עריכת הדף "שו"ת מבי"ט/א/כא"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
'''<big>תרתי</big>''' בלבי בשנת הרצ"ב שנת השמיטה שעברה בסי' י"א ועוד באורך בסי' רפ"ד למשוך ידי בקולמוס לדעת ביין שנתמרח על יד ישראל וגדל את בסרו קרקע הגוי בארץ ישראל אם יהי' חייב במעשרות כשאר השנים או לא כי המנהג לא היה פשוט בארץ ישר' זה אומר בכה וזה אומר בכה ורובם לא היו מוציאים מעשרות וכמו שבהלכ' רופפת נלך אחר המנהג כן במנהג רופף נלך אחר ההלכה ובהיותי מחפש על ההלכה מצאתי ראיות מכל אבקת רוכל לפי מיעוט השגתי לפטור ממעשרו' כל הגדל בארץ ישראל בקרקע הגוים אפילו נתמרח ע"י ישראל ממשנה וברייתא ירושלמי ותוספת' ואגב ריהט' כתבתי אז שחייבי' ג"כ בביעור דהא בהא תליא אלא ששמטתי את ידי מלהאריך בענין ועכשיו שהגיענו הש"י וקיימנו לזמן הזה שנת השמיטה של שנת הרצ"ב נראה לי היותי נושה בידי לחזור ולכתוב ענין הביעור ואגב ארחי' נלמוד ענין המעשרות והעירני לעת כזאת קונד' א' שראיתי מיוחס להחכם כר' שלמה שכתב שנרא' לו היות פירות שביעית הגדלי' בקרקע גוים חייבים בביעור ולהיות הדבר פשוט בעיני כבודו לא הרחיב להביא ראיו' כל הצורך להכריח הענין גם קצת ראיותיו לא נתחוורו אצלי ולכן אלך לאט על מכתבו להורות איזו מראיותיו יכשר ואח"כ אכתוב מה שנזדמן לפני מהראיות בשמיט' שעברה ומה שנשמט ממני ונתחדש לי עתה בשמיטה הזאת:

'''כתב''' החכם הנז' תחלה דקדושת עזרה לא בטלה כדמוכח ההיא דהתיר רבי בי' שאן על עדות ר' יהושע בן חמיו של ר' עקיב' דלא כבשוה עולי בבל ומשמע דאי כבשוה חייבת במעשר דקדושת עזרה לא בטלה ואישתמיטתיה הא דאמר ר' שמעון בן אליקים התם בשביעית גופא דהרב' כרכי' כבשו עולי מצרים ולא כבשו' עולי בבל והניחום כדי שיסמכו עליהם עניים בשביעית משמע בהדיא דאות' שכבשו עולי בבל לא נאכל לאחר שביעית בלא ביעור ולא נעבד בשביעית וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל במקומות הרמוזים בקינדר' הנז' עוד כתב דגליל העליון מוכח בספר יוסף בן גוריין דכולי היה כבוש לעולי בבל ולא היה צריך להביא ראיה מספרים חיצונים דמשנה שלימה היא פ"ט דשביעית שלש ארצות לבעור יהודא ועבר הירדן והגליל וג' ארצות לכל א' גליל העליון וגליל התחתון והעמק כו' ופשיטא דארצות שכבשום עולי בבל הוא דמני תנא דאי כבשום עולי מצרים ולא עולי בבל הא תנן לעיל פ"י דנאכל לאחר הביעור ועיקרא דארץ ישראל הני תלת אפרכי נינהו ולענין בתי ערי חומה נמי תנן בסוף ערכין גמלא וגדיד וחדיד ותנא גמלא בגליל וגדיד בעבר הירדן וחדיד ביהוד' ותני' התם למה מנה אלו כשעלה בני הגולה מצאו אלו וקדשום משמע בהדי' דהני תלת ארצות הן עיקר א"י שכבשו עולי בבל וא"כ לא היה צריך להביא ראיה החכם הנז' אח"כ על צפת עצמה שכבשו עולי בבל כיון שהיא בגליל עצמו והיא מתפרנסת מכל גליל העליון והתחתון והעמק שהוא תחום טברי' וכלם ארץ ישראל שכבשום עולי בבל כדאמר:

'''עוד''' כתב והביא ראיה שפירו' הגוי' חייבי' בביעור מדברי הרמב"ם ז"ל והגאונים ז"ל שכתבו דארץ ישראל אע"ג שנלקחה מידינו חייב' במעשרות ושביעית ושגוי' שהחזיקו בה אין להם חזקה דקרקע אינה נגזלת ונחמסת ובחזקתנו עומד' לעולם וצריך לבאר זה דאע"ג דמצינו למימר דהיינו לקדוש' הארץ ועבודתה דאפי' שיהא ביד גוי אסור לחרוש בה ולעובדה אבל לענין ביעור ה"א דליכא ראי' מוכרח' מהכ' לא היא דכיון דאיסור עבודת הארץ הוא משום דבקדושתה עומדת אפי' שהיא ביד גוים הכא נמי לפירות הגדלים בה בקדושת' עומדת וחייבי' בביעור הגע עצמך שלא זרע גוי שדהו וצמחה ספיחין מאיליה אי ארעא בקדושת' קיימא משמע דאסירי לאחר הביעור וה"ה נמי אפי' ארעא דגוי כיון דארעא בקדושת' קיימ' דמה לי לעבודה מה לי לקדושת הפירות דכולה חד טעמא היא דאין קנין