו אם הם קדושין או לאו:

<big>'''תשובה'''</big> קידושין אלו אין בהם ממשות כיון שלא ראו העדים את הטבעת ביד ראובן אע"פ שאמר הוא שהיה בחיקו ואע"פ שהאמינו שמעון ושהיה אמת שהיה בחיקו כל שלא ראוהו העדים אין כאן עדות לקידושין והוי כמו שאמר קדשתיך והיא אומרת קדשתני אע"פ שהיא אומר' שקדשה בפרוטה או שוה פרוטה אינם קידושין והכא נמי אין העדים יכולי' להעי' על קידושין אלו אלא ששניהם מודים שקדשה באותו טבעת שאומר שהיה בחיקו ואפי' שהראהו לעדים אחר שנפרדו אלו מאלו דילמא בשע' הקידושין לא הוה ברשותו שנאבד או נגנבה או היה ברשות אחרת ולא חלו הקידו' אעפ"י שנמצא אח"כ והראהו כיון שאין העדים יכולי' להעיד שהי' ברשותו בשעה שאמר לו שתתקדש לו בתו באותו הטבעת והא דתני' פ' האיש מקדש האומר לאשה התקדשי לי בפקדון שיש לי בידך והלכה ומצאתו שנגנב' או נאבד אם נשתייר ממנו שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת צריך לומר שהלכה אז והעדים עמה וראו שנשתייר ש"פ בזמן הקידושין מאותו הפקדון שאמר לה התקדשי לי בו דהוי עדות גמור על הקידושין שאמר לה התקדשי לי באותו הפקדון שהיה ידוע לעדים שהיה לו פקדון ידוע להם אצלה ובו היה מקדשה וראו שנשתייר ממנו לפחות ש"פ והא דתני' והלכ' ומצאתו גם הם מצאו אלא מפני שהיא היתה יודע' מקום שהניח' בו הפקדון הזכיר הליכתה ולכן הרמב"ם ז"ל והפוסקים לא הזכירו הליכתה אלא שכתבו אם היה הפקדון או השאלה פרוטה או שוה פרוטה מהן קיים ברשותה הרי זו מקודשת וכן בא"ה סי' כ"ח כתב שם ונמצא שנגנב או נאבד אם נשתייר ממנו שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת משמע שידוע לעדים שנשתייר שוה פרוטה מאותו הפקדון שידעו שהיה אצלה שאם העדים לא ידעו אלא על פיה אין כאן עדות קידושין אלא במה שהודית היא ובתשוב' הרשב"א סי' אלף קצ"ו כתב על ב' עדים שראו לראובן שנכנס לבית אשה א' ואתרוג בידו ואחורי' העדים אל פתח הבית שהאשה שם ושמעו שראובן זה אמר ראי אתרוג זה אני נותן ליך לקידושין ולא ראו שום נתינה בעולם מידו לידה וכשיצא ראובן ראה א' מאלו העדים האתרוג ביד נערה אחרת שהיתה אתה בבית וכו' והשיב אין כאן בית מיחוש אפשר שלא קבלתהו ולא עוד אלא אפי' ראינו אתרוג יוצא עכשיו מתחת ידה והיא מודה שקבלתו מידו ולשם קידו' איני רואה בו חשש קידושין שאין כאן ראיה אלא כעין ידיעה ולגבי קידו' עדות ראיה וידיעה בעינן וכו' ולגבי קידושין עדות ממש בעינן והודאת שניהם כמו שאינה א"כ לעולם אינה מקודשת אלא במקום שיש עדים גמורים שאינם יכולים להכחישם והרי היא מותרת לכל אדם ואפי' לכהנ' רבא ע"כ וכן כתב בתשוב' תש"פ ובתשו' תקס"ד כתוב השיב עוד במקדש בעדי' שאחורי הקיר שאינה מקודשת ואעפ"י ששניהם מודי' ע"כ הרי שבעובד' דאתרוג וקיר איכא כעין ידיעה שהם קידושין