עריכת הדף "שו"ת חתם סופר/ה/צח"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


'