לגוי בארץ ישראל להפקיעה מקדושתה ולהכי אסור לעובדה בשביעית ומהאי טעמא נמי פירות שביעי' של גוי נמי אסירי דא"ק לגוי בא"י להפקיע' מקדושת' וכ"כ התו' דטעמ' דאסור לחרוש הוא משו' דאין קנין בשלהי הניזקין גבי' אין עודרין עם הגוי בשביעית דהק' על מה שפירש"י ז"ל על אגיסטון אני בתוכ' שפי' שהוא שכיר לגוי בפ' זה בורר כו' אלא פר"ת בקרקע שמקבלין מן המלך וכו' ושמא דסכנת נפשות איכא אם לא יפרעו מס למלך ולהכי הוה מכריז ר' ינאי פוקו וזרעו ארנונ' בשביעי' אי נמי קסבר יש קנין לגוי בארץ להפקיע משביעי' ע"כ משמע דלדידן דאין עודרין עם הגוי הוא משום דאין קנין לגוי להפקיעה בשביעי' מקדושתה וא"כ מה לי לעבודה מה לי לקדושת הפירות כיון דאין קנין לגוי כדאמ' ואדרבא קדושת הפירו' חמירא מחרישת הקרקע דחרישה לא אסירא אלא מדרבנן ואפ"ה אסירא בקרקעי גוי דאין קנין לגוי להפקיע כדא' כ"ש קדושת הפירות ואיסורן לאחר הביעור דהויא מדאורית' דפשיט' דאין קנין לגוי בארץ ישראל להפקיע' מקדושתה לפירות שביעית כדאמר':

'''ומה''' שהביא מהתוספת' דאין מוכרין ואין לוקחין מן הגוי ומן הכותי פירות שביעית דמשמע דפירות גוי חייבים בביעור לא מוכחא דהתם מייתי לה עלה דההיא דאין מוכרין לחשוד על השביעית פירות שביעית דאסור למסור בידם דמי שביעית דשמא לא יאכל אותם בקדושת שביעית ובתר הכי מייתי התם בתוספתא הא דאין מוכרין ואין לוקחין מן הגוי ומן הכותי פירות שביעית ואפשר דאיירי בפירות שביעית של ישראל ביד גוי דומיא דאין מוכרין דהוי פירות שביעית של קרקע ישראל וטעמא דאין לוקחין דמוסר דמי שביעית ביד גוי ומלשון הרב ז"ל בספ"ד נמי דכת' דמה שזרע הגוי בקרקעו מותר שלא נצטוו על השביעית כדי שנגזור עליהם כישראל ליכא הוכחה לומר דמשמע דמשום ספיחים הוא דמקילין דלא נצטוו שלא לזרוע הא לענין קדושת הפירות בקדושתן הך עומדים וחייבים בביעור:

'''והירושלמי''' שהביא נר' בוודאי שיש ממנו הכרח לשפירו' שגדלו בקרקע הגוי בא"י שחייבים בביעור דבמקום דלא חשיד אאכילה אחר הביעור קא' דמות' לסייען אבל אי חשידי לאכו' ממה שזרעו אסור לסייען במה שלקחו מן הסירקי משמע דאי אכלי ליה אחר הביעור אסור אע"ג דהוי מקרק' הסירקי דאין סברא לומ' דאיירי בפירו' שביעי' שגדלו בקרקע ישראל והם ביד הסירקי ומה שהביא מר' יוסי בר חנינא דאמ' לפוגא שמעיה פוק אצור לי פירי ג' שנים ערב שביעית ושביעית ומוצאי שביעית כדאי' בספ' הספינה אפשר דמאי דקאמ' פוק אצור פירי מפירותיו הוא דקאמר ליה שישמור ויאצור אותם לג' השני' דאי לקנות הוה ליה למימ' פוק קני לי פירות לשלשה שני' ואצור אותם ואפי' תימא שהיה קונה אותם אפשר שמישראל היה קונה שרוב שדות העיר היו של ישראל ולא ימצא לקנות מגוי' אח"כ אבל פשיטא דמילתא הכי משמע דאפי' פירות שביעי' דגוי חייבים בביעור ולהכי היה אומ' פוק אצור לי פירי ג' שנים וגם מה שהביא מר' יהושע ן' לוי דאזל מבי גוברין ללוד בגין מסחי דתנן התם אם אדם חשוב הוא הרי זה לא ירחוץ במרחץ שהוסק בקש ותבן של שביעית והיה הולך למקום אחר כדי שלא יסיקוהו בשבילו ליכא מהכא ראיה דמרחץ של ישראל שהוסק בקש ותבן של ישראל הוה עוד כתב דכיון דגידולי קרקע של גוים קדושים הם לענין מעשר הכי נמי בשביעי' והא וודאי סברא היא דכיון דלא פקעה קדושתא ביד גוי לענין מעשרות הכי נמי לענין קדושת פירות שביעי' דאע"ג דלענין מעשרות בעי' מירוח על יד ישראל התם גזרת הכתו' היא דגנך ולא דיגון גוי אבל פירות שביעית קדישי ממילא דקדושת הארץ לא פקעה ביד גוי דאין קנין לגוי בארץ יש' להפקיע מידי מעשר ושביעית דהוי שביעית דומיא דמעשר דקדושתו בפירות הכי נמי בשביעית פירותיו קדושי' לענין ביעור דלענין איסור עבודה בקרקע לא איצטריך:

'''עד''' הנה הגיעו תוכן ראותיו ואח"כ האריך בהני פירות שביעית בענין אכילתן והנייתן וביעורן ועתה אני חוזר להביא ראיותי שיגעתי ומצאתי וכתבתי זה כמה שני' ומה שנתחדש ונתיישב לי עתה בפיטו' מעשרות בפירות שביעית הגדלי' בקרקע הגוי וחיוב ביעור בפירותיהם דהא בהא תליא ראשונה כי מן התור' אין חיוב כלל דשמיט' במעשרו' כדכתי' ויתרם תאכל חית השדה הקיש אדם לבהמה דכתיב ברישיה דקרא ואכלו אביוני עמך מה חיה אוכלת שלא מן המעושר אף אדם אוכל שלא מן המעושר בשביעית בדבר הראוי לו וכיון דמדאוריתא אין שום חיוב לישר' במעשרות בשנת השמיטה במה שגדל בקרקעותיהם גם במה שגדל בקרקע הגוים אין חיוב במעשר דלא יהא גוי חמור מישראל דאי משום דנתמרחו על יד ישר' הא פירות ישראל גופיהו ונתמרחו על ידיהם פטירי בשנת השמיט' ואם תאמר דמשום דפירות ישראל הם הפקר לכל פטירי אבל גוי דאינו מפקירם והוא מוכרם יהיה חייב אטו ישר' שגדר עמו ולא הפקיר' בשנת השמיטה יהיה חייב במעשרות הא רחמנ' אפקרא לארעיה לעניים ולעשירים והכי נמי בגוי וא"כ כיון דוודאי פטירי ממעשרות בשנת שמיטה משום קדושת הארץ פשיטא דחייבי' בביעור וכיון דאין קנין לגוי להפקיעה מקדושתה לעבודה הכי נמי לקדושת הפירות כדפי' לעיל עוד נראה לי להביא ראיה ממשנת ידים על עמון ומואב מה הן בשביעית גזר רבי טרפון מעשר עני ולמד ממצרים גזר ר' אלעזר ן' עזריה מעשר שני ולמד מבבל ואי פירות גוים בארץ ישראל בשביעית חייבים במעשר שני או עני אמאי לא ילפי מינייהו אלא וודאי אין שום חיוב בהם במעשרות אלא דהוו כפירות ישראל לענין ביעור נמי:

'''עוד''' מצאתי תוספת' בסוף אהלות והביאה רבינו שמשון ז"ל שם בפי' דתניא העיד ר' יהודה בן יעקב מבית גוברין ויעקב בר' יצחק מבית גופנין על קסרי שהחזיקו בה מעולם והתירוה שלא במנין אמר רבי חנין אותה שנה שביעית היתה והלכו גוים לקרקסיות שלהם והניחו שוק מלא פירות ובאו ישראל ובזזום בחזירתם אמרו בואו ונלך אצל חכמים שמא התירו להם חזירים אמר רבי זריקה בחמישית באדר השני נמנו עליה' עשרים וארבעה זקנים והתירוה שהיו הכל נכנסים לתוכה ופי' רש"י ז"ל שהחזיקו בה מעולם שהיתה של ארץ ישראל וחייבת במעשר ושביעית והתירוה שלא במנין מעצמן התחילו לנהוג בה היתר ולפוטרה ממעשר ושביעית אעפ"י שלא נמנו חכמים להתירה במנין ובאו ישראל ובזזום ולא אסרום משום שביעית לאחר הביעור הא קמן דמשו' שהתחילו לנהוג בה היתר ולפוטרה ממעשרות ומשביעית בזזו פירות הגוים שמצאו בשוק ולא אסרום משום שביעית לאחר הביעור הא אם היו נמנים כמו שנמנו אח"כ כ"ד זקני' והתירוה שיהו הכל נכנסין לתוכה ולא יהא בה טומאה משום ארץ העמים שא"י שהחזיקו בה היתה כמו שהעידו לא היו בוזזי' הפירות שהניחו בשוק והיו אסורי' לאחר הביעור כמ"ש הגוים בחזרתן בואו ונלך אצל חכמים שמא התירו להם חזירים שפירות שביעית היו אסורים אחר הביעור ושמא כבר עבר אז שעת הביעור ולהכי אמר שמא התירו להם חזירים ובתוספת' דדמאי נמי תני' המשלח ביד הגוי הרי זה חושש משום מעשרו' ומשום שביעי' אבל חמרי' גוים המודדים מן הגורן לעיר איני חושש משום מעשרות ומשום שביעית מפני שהן בחזקת המשתמר משמע הפירו' של גוים הם באיסור שביעית אע"ג דאיכא למי' חושש משום שביעית פירו' של ישראל ביד הגוי:

'''עוד''' מצאתי הדבר יותר מבואר בשלהי יבמות גוי שהיה מוכר פירות בשוק ואמ' פירות של ערלה הן של עזקה הן של נטע רבעי הן לא אמר כלום שלא נתכוון אלא להשביח מקחו ופי' רש"י ז"ל בשם רבותיו של עזיק' מפרד' מעוזק וגדר לו סביב לשומרו והיא שנת שביעית וכתב דקשיא ליה על פי' זה דמאי איסור יש כאן אם עבר זמן הביעור לא שנא מן המופקר ולא שנא מן המשומר אסורים וקודם זמן הביעור אלו ואלו מותרין ולכן פי' דעזקה שם עיר בארץ ישראל ופירותיה משובחים וגוי זה בחוצה לארץ משבחם ואומר שמעזקה הביאם אין חוששין