שאע"פ שהיו רואים האתרוג בידה אחר שמיעה שנתנו לה לקידושין הוא בידיעה ומשום שלא ראו נתינתו לידה כתב הרב ז"ל שאין חשש וכ"ש בנ"ד שאין כאן שום ראיה שלא נתן לו הטבעת בפניהם גם לא ידעו כלל שהיה ברשותו של אבי הבת בשעה שאמר לו שמעון שיקחהו לקידושי בתו וכן בעדים שאחורי הקיר יש ידיעה ששמעו קולו מאחורי הקיר שאמר לה הרי את מקודשת לי ושניהם מודים ואפ"ה כיון שאין כאן ראיה ממש כתב שאינה מקודשת ובנ"ד ליכא ראיה שלא נתן להם שום דבר בפניהם וגם לא ידעו אם היה הטבעת ברשותו כשאמר לו שהיה מקדש בו את בתו ואם באותו מעמד היה מראה את הטבעת שהיתה ברשותו בשעת הקידושין היתה כאן ראיה שקדשה באותו טבעת שהראה אח"כ שידעו שהיה הטבע' שהיה נודע שהיה של צורף ובו קדש' והיה כאן ראיה וידיעה ואפי' שלא היה באותו מעמד מיד אלא שאמ' שהיה ברשותו במקום פלוני אפילו בעיר אחרת ונודע בודאי שהיה שם ברשותו בשעת הקידושין היו קידושין אבל בעובדא דידן אפי' הראהו הוא אח"כ לעדים מאן לימא לן שהיה ברשותו בשעת אמירת הקידושין ולא תימא אם כן היו ספק אם היה ברשותו אז אם לאו ותהיה מקודשת מספק דאפי' נימא שהיה ברשותו אז בשעת הקידושין כיון שלא ידעו העדים אחר כך שהיה ברשותו ליכא שום עדות כלל לא ראיה ולא ידיעה ונודע אחר כך כי זאת הטבעת היתה בזמן נתינת הקידושין ממושכנת שמשכנה אבי הבת ביד אחר על חמשה חתי' ואם כן לא היתה ברשותו ופשיטא דאינן קידושין כלל ואפילו שהטבעת היתה שוה יותר מהחתי' והרי נשתייר שוה פרוט' והיא מקודש' במה שנשתייר כמו שכתבו הפוסקי' ז"ל זה היה אם טבעת זה היה בידו או ברשותו אבל עתה שהוא ברשות אחר אפילו מה ששוה יותר הטבעת מן המלוה לא הוי ברשותו שהרי אם נאבד או נגנב משכון אחד חייב לשלם לבעל המשכון כל מה ששוה המשכון יותר מדמי הלואתו) נמצא שכל המשכון הוא ברשותו וכן טבעת זה כולו הוי ברשות מי שהלוה לו הה' חתי' ואפילו היינו אומרים שמותר מה ששוה הטבעת היה ברשותו מה שאינו כן לא הוו קידושי' שהרי כתב הרא"ש ז"ל דוקא שאינה יודעת סכום הפקדון נתרצית להתקד' בכל הפקדון או במה שנשתייר ממנו שוה פרוטה אבל אם היה ידוע סכום הפקדון ונמצא שנגנב או נאבד אף על פי שנשתייר ממנו שוה פרוטה אינה מקודשת ובנ"ד כבר היה ידוע הפקדון שהיה על הטבעת ובכולו היה מקבל הקידושין לא במה שנשתייר אחר שיווי ה' חתי' ואפילו שהיה פורע הה' חתי' שלוה על הטבעת והיה הטבעת נקי מן החוב של ה' חתי' ונמצא שבעל הטבעת היה מקדש בכולו סוף סוף כיון שבזמן שקדש בטבעת היה ממושכן על הה' חתי' היה כל הטבעת ברשו' המלוה הה' חתי' כמו שכתבתי שאם נגנב או נאבד היה מפסיד הה' חתי' והיה חייב לפרוע המותר ועלה בידינו מכל הצדדין שאין בקידושין אלו שום ממשות כלל נאם המבי"ט:
<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>