עריכת הדף "שו"ת חתם סופר/ו/קג"

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

'''אירע''' בשבת אחר שכבר מכרו כל המצות בא לבה"כ חיוב יא"צ שהי' אסור בבית הכלא ועתה התירוהו ואמרתי פשוט שמי שקנה סגן יתן לו מקום לקרותו לתורה בין הקרואים שלו שהרי קנה שיעבודו וטורף ממנו והגבאים ינכו לו לפי ערך מה שמגיע על עלי' א' דאחריות ט"ס הוא דלא שדי אינש זוזי בכדי אבל לא מצי למטען אדעתי' דהכי לא קניתי מצות כלל והוי מקח טעות והדרנא בי דכמו מי שקנה שדה מחבירו ובא בע"ח וטרף קצת ממנו אין לו על המוכר אלא אחריות ותל"מ ה"נ דכוותי' ואין לפקפק ולומר דלא שייך הכא שיטרוף ממנו כיון דלית לי' קלא שיש לו יא"צ שהרי הדרך להכריז החיובים והשתא לא הכריזו מפני שהי' במאסר ולא הי' לי' קלא ודומה למלוה ע"פ דאפי' המוכר שדהו בעדים לא הי' גובה ממשעבדי אלא משום דמוכר בפרהסי' זבין וזה לא שייך הכא א"כ לא יטרוף כלום ז"א דאדרבה דוק מיני' לאידך גיסא דלא מיבעי למ"ד שיעבודא דאורייתא הי' מן הראוי' לטרוף אפי' היכי דלית לי' קלא אלא משום תקנת הלוקחי' דלא שבקת חי אלא אפי' למ"ד שיעבודא לאו דאורייתא ומעיקרא לא תיקנו רבנן אלא על מלוה בשטר דאי' לי' קלא מ"מ היינו טעמא שלא תיקנו נמי במלוה ע"פ משום הך מילתא גופא דאיהו אפסיד אנפשי' שהלוה ע"פ והפסיד לעצמו שלא נוכל להפסיד הלוקחים בזה והכא לא שייך כל זה דתקנת הלוקחי' לא שייך דזה לא שכיח כלל ולא שייך לא שבקת חי וגם זה האסור לא הפסיד לנפשי' דמה הו"ל למיעבד והוא בעצמו לא ידע מזה כלום ובר מן דין איכא נמי משום ועשית הישר והטוב שהרי היא"צ לא יכול לעלות ביום אחר דיומא גרם והבעל סגן יכול לקנות ביום אחר ע"כ הי' נראה פשוט ליתן לו חיוב שלו אך כל זה לאפוקי שלא יצא ריקם מבלי שיעלוהו לתורה כלל אך באשר הסגן טוען מה חזית שאני אקראהו דילמא מי שקנה ז' או מפטיר והנה הבעל הסגן הנ"ל לא רצה למידן בדינא ודיינא כל כך וקרא להחיוב הנ"ל אמנם לדינא נראה שהדין עמו שיעלה למפטיר אעפ"י שזהו מנהג קבוע שהחיובים נקראים בתוך ששת קרואי' והשביעי והמפטיר מוכרים מפני שהם ביוקר יותר נמצא שלא הי' שיעבודו כלל על ז' ומפטיר מ"מ נ"ל פשוט דאי הי' בא לבה"כ בין מכירת הסגן למכירת ז' ומפטיר לא היינו מפסידי' לבעל הסגן כלום דהרי עינינו רואות אי יש הרבה חיובים שלא הספיקו להם כל הו' קרואי' אזי אין מוכרים גם שביעי ומפטיר וקוראים לחיובים נמצא אתה אומר שהוא כמו בינונית ועדיות שבע"ח בבינונית ואם לא יספיק יקח עידיות ה"נ הששה קרואים הוא בכלל בינונית ואם לא יספיק יקח שביעי או מפטיר ואחר הנחה זו פשוט אי הי' בא בין מכירת סגן לז' ומפטיר הי' עולה לז' ומפטיר דאין טורפין ממשעבדי במקום שיש ב"ח אפי' הם אינם ראוי' לשעבודו יהי' עידיות או זבוריות וזה פשוט, ולכן השתא נמי שבא אחר שכבר נמכר הכל יכול הבעל סגן לומר הנחתי לך מקום לגבות מז' והשביעי ידחהו אצל המפטיר זה ברור ופשוט ולא יכול הסגן לומר קח לך החיוב שלך מקרואי' שלי ואני אטריף חובי מהז' והשביעי מהמפטיר ז"א כיון שהג"צ רוצה לפרעו בזוזי לא מצי למטרף מהז' ואפי' טרף כבר שומא הדרא וזה פשוט ופשיטא נמי דלא מצי למימר שפרנס הממונה על הציבור יפסיד חיובו בשביל זה דהוא חיוב מדין הש"ס ועוד שיעבודו קודם, והנה זה המעשה הי' בא' שלא הותר ממאסרו אלא לשעה לומר קדיש ולעלות לתורה ואח"כ יחזור למאסרו ובמנחה לא הורשה לבוא לבהכ"נ אך אי הי' רשאי לבוא לבהכ"נ במנחה צ"ע אי יאמרו לו ז' ומפטיר הנחנו לך מקום לגבות בקריאת המנחה ואין גובין מנכסי' משועבדי' במקום שיש ב"ח אפי' הם זבוריות או דילמא אין מנחה בכלל שהרי עינינו רואות שקורי' לכל החיובים בשחרית ואפי' יש הרבה חיובים קורין לז' ומפטיר ולא דוחי' אותם למנחה כלל וצ"ע קצת בזה מ"מ נ"ל דמעיקרא לא תקנו כך אלא היכי דליכא פסידא לשום אדם ע"כ הג"צ מוחל לו שיהי' זריזי' ומקדימי' למצוה ויעלה בשחרית לז' ומפטיר ולא ימתין עד למנחה אבל היכי שכבר נמכר לטרף ממשעבדי לא אמרינן במקום שיש ב"ח אפי' הם זבוריות, הנלע"ד כתבתי בקיצור נמרץ ולא פירשתי הראי' והדמיונו' כי הם מבוארים ופשוטים לפענ"ד. כתבתי פה דרעזניטץ נגהי ליום ב' כ"ג שבט תקנ"ז לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:שו"ת חתם סופר: ו - ליקוטים]]