לו דלהשביח מקחו הוא דקאמר הכי משמע לפירוש רבותיו של רש"י ז"ל דלא אמר כלום לאוסרם על כך משום דלהשביח מקחו אמ' כן דפירות פרדס השמור טובים משל הפקר שיד הכל ממשמשין בהם וקשו להו ידי' הא אם היינו מאמינים שאמ' אמת שהיה של פרדס מעוזק בשביעית היו אסורים ורש"י ז"ל נמי הכי סבירא ליה אלא דקשיא ליה מאי שנא שמור ממופקר לענין שביעית אפי' הוא מקרקע גוי כדתני' גוי שהיה מוכר פירות בשוק וכו' ור"ת פי' כפי' ראשון פ' לולב הגזול ובספ"ק דקידושין כת' הרא"ש ז"ל בשם ר"ת ז"ל דערלה וכלאי' ונטע רבעי נוהגין בשל גוים והוכיח ראיה מברית' זו גוי שהיה מוכר פירות בשוק ואמר של ערלה הן של עזקה הן של נטע רבעי אינו נאמן דלהשביח מקחו או' כן אלמא דערלה נוהגת בשל גוי' ואין לומ' דאיירי כשלקחן מישראל מדקתני בסיפא דהך מתנית' אבל אם אמר מאיש פלוני לקחתים נאמן להחמיר דברי ר' מכלל דרישא איירי כשגדלו בשלו עכ"ל הרי מבואר שפירות שביעית שגדלו בקרקע של גוי בארץ ישראל הם חייבים בביעור מדאמ' דלא אמר כלום דלהשביח מקחו אמר כן ומרישא דבריתא נמי משמע דפירות שגדלו בקרקע שלו הן דאי חיישינן להכי דלקחן מישראל ולעול' פירות שגדלו בקרקע גוי לא יהו חייבים בביעור אמאי קאמר לא אמר כלום דלהשביח מקחו אמ' כן נימא דנאמן שהם פירו' של שנת שביעי' אלא שלו הם ואינם של קרקע ישראל אלא מדקאמר לא אמר כלום משמע דאפילו פירות שגדלו בקרקע שלו חייבים בביעור הרי מבואר שפירות שמוכר גוי זה גדלו בקרקע שלו כמו שהכריחו ר"ת והרא"ש ז"ל ואפ"ה איצטריכינן למימר דלא אמר כלום דאי אמ' כלום הוי אסורין משום שביעית והא דלא אייתי ר"ת ז"ל ראיה מהכא נמי דשביעית נוהגת בשל גוי היינו משום דלא איירי ר"ת ז"ל אלא במאי דאסיר חוצה לארץ כמו בארץ והם ערלה וכלאי' ונטע רבעי ועוד דערלה ונטע רבעי הם מפורשי' בבריתא ושביעי' אינו מפורש אלא עזקה ויש פי' אחר על עזקה שהיא שם העיר כדפי' מכל הלין משמע דרש"י ורבותיו ור"ת והרא"ש ז"ל כלהו סבירא להו דפירות שביעית שגדלו בקרקע של גוי בארץ ישראל חייבי' בביעור והרמב"ם ז"ל כת' פ"א מהתרומו' גוי שקנה קרקע בארץ ישראל לא הפקיעה מן המצות אלא הרי היא בקדושת' משמ' דלכל מצות הנוהגות בא"י לא הפקיעה קנין הגוי לא שנא שביעי' לא שנא תרומי' ומעשרות וכן כת' בסמוך ויש קנין לגוי בסוריא להפקיע מן המעשרות ומן השביעית כמו שיתבאר משמע דבארץ ישר' אין קנין לגוי להפקיע מן השביעית ומה שכתב פ"ד גוי שקנה קרקע בא"י וזרעה בשביעית פירותיו מותרין כתב עליו הרב בעל כפתור ופרח תמה על זה וכו' גם כי אח"כ כתב שאל הרב ז"ל יש לי להאמין אף על שמאל שהוא ימין גם הרמב"ן ז"ל בפי' התור' פ' בהר סיני הביא ברית' זו להוכיח שאסור ליקח מן המשומ' בשביעית וכת' ז"ל וזהו שאמרו גוי שהיה מוכר פירות בשוק ואמר של ערלה הן וכו ופי' רש"י ז"ל בשם הראשונים מפרדס מעוזק וגדר לו סביב והיא שנת שביעית ואם היינו מאמינים לו היה אסור ליקח ממנו בעיר שרובה ישר' שמא הוא אריס לישרא' ומשמר לו שדהו או חוששין שמא משל ישר' לקט ומכר או שהפירו' של ישראל ומכר על ידו או שמא אין קנין לגוי בארץ ישראל להפקיע דיני השביעית וגזרו עליו כישראל עכ"ל הרי שכת' הרב ז"ל דשמ' אין קנין לגוי בא"י להפקיע דיני השביעית ומשום דלא הביא בריתא זו אלא אגב גררה להוכיח שאסור ליקח אפי' כחצי איסר מן המשומ' של ישראל פירות הגוי הזה שמא הוא אריס לישראל וכו' דוודאי הפירו' אסורין משום שביעית או שמא אין קנין לגוי כו' דלאו למיפסק הלכתא אתא ולהכי כתבה כמספק ועוד אפשר לומר דלא מספקא ליה להרמב"ם ז"ל אי פירות שביעית של גוי חייבים בשביעת או לא אלא ה"ק דאם היו מאמיני' לו הי' אסור ליקח ממנו שמא אריס הוא לישר' או שמא של ישראל לקט ומכר או שמא משום דאין קנין לגוי בא"י להפקיע דיני