עריכת הדף "שו"ת חתם סופר/ו/יג"

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

'''העתק השאלה: ''' 

'''אל''' הנשר הגדול וכו' אחרי דרך מבוא השלום וכו' ועתה באתי על של תורה באתי שרב א' סמוך לקהלתינו הורה שמות' לומר לקטני' במקו' שאין עירוב להכניס ולהוציא כל דבר הצריך לשבת וסמך אמ"ש המרדכי והובא בט"ז סי' שמ"ו סק"י ואני השבתי לו שהוא נגד הש"ע סי' שמ"ג שפסק בשם הרמב"ם להאכילו בידים אפי' באיסו' דרבנן אסור וכן אסו' להרגילו בחילול שבת וי"ט א"כ אין לסמוך על המרדכי בזה ונתפשט הוראת הרב הנ"ל למקומי ובנתיים נתקלקלו העירובין שגנבו אותם ולא רצו לקנות אחרים שע"ז צריכי' להוציא הרבה הוצאת כ"פ בשנה באשר שיוכלו להוציא ולהביא ע"י קטנים כנ"ל ולא הי' בידי למחות שיש להם על מה שיסמוכו ועל דור פרוץ כזה נאמר עמו בעצו ישאל וכו' ונתרבה המכשלה שגדולי' בעצמם הוציאו והביאו ואוי לעיניהם שכך רואו' לחלל שבת בפרהסיא בעו"ה וזה כמו ב' חדשים אזרתי כגבור חלצי לבשר צדק בקהל רב כ"פ בדברים קשים כגידין עד שעלתה בידי ת"ל לעשות עירובין כתקון וימחול אמ"ו הגאון המפורסם נ"י להודיעני אם יש לסמוך על ט"ז בשם המרדכי:

'''שלום''' לידידי המופלא ומופלג כבוד מו"ה פייש נ"י אבדק"ק פילפעץ יע"א:

'''ע"ד''' הנו"ז בא"ח סוף סי' שמ"ו סוף סק"ו שכ' דמהמרדכי יש ללמוד דכל מה שמותר ע"י נכרי בשבת מותר ע"י קטן אהובי אם נקח דברי הט"ז כפשוטן נחוס הרבה על ממון ישראל ולא נצטרך עוד שפחות עכו"ם בבתינו ביום השבת כי כל אדם יצווה לבנותיו בנות ט' וי' שניה להחם לו בשבת תנור בית החורף וכדומ' ולשוא עמלו אבותינו ואבות אבותינו מעולם וכילו ממון הרבה וגם נצטערו צער הרבה עי"ז כידוע ומדוע לא עשו כל זה ע"י קטניהם ונימא כי היכי דשבות דשבות דמותר ע"י נכרי מותר נמי ע"י קטן הה"נ להחם דמותר ע"י גוי משום הכל חולים אצל צינה יהי' נמי מותר ע"י קטן כיון ששוים הם דכל מה שמותר על ידי עכו"ם מותר על ידי קטן ואולי יאמר הטועה היכי דאפשר בנכרי שאני וט"ז מיירי היכי דא"א ע"י נכרי וסברא זו יעויי' בש"ס ר"פ מי שהחשיך ובש"ע סי' רס"ו עד סעיף ו' ועכ"פ לא טב הורה המורה שהתיר לטלטל בכרמלית על ידי קטן אם אפשר על ידי עכו"ם:

'''ואמנם''' אפי' באי אפשר על ידי עכו"ם לא הותר אלא התם משום דאדם בהול ואי לא שרית לי' אתי לאתוי' בעצמו ודעת כמה מהראשונים דוקא בר"ה דאתי האב לידי איסור דאורייתא אבל בכרמלי' לא התירו יע"ש בר"ן וחי' רשב"א ומג"א סי' של"ד סק"ג וסי' רס"ו סק"ג ולו יהיבנא לי' להמורה כל טעותי' יפרנס לי דברי הלכה פסוקה רס"י שמ"ג יע"ש והרגיש בזה פרי מגדים וכ' שע"צ הדוחק י"ל דט"ז לא אמרה אלא לדבר מצוה והיינו להביא מפתח בית הכנסת דבנכרי מותר משום שבות דשבות במקום מצוה להמתירי' והה"נ דהמצוה דוחה גם כן נגד הקטן ומ"מ הניח הדבר בצ"ע ופשוט דאכתי דוקא היכי דא"א בגוי כגון שיעבור זמן תפלה אבל זולת זה מהיכי תיתי לדחות איסורא לגבי קטן היכי דאפשר על ידי עכו"ם:

