עריכת הדף "שו"ת מבי"ט/ב/רג"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
<big>'''שאלה'''</big> ראובן ושמעון חתנו נטלו קנין ושבועה חמור' לקיי' כל מה שיגזור לוי עליהם על כי נשא שמעון אשה על בת ראובן ולוי פשר ביניהם בכמה דברים ובכלל' צוה לשמעו' שילך למקום דירת אשתו בת ראוב' לסוף חדש פלוני ויביאה פה וטען אח"כ שמעון שהיה לו נזירות שמשון שלא יצא מפה כמה שנים ואחר כך נודע שלא היה הנזירות על ההליכה שם ועם כל זה הוא מסרב מללכת לזמן הקצוב יורינו רבינו נר ישראל וקדושו ציץ הזהב נזר הקודש על ראשו מאיר עיני ישראל בפסקיו והוראותיו מאיר עינינו בתורתך התמימ' תורת יי' תמימה אם יעבור ולא ילך מה יהיה דינו אם יהיה פסול לעדות ושבוע' או לאו ואם בהגעת הזמן יכופו אותו ב"ד ללכת ולקיים שבועתו כאשר נשבע שבועה חמורה:

<big>'''תשובה'''</big> אפילו יהיה אמת שקיבל נזירות שמשון לא יהיה פטור מן השבועה אלא יקיים שבועתו ויהיה נזיר שמשון או יחלה פני נדיב ראובן חמיו שיאריך לו זמן ההליכה אבל כיון שנודע שלא היה הנזירות על זה פשיטא שחייב לקיים השבוע' לזמן שקצבו לו ואם יעבור יפסל לעדות ולשבוע' דאע"ג דכתב רש"י ז"ל דבשבועת ביטוי כי האי לא יפסל דאיכא למימר בקושט' קא מישתבע הרי כתב רבינו תם שהוא פסול וכתב הריב"ש ז"ל סי' שמ"ד שדעת הרמב"ם כדעת רבי' תם ושנראי' דבריהם וכתב המגיד משנה בשבועת ביטוי שכן דעת רבי' האיי ז"ל ובחש' משפט סי' ל"ה אחד שבועת שוא ואחד שבועת שקר ואחד שבועת ביטוי פסולים ואפילו עובר על חרם שהחרימו הקהל ובסי' צ"ב כתב שכן דעת הרא"ש ז"ל ואפילו למי שסובר שאינו חשוב חשוד דאיכא למימר דמעיקרא בקושטא משתבע נהי דלא מיפסי' אבל אפילו לדידהו כופין אותו עד שיקיים שבועתו לזמן הקצוב כמו שכופין למי שאינו רוצה לקיים מצות עשה שכופין אותו לקיימה והכפייה הזאת היא בהכרז' שיכריזו אותו בכל הקהלות בפרהסיא בכל יום שני וחמישי בכל שבוע, ושבוע אחר שיגיע הזמן הקצוב ביניהם אם לא ילך ויעבור על השבועה שנשבע עד שיבוא ויתרצה ללכת וישב בנידוי על שהוא עבריין ופסול לעדות ולשבוע' כמו שכתבנו למעלה:
<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>