השביעית וגזרו עליו כישראל דפשיטא ליה דאין קנין לגוי בא"י להפקיע דיני השביעית וגזרו עליו כישראל אלא שכתב דשמא פירותיו ממש של גוי הם ואין קנין לגוי או שמא של ישראל הן ובכל גוונא אסירי אם היו מאמינים לו וגם אם הוא מסתפק הרי רש"י ורבותיו ור"ת והרא"ש ז"ל סברי דאיירי בפירות שגדלו בקרקע של גוי ואפ"ה היו אסורים אחר הביעור אם היינו מאמינים לו ואם בפי' פסוקי התורה כתבו הרב ז"ל כמסתפק כשהיה כותב לענין הדין היה פוסק כתוספות דאין קנין לגוי להפקיע דיני שביעית בס"פ הניזקין כדפי':

'''וכשהלכתי''' לירושלי' תוב"ב בשנת הרצ"ה מצאתי ביד החכם השלם ה"ר לוי ן' חביב ס' כפתור ופרח שמדבר בדיני אר"י וחפשתי ומצאתי שם פמ"ז כתוב ז"ל מי שלא חל עליו חוב שביעית כמו הגוי פירותיו הם בחיוב תרומות ומעשרות וא"כ עכשו בארץ ישראל שרוב פירותינו משל גוי' הם בדין הוא שיהא נוהג בהם דין המתנו' בשביעי' אלא שמעשר שני יהיה מעשר עני לא שני משום ענים כטעם עמון ומואב שאמ' שפירו' הגוי' אין בהם דין שביעית הוו להו בשביעית כפירו' עמון ומואב שמפרישין המתנות על הסדר ע"כ הלשון שהעתקתי מהחיבור הנז' כתיבת יד ומצאתי כתו' שם הגהה על זה וז"ל תימא אמאי מותרין דמה שהוא אסור מן התורה מפני שבת הארץ וקדושתה לא הופקע בקנין הגוי וא"כ מה שזרע הגוי בקרקעו בארץ ישראל בשביעית אסור אבל ספיחיו דלא אסירי אלא משום גזרה מותרין דאין הגוים מצווים על השביעית כדי שנגזור עליהם עכ"ד:

'''הנה''' שבעל הספר ז"ל כתב כאן הלכתא בלא טעמא והמגי' כתב הלכתא בטעמא דשבת הארץ וקדושתה דכתי' בקרא לא הופקע בקנין הגוי וא"כ מה שזרע הגוי בקרקעו בארץ ישראל בשביעית אסור ולכן אנו חייבים לנהוג כדברי רוב:

'''החכמים''' הראשונים כ"ש שהם מחמירין והרוצה להחמיר יחוש גם לדברי האומר שחייבים במעשר ויבערם בשעת הביעור כמו שאמ' בתוספ' בדמאי בעם הארץ שהיה מוכר פירות בשביעי' ואמ' של ערב שביעי' הן חייבי' במעש' וחייבי' בביעור:

'''גם''' שהם תרי חומרי דסתרי אהדדי ולא אזלינן בתר תרויהו אלא היכא דלא ברירא לן חדא טפי מחברתה כחומר' סופר ועד ואומר חומרי דסתרי אהדדי אבל היכא דברירא לן חומרא חדא כי הכא מכמה אשלי רברבי כדפי' לא הוה בעי' למזיל בתר חומרא אחריתי כ"ש לחומרא פירות שביעית עדיפא דאין מספר לדינין התלויין בפירות שביעית כמו שכתבו התוספות פ' לולב הגזול וראוי לברר אופן הנהגתינו בשנת שביעית גם כי לא נתשפט בארץ ישראל איסור פירות שביעי' בקרקע של גוי' גם שאינו מן התימ' מה שלא נתפשט איסור כי בעונו' בדורות שעברו נדלדלו ישראל שבארץ הקדושה מהגזרות ומסים וארנוניות עד שכמעט ח"ו נשתכחה תורת ארץ ישר' מפיהם שכן מעידים ראשי תושבי הארץ שאפי' מעשרות מהלקוח מן הגוי ונתמר' על יד ישראל לא היו מפרישין עד שעמדו ראשיהם ודייניה' זה מ' או נ' שנה והורו להם שיפרישו תרומות ומעשרו' ואחר מעט שני' נולד בין החכמי' מחלוקת על שנת השמיטה איזו היא ואפש' כי על זה רפו ידיה' מלנהוג איסור בפירו' שביעי' של גוי דשביעית בזמן הזה מדרבנן והוי ספקא דרבנן אי זו שנה היא ולקולא אבל כיון דלדעת הרמב"ם ז"ל אנו סומכי' על שנה זו שהיא שנת שמיט' לשמיטת כספים ולסדר המעשרות בששת השנים לקדושת הארץ נמי סמכינן עליה והוי' שנת שמיטה לשבות מעבוד' הארץ ולאכול פירותיה בקדושת שביעית כדא' והרוצה לחוש למה שכתבתי שפירות הגוי חייבים בביעור נראה דצריך לקנות כל הדברי' הצריכים לו ממה שגדל בשנת ששית דמה שגדל בשביעי' אפי' קודם הביעור לא יוכל לקנות מן הגוי כדתני' בתוספת' אין מוכרין ואין לוקחין מן הגוי ומן הכותי פירות שביעית אבל כי דייקינן טפי משמע דמות' לקנות מהם כל שלא הגיע זמן הביעור דהכי משמע בתוספ' דמייתי' בשלהי יבמות גוי שהיה מוכר פירות בשוק ואמר של עזיק' הן