עריכת הדף "שו"ת מבי"ט/א/שכג"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
'''<big>בפרק</big>''' השותפין גבי הנהו תרי אחי דפלגי חד מטייא אספלידא וכו' אצל ההוא דמקייא תרביצא וקא בני אשיתא אפומא דאספלידא א"ל קא מאפל' עלי וכו' ופי' ר"ת שמהאספליד' היה יכול לראות לשדותיו דרך התרביצא וקאמר מאפילת עלי היינו שהיה מעכבו שלא היה יכול לראות לשדותיו וכן בפ' ההיא דלקמן דאין להם חלונות וכו' והביא במרדכי פ' השותפין פי' ר"ת וכתב ומסקי' דלא מצי למימר אדור כדדיירי אבהתי ועוד ראיה לפי ר"ת דאי כפי' רש"י וכו' וכתב וכן באחין שחלקו אין להם חלונות כו' דמפ' ר"ת היינו דלא מצי למימר אדור כו' להביט מרחוק אבל וכו' ומשמע לפי' דהכא גבי אחי הוא דלא מצי למימר אבל בעלמא יכול לטעון קא מאפלת עלי כפי' ר"ת ואפי' לפי' רש"י ז"ל היינו משום דלישנא דקא מאפילת עלי לא משמע כפי' ר"ת אבל היכא דמפסיק במחיצה ומונע אותו מלהביט למרחוק נראה דמצי לטעון. נאם המבי"ט:

== 2 ==
'''<big>בפני</big>''' ב"ד של ג' באו ב' עדי' כשרי' להעי' והעידו אשר שמעו מפי ר' יעק' אבוהב שבברי וודאי יש לו בן מפנויה אשר בא עלי' פעמי' רבו' בהיות' דרה בחצירו ונתעבר' ממנו ובהיות' מעובר' מג' חדשי' יצאו מחצרו והאח' מהם הוסי' כי אמ' לו מה זה הקול אשר הוחזק כי פלו' בנך והשיב לו השבע לי ואני אספר לך הענין וספר לו כל הדברים והרבה בדברים המורים תוכן הדברים וכן העידו שתי נשים כי הוחז' זה הקול ושאלו את פיו תוכן הדב' ושלום האדון יגדיל:

'''<big>תשובה</big>''' נר' דחולצה ולא מתיבמת שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ג מהלכו' יבום דכשם שזנתה עם זה כך זינתה עם זה ובנדון זה האשה הרמוזה יודעים ומכירים יודעים דדיימא מעלמא טובא ואפי' היא שהיתה מודה שממנו הוא לאו כל כמיני' כמו שכתב הרב ז"ל כ"ש שהיא אינה מודה אדרב' היא מחזק' אותו לבעל' שנשא' לו באות' הימי' ואומרת כי היה בן שבעה לבעלה דהוה לה בספק בן ט' לראשון או בן שבעה לאחרון דמספק' מלתא ולא שדינן ליה בתר קמא כמו שכתב הרשב"א ז"ל בתשוב' שהבי' מ"מ שם ולהכי חולצת ולא מתיבמת וכופי' אותו לחלוץ כיון שאינו יכול ליבם ואין לו בנכסי אחיו כי אם המותר מכתובתה:

'''ולענין''' מה ששמעו ג"כ מפי ר' יעקב הנז' שהיו לו בנים בפרטוגאל אע"ג דמי שאומר שיש לו בנים נאמן כמו שכתב הרב ז"ל בתחלת פ"ג ופוטר את אשתו הרי העידו שאמר קודם שהיו לו בנים מגויה כמו שהעידו כולם כי לא נודע מקודם שהיו לו בנים אלא מפיו שאמר שהיו לו בנים מגויה והפה שאסר הוא הפה שהתיר כ"ש כי בכל העדויות מסכימים כי קודם אמר שהיה לו אשה גויה ואח"כ אמר שהיו לו בנים ממנה ואע"ג שלהתיר אשתו שלא תזקק הוא נאמן לומר יש לו בנים ולא לאוסרה לומר אין לי בני' או אין לי אחים היינו כשהו' מוחזק שיש לו אבל אם אינו מוחזק אלא על פיו כי הא שאמ' שיש לו בנים או אחים מגויה נאמין כל דבריו ואין הבנים פוטרים את אשתו ולא האחים זוקקים אותה דבנו מן הגויה לא בנו מיקרי ואחיו מאביו מן הגויה לאו אחיו מיקרי כד"א בדוכתיה נאם המבי"ט:
<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>