'''ועדיין''' לא פליט מהא דקיי"ל אפי' לדבר מצוה אסור לספות איסורא לקטן לצורכנו כ"א לצורך הקטן משום אתי למיסרך ואפי' לדבר מצוה אסור דמשו"ה מסקי' ס"פ בכל מערבין דאין מקדשין על היין ביה"כ ויעיי' במג"א סימן תקנ"ו בתחילתו והיכי דליכא איסור לאו אלא ביטול עשה אי שייך אתי למיסרך מג"א רס"י רס"ט מייתי דעת מהר"מ מר"ב בהג"מ דלא גזרי' וכן פסק מג"א סי' תע"א סק"ז וסי' תרי"ו סק"ב אמנם דעת תוס' ישנים ביומא פ"ב ע"א הוא בהיפוך מזה דבטול מ"ע חמיר טפי וכן פסק מג"א עצמו סי' תר"מ סק"ג ודבריו סותרי' זה את זה וצ"ע:

'''מ"מ''' דברי ט"ז לכאורה צע"ג דלענין איסורא דלאו אפי' דרבנן כל שאינו רביתי' דתינוק לא יהיבנא לי' אפי' לצורך מצוה בהבדלה בשבת עט"ב משום דאתי' למיסרך ואם לא דבר שהוא באקראי כגון מילה בט"ב ולצורך מצוה וכולי האי ואולי וא"כ דברי ט"ז תמוהים ונ"ל דדבריו בנויים על דברי תוס' פסחים פ"ח ע"א שהקשו אי שה לבית אבות לאו דאורייתא איך מאכילין לקטן פסח שלא למנוייו ותי' כיון שעי"ז מחנכי' אותו למ"ע של פסח שפיר ספינן לי' איסורא בידים וא"כ בהכי מיירי נמי ט"ז שהקטן בעצמו נכנס להתפלל בבה"כ ומחנכי' במצות תפילה וכדומה משו"ה מותר למיספי לי' בידים איסור אבל לא זולת זה:

'''ומ"מ''' הא גופא צריכה רבא דהר"ן בנדרי' ל"ו ע"א ד"ה אמ' ר"ז שה לבית אבו' וכו' אתי' עלי' מטעם אחר שכ' דאכילת פסח לקטן מ"ע דאו' היא לכ"ע והא דאמר שה לבית אבות לאו דאורייתא פי' מן התורה אינו מחוייב למנותו על פסח אלא מאכילו בלא מינוי וכך היא המ"ע שהקטן יאכל בלא מינוי ואם כן אין הכרח לדינו של תוס' הנ"ל ועיי' כ"מ פ"ה מק"פ הלכה ו' מייתי מכילתא משמע כהר"ן וכן מוכח מדברי הר"י קורקס דמייתי כ"מ שם הלכה ז' ע"ש ומיהו בהג"א סוף מס' ר"ה משמע כתוס' בפסחים ומייתי לי' גם מג"א סי' שמ"ג סוף סק"ג:

'''מ"מ''' בהא סלקינן דחלילה וחלילה להתיר לקטן לטלטל במקום שאין עירוב והמורה שנטה אחר פשטיות דברי ט"ז אין להאשימו כי לא עיי' כל הצורך ושגיאות מי יבין. והנני מטיל החיוב על מעלתו ויעתיק דברי אלו וישלחנו להרב המורה ההוא ואלו הייתי יודע מנו הוא הייתי כותב בעצמי אליו לאפרושי מאיסורא ושלא להנהיג מנהג רע ח"ו וכן יעשה ובלי ספק שיתן מקום לדברינו או אולי יש אתו דבר וישיבני ויודיעני דעתו מה ראה על ככה ואחתום בברכה. פ"ב יום א' כ"ו טבת תקפ"א לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:שו"ת חתם סופר: ו - ליקוטים]]