וכו' כדא' לעיל לפי' רבותיו של רש"י ז"ל דאיירי בשנת שביעי' וקתני שהיה מוכר אין חוששין ולא תימא אין חוששין דאי חוששין שהוא אמת כדבריו לא יקנו ממנו כדתני' בההי' תוספת' אין מוכרין ואין לוקחין מן הגוי וכו' דהא רש"י ז"ל הקשה על פי' רבו' דמאי איסור יש כאן אם עבר זמן הביעור לא שנא מן המופקר לא שנא מן המשומר אסור וקודם הזמן אלו ואלו מותרין ואי אסור ליקח מן הגוי פירות שביעית לא קשה מידי דמשו' דאסור ליקח ממנו פירות שביעי' אין חוששין לדבריו דלהשביח מקחו או' כן כדא' לעיל אלא נראה דהאי תוספת' דמייתי גמרא פליג אההיא דקתני אין מוכרין ואין לוקחין מן הגוי ומן הכותי ונראה דטעמא דלוקחין משום דדוקא לע"ה הוא דאמרי' דאין לוקחין ממנו משו' דמצוו' הוא לאכול דמי פירו' שביעי' בקדושת שביעי' ושמא לא יאכל אבל גוי דאינו מצווה לא איכפת לן ואדרבה עדיף טפי לקנותם כדי לאכול אותם בקדושת שביעית דפרי לעולם היא בקדושת' אפי' מכרו והדמים האחרון הוא שנתפס ואפשר לומ' דההיא תוספת' נמי לצדדין קתני אין מוכרין ואין לוקחין מן הגוי ומן הכותי אין מוכרין לגוי משום דפרי עצמו לעולם הוא בקדושתו כדאמ' ואין מוכרין ואין לוקחין מן הכותי דאין מוסרין לכותי לא פירות ולא דמי פירות שביעית דלא יאכל אותם בקדושת שביעי' ומצווי' הם אפי' אי אמרי' דגרי אריות הן אבל גוי דוקא מכירה הוא דאין מוכרין להם אבל לקיח' לא כדאמ' ואם כן לוקחין מן הגוי ענבים לאכילה וליין עד הפסח כדתני' בפ' מקום שנהגו ובתמרים עד הפורי' ובזתים ובשמן עד שיכלו ממירון ומגוש חלב דהיינו עד עצרת של מוצאי שביעית וקונה ואוכל תבואה כל זמן שיש בשדה וכן שאר דברי' ואע"ג דתנן אין מוכרין פירות שביעית לא במדה ולא במשקל ולא במנין וכו' היינו כשמוכר ישראל דאסור לעשות סחורה בפירות שביעית אבל כשהמוכר גוי דאינו מצווה מותר לקנות במדה כל זמן שיש מאותו המין בשדה וכשכלה מן השדה חייב לבערם מן הבית כדא' התם ותנ' בתוספ' מאימתי פורשין משבולין שבשדות משתרד רביעה שניה דהויא בשבעה במרחשון אחר שכלה לחיה מן השדה יאכל מה שיש לו בבית כדאמ' ויאכל מן הישן של ערב שביעית:

'''וגם''' יש לנו תקנה בא"י בשנת השמיטה לאכול מן התבואה והפירות הבאים מח"ל הניכרין שהן מח"ל כגון אורז ח"ל דמינכר כדאמר בירושלמי דפ"ב דדמאי ואפי' אותם שאינם ניכרים אם ידוע שרוב אותם הפירות מח"ל לוקחין מהם בסתם כדתניא בתוספתא פ"ג דדמאי מצרפין פירות ח"ל על פירות שביעית כדי שירבו על פירות מוצאי שביעי' לפוטרן מן המעשרות פי' דמצטרפין פירות ח"ל ופירות שביעית שפטור' מן המעשרות אם יש בהם רוב לגבי פירות מוצאי שביעית שחייבי' במעשר וליקח מהם בסתם ופטורין מן המעשרות הכי נמי היכא שידוע שרוב פירות מן הנמכרי' הם מח"ל יקחו מהם בשביעי' ולא יתחייבו בביעור והכי נמי תניא התם ברישא מצרפין פירות ערב שביעי' כדי שירבו על פירות שביעית לפטרן מן הביעור דאע"ג דתנן שביעית אוסרת כל שהוא במינה ושלא במינה בנותן טעם היינו כשנתערבו בידוע פירות שביעית עם פירו' אחרות אבל היכא דלא נתערבו אלא שאין ידוע אם הם פירות שביעית אם לאו אזלינן בתר רובא וכיון דרוב' מח"ל או מערב שביעית נינהו פטורין מן הביעור כדאמ' ונראה דאף פירות הבאים מדמשק או משאר מקומות שבסוריא שהם מותרים בשביעית ואינם חייבי' בביעור דאף על גב דסורי' חייבת בשביעית מדרבנן בפירות הגדלים בקרקע הגוי בסוריא נרא' פשיט' דלא נאסרו דמקלינן טפי בסוריא מבא"י כדתנן עושאין בתלוש בסוריא אבל לא במחובר ויש קנין לגוי מסוריא להפקיע מן המעשרו' ומן השביעית ועדיף טפי למטרח ולמיזבן ולאכול פירות ערב שביעית או פירות סוריא מלאכול פירות שביעית אפי' קודם הביעור למי שאינו בקי בדיני שביעית דבקל יכול לטעות דכמה דינים תלויי' בהם כדאמ' דלא ניתנה אלא לאכילה ואין