עריכת הדף "שו"ת מבי"ט/ג/קי"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
<big>'''שאלה'''</big> ילמדנו רבינו נר ישראל ראובן בהיותו עומד במקו' א' עוסק בעסקיו פגע בשמעון ולוי ואמר להם יש לי מין סחורה פלונית במקום פלו' אם רצונכם לקנותה ממנו אמכרנה לכם בהמתנה לכמה שנים במעט ריוח שתתנו לי כי אין רצוני להעלות שכרה כי אם מעט לערך עשרים למאה די לי ואתפייס ואמכור ועל פי דבריו אלה נתפייסו הב' אנשי' כנז' שמעון ולוי ונתפשרו עמו והודו לו לקנותה ממנו מיד שיביאנה שמה וקודם שהביא ראובן הסחורה הלך שמעון לעסקיו למקום אחר וצוה ללוי כי כשיביא ראובן הסחורה שיקחנה ממנו בשותפות לשניהם והלך לדרכו ואחר זמן הביא ראובן הסחורה ולקחה לוי ממנו וכתב עליו ש"ח מהסך שעלה קרן וריוח לזמן שנתפשרו וכתוב בשטר שאמר לוי שהיה לוקח אותה סחורה חצייה לו וחצייה לשמעון וכו' ולא נזכר בשטר שלא חשבו הריוח כי אם לערך עשרים לק' כפי התנאי שאמר להם ראובן ושמעון לא נראה אחר כך עם ראובן וכשלקח לוי הסחורה שכח ולא הזכיר לו התנאי הנז' ושלח הסחור' לויניצי' לחשבונו ולחשבון שמעון ואחר כך בא שמעון ונמצא עם לוי והודיע לו לוי ענין הסחורה כמו הנז' והראה לו השטר וכראות שמעון השטר חשב שעל פי התנאי הנזכר של ערך עשרים למאה נכתב החוב הכתוב בשטר ונתחייב בו אע"פ שאינו נזכר בפי' בשטר עכ"ז עלה טינא בלבו בראותו סכום החוב הרב הכתוב בשטר אולי יש בו טעות חשבון ולא דקדק בו לוי כשנתחייב או אולי הערים ראובן וחשב הריוח ביות' מערך כ' לק' כי אי אפשר להיות הסך המרוב' הכתוב בשטר לערך הנ"ל שנתפשרו ביניהם ואז חקר ודרש שמעון ומצא שהעלה ראובן הריוח ביותר הרב' מכ' לק' שהתנ' ובכן ערע' על ראובן כי איך העל' הריוח יותר ממה שנתפש' עמו וראובן או' כי כשנתן הסחורה ללוי לא נזכר תנאי זה וכבר נתפייס לוי בסך הכתוב בש"ח ונתחייב בו משיב שמעון כי לוי עבר מדעתו התנאי הנזכר ושכחו ולא הזכירו כי נסמך עליו שלא יעשה לו ערמה וכאשר הודיע לו לוי כל הנעשה חשב שדקדק לוי בחשבונו קוד' שיתחייב וע"פ אותו תנאי עשה חשבונו ונתחייב ועתה מצא הוא שהעלה הריוח ביותר הרבה יורינו מורינו הדין עם מי ושכרך כפול מן השמים:

<big>'''תשובה'''</big> לפי מה שכתוב בשאלה לוי אינו תובע שום דבר מראובן ויש לו לראובן ש"ח עליו והוא קיים בכך הסך שכתוב בו ושמעון הוא שטוען בשם לוי כי כשלקח לוי הסחורה שכח ועבר מדעתו התנאי של עשרי' למאה ולא הזכירו ואם לוי בעצמו טוען טענה זו ושלא עשה שום תנאי אחר עם ראובן לשיהיה סך השטר מה שכתוב בו אלא שחשב שעל התנאי הראשון של כ' לק' היה עולה הסך הכתוב בשטר אז יתחייב ראובן שבועה כי כשנתן הסחור' ללוי אמר לו בפי' שהיה מוכר לו על הסך הכתוב בשט' ושידע לוי שהיה יותר מכ' לק' ואם לא יוכל לישבע על זה אינו חייב לוי לפרוע לראובן אלא לפי ערך כ' לק' כמו שהתנו קודם ואח"כ בסתם נתן לו הסחורה שנראה שהיה על התנאי הראשון ועדיף זה ממי שהיה נותן על חפץ ק' והמוכ' היה תובע ק"נ ואם המוכר אמר ללוקח קח החפץ בסתם לא יפרע לו אלא ק' כמו שהתנו מתחילה וכ"ש בנ"ד כי שניהם הסכימו בכ' לק' ואחר כך נתן המוכר ולקח הלוקח בסתם שעל תנאי ראשון הי' ומה שנמצא כתו' בשטר יותר היה טעות סופר שחשבו שסך זה היה עולה על כ' לק' כמו אם כתוב בשטר א' שמכר פלו' לפלו' ק' אמות בעשרה חתי' כל אמה שעולים אלף וק' חתי' ואינם עולים אלא אלף הרי ברור שהסך של אלף וק' הוא טעות ולא נאמ' נלך אחר לשון אחרון שהם אלף וק' כיון שכותב שעולים וכתבו המפרשים כיון שאומר דאינון בודאי טעות חשבון הוא בא' הלשונות והילכך המוציא מחבירו עליו הראיה כו' בסוף הלכות מלוה ובנ"ד כיון שהוא ידוע התנאי הראשון של עשרים לק' הוא ידוע כי מה שכתוב סך יותר הוא טעות כיון שאפי' ראובן מודה התנאי הראשון ואחר כך נתן הסחורה בסתם כמו שכתבתי כל זה הוא אם טוען לוי טענת שמעון אבל אם אינו טוען כך נראה שנתרצ' במה שכתו' בשטר ויש לו דין לשמעון על לוי כי כשהלך צוה ללוי כשתבוא הסחורה שיקחנה והיינו על התנאי הראשון והוא לקחה ביותר וחייב על המות' ולא יפרע שמעון החצי כי אם על כ' לק' כיון שעבר על דברו ואם לא ירצה לוי לפרוע המותר של חצי שמעון יוכל לומר לראובן אני לא קניתי אלא החצי לעצמי והחצי לשמעון כמו שכתו' בשטר וחשבתי שיתרצה במות' כמו שקניתי אני וכיון שאינו רוצה קנין החצי שקניתי בעדו הוא בטל שכבר הודעתי לך שהחצי הייתי קונה לשמעון וגם כי נראה מן השאלה כי כשבא שמעון נתחייב גם הוא במה שכתו' בשטר אם חוזר הנתחייב לשמעון הרי כתוב שחשב שע"פ התנאי הנז' קודם נתחייב ואחר כך עלה טינא בראותו החשבון הרב ויכול לומר כי בטעות נתחייב כיון שעשו קודם תנאי כ' לק' אלא אם כן יאמר ראובן שידע שמעון שהעלו על כ' לק' מה שכתו' בשטר ועל הכל נתחייב או שידע שלוי הודיע לשמעון וישבע ראובן על זה והסחור' שתשאר על ראובן אם לא ישבע כמו שכתוב למעלה שכבר היה יודע שהיה קונה אותה להוליכה למקום אחר ואינו יכול לומר החזיר לי מקחי פה אלא הוא מטפל להביאה או למוכרה שם כמו שכת' הרמב"ם ז"ל פי"ו מה' מכירה ומשלם דמי הולכתה לשם. נאם המבי"ט:
<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>