משנין מדרך אכילתו ומי שזכהו האל ית' שיהיה לו קרקע בארץ ישראל יזהר בפירות שביעית שלא יזכה בהם יותר מאחרים ומה שיזכה מהם יאכלם בקדושת שביעית ולא יעשה סחורה בהם וכל דיני שביעית שלא ימכור מהם אלא מעט שלא במדה ובמשקל והדמים יאכלם בקדושת שביעית ולענין הנזהרים ואוכלי' פירות שביעית בקדושתן כפי מה שכתבתי אם יוכלו לקנות או למכור פירות שביעית לאותם שאינם אוכלים אותם בקדישת שביעית היה נראה בתחלת המחשבה שהיה אסור למכור ולקנות אבל בדקודק היפה נראה שמותר לקנות ולמכור להם ולא יחושו לומר שהם מוסרים להם דמי שביעי' ולא יאכלום בקדושתם וכן אם ימכרו להם מעט פירות שביעית שלא במדה לא יחושו עליהם על מה שלא יאכלום בקדושה אעפ"י שהם מצווים לדעתינו האוכלים פירות שביעית בקדושה דהא דאסור למכור לחשוד או לע"ה פירות שביעית היינו משום דהוא מצווה כמונו ויודע שיש בהם איסור לאוכלם שלא בקדושה ואפ"ה אוכלים אותם אסור ג"כ עלינו למוכרם להם כיון שאנו יודעים שהם חשודי' ויהיו חוטאים בנפשותם על ידינו ואנו נותני' מכשול לפניה' אבל כשהדבר להם התר שסומכי' על המורים להם התר בדין תורה לא נדון אותם לדעתינו כעורי' שלא לתת לפניהם מכשול בדבר הנראה לנו איסור ואנו נזהרים ממנו והם נר' להם התר ואינם נזהרים ויש לי ראיה על זה ממתני' דפ"ק דיבמות גבי צרת ערוה פלוגתא דב"ש וב"ה דלב"ש צרת ערוה מותרת להתיבם לאחיו דלית להו דרשה דלצרור וב"ה אוסרין חלצו ב"ש פוסלין מן הכהונה שחליצת' חליצה וב"ה מכשירים דהויא כחולצת מן הנכרי נתיבמו ב"ש מכשירים וב"ה פוסלין ותנן בסיפא אעפ"י שאלו אוסרים ואלו מתירים אלו פוסלין ואלו מכשירין לא נמנעו ב"ש מלישא נשים מב"ה ולא ב"ה מב"ש אעפ"י שבני הצרות שנתיבמו כב"ש ממזרים לדעת ב"ה לא היו נמנעי' לישא נשים מב"ש לפי שהיו מודיעין להם אותם הבאים מן הצרות ופורשים וכן כל הטהרות והטומאות שהיו אלו מטהרים ואלו מטמאי' לא נמנעו עושין טהרות אלו על גבי אלו אלו משאילים כליהם לאלו משמע דדוקא אותם שהיו אסורות לב"ה היו מודיעים להם ב"ש כדי שיפרשו מהם אבל האסורות לב"ש ולא לב"ה לא היו נמנעים ב"ה מלישא מהם וב"ש שהיו אסורות להם היו משיאים אותם לב"ה שהיו מותרות להם וכן נמי משמע התם בגמ' דאמרינן התם לעולם עשו דמודעי להו ופרשי והכא נמי מסתברא דקתני סיפא כל הטהרות והטמאות וכו' אי אמרת בשלמא דמודעי להו משום הכי לא נמנעו אלא אי אמרת דלא מודעי להו בשלמא ב"ש מב"ה לא נמנעו דטומאו' דב"ה לב"ש טהורו' נינהו אלא ב"ה מב"ש למה לא נמנעו טהרו' דב"ש לב"ה טמאו' הן משמע בהדיא דטומאות דב"ה מושלי להו לב"ש דלדידהו טהורות נינהו ולגרסא ר"ח דגרי' איפכא איכא לאוכוחי נמי דוק התם ותשכח ובנדון דידן נמי מה שהוא אסור לנזהרי' ומחמירים בפירות שביעית יכולים למכרו וליתנו לנוהגים התר על פי המורים להם ושמעי' נמי מהכא שיכולי' לסמוך ג"כ המחמירים על המקילים אם יאמרו להם פירות אלו אינם פירות שביעית כדי שיוכלו לאכול אותם אחר הביעור כמו שהיו אומרים ב"ה על ב"ש שיודיעו להם הבאות מן הצרות ויפרשו אלא שצריך להתישב ולתת טעם לשבח באי זה אופן יוכלו לנהוג במדינה א' אלו איסור ואלו התר בדבר א' ולא יהו עוברים משום לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות דמסקי' פ"ק דיבמות דהיינו בב"ד א' בעיר א' פלג מורין כב"ש ופלג כב"ה דנראה דכל חכמי העיר הזאת הוו כב"ד א' כי היכי דלהוי ב"ד חשוב וא"כ אם כל חכמי העיר הם חלוקי' בענין זה חלקם מורים שאנו חייבי' לנהוג קדושה בפירות שביעית הניקחין מהגוים בשביעית וחלקם מורים להיתר הוו להו כב"ד א' בעי' אחת פלג כב"ש ופלג כב"ה דאסור משום לא תתגודדו כדאמ' ולכן היה מן הדין שיתקבצו חכמי העיר ויעמדו למנין אחר העיון ומשא ומתן וינהיגו את בני העיר על פי רובם בין להקל בין להחמיר וכל עוד שאין עושים כך נראה אגודות אם מקצתם ינהיגו איסור וקצתם היתר אלא שמצאתי בספר אדם וחוה נתיב ב' שכתב משם הרמ"ה ז"ל שאפי' בית דין א' בעיר א' דוקא כשמורים מקצתם להיתר ומקצתן לאיסור אבל אם אינם מורים מותר מאחר שאינם מורים הוראה להדיא כמו כן אותם המתירים יכולים לנהוג היתר בפני האוסרים ואין זה אגודות אגודות וכן מוכח בכמה דוכתי עכ"ל וא"כ משמע דכל היכא דלא עמדו למנין ואין מורים קצתם להיתר וקצתם לאיסור דיכול כל א' לנהוג כפי סברתו בין לקולא בין לחומרא אבל אם מורים לאחרים אלו להיתר ואלו לאיסור איכא משום אגודות לכ"ע וכתב רבינו ישעיה מטראני ז"ל בפי' ליבמות דכל היכא דאיכא משום לא תתגודדו לא יעשו אלו כדבריהם ואלו כדבריהם אלא ישאו ויתנו אלו עם אלו עד שיושוו לדעת א' או שיעמדו למנין ויגמרו הלכה להקל או להחמיר ולא יהו אלו מקילים ואלו מחמירים ואם לא יוכלו לגמור הלכה לא יוכלו לסמוך על דבריהם אלא יחמירו בדבר עד שיגמרו הלכה ע"כ ואפ"ה נראה דכל שלא הורו אלו להיתר ואלו לאיסור אלא שהיה נוהג כל א' כסברתו ליכא אגודות ואפשר נמי דאפי' רואים אחרים חכם א' מחמיר או מקל ומחמירים או מקילים כמוהו ליכא אגודות כיון דליכא הורא' ברבים בפרהסיא כ"ש אי לא הוו רבים הנמשכים אחר סברת חכם א' דכל שהיו רבים ורבים הוא דנראין כאגודות כמו שכתב רבינו ישעיה ז"ל שם:

'''ועם''' כל זה אינו עולה בדעתי עדיין שאהיה רשאי לסמוך על עצמי בסברא זו אפילו להחמיר עד שיסכימו רוב חכמי העיר ואחריהם אלך אחר שיעמדו למנין בהסכמת מורינו הרב גדול בדורו כמה"ר יעקב בירב ואני דן לפניו בקרקע א"י להלכה אבל לא למעשה כו' אלהים אמת יוליכנו קוממיות בארצנו בביאת משיחנו במהרה בימינו בקבוץ כל ישראל ונהיה חייבים בכל המצות התלויות בארץ בלי ספק ומחלוקת ויאיר עינינו במאור תורתו אמן. משה בר' יוסף זלה"ה מטראני:

'''כתב''' בעל כפתור ופרח ז"ל כפי מה שמצאתי בכתיבת יד כתב בעל התרומה ז"ל גם קדושת עזרה בזמן הזה בטלה ואינו חייב מן התורה להפריש תרומה ומעשר ע"כ עוד כתב ז"ל מה שכתב הרמב"ם ז"ל שלא גזרו על הספיחים ודאי הוא שספיחי ישראל בקדושת עזר' אסורין משום גזרה וכדלעיל אבל לזרוע אסור מן התורה וכדלעיל והגוים אינם מצווים על השביעית ומשום הכי אין לנו לגזור עליהם ולאסור ספיחתם אבל מה שהוא אסור מן התורה מפני שבת הארץ וקדושתה לא הופקע אותו איסור בקנינו מטעם שאין קנין לגוי בא"י להפקיע מידי מעשר ושביעית שהרי אינם חייבים במעשר ואפי' הכי פירותיהם חייבים הכי נמי אינם חייבים בשביעית אבל בפירותיהם נוהג שביעית א"כ מה שזרע הגוי בקרקעו בא"י מקדושה שנייה בשביעית אסור אבל ספיחים מותרין ולזה לא מצא הרמב"ם ז"ל התר לפירות הגוי בשביעית אלא משום דהגוים אינם מצווים על השביעית דאי לאו הכי לכתו' פירות הגוי בשביעית מותרין ולשתוק ע"כ. עוד מצאתי בקונד' ישן ולענין שביעית מתבערין בשביעית ואף לרבינו שמשון ז"ל שפי' דפירות הגוי הן צריכין ביעור מ"מ שאר קדוש' שביעית אין (נוהגת בהן כי זה לשונו בפ"ט ממסכת שביעי' אפי' למאן דאמר ספיחי' מדרבנן לא מסתבר כלל לאסור ספיחין של גוי דמה ראו חכמים לאוסרם ע"כ משום דאי שרית להו חיישי שמא יזרע ויאכל ויאמר מאליהן עלו וכדאיתא בכמה דוכתי הני מילי בישראל דאסור לו לזרוע בשביעית אבל בספיחין של גוי לא שייך למגזר ואפי' בביעור לא מיחייבי אע"ג שיש כאן קדושת שביעית כדמוכח בדוכתי' טובא איסורא ודאי הוא דלא פקע אלא ביעור הדבר תלוי בממון להפקיר ולחלק לענים או אפי' לעניים לר' יוסי מצי' למימר קאתינא מכח גברא דלא מצית לאישתעויי דינא בהכי עד כאן כדאשכחן בשלהי פ"ק דבכורות גבי לוקח טבלים וכו' עכ"ל רבינו שמשון הזקן ז"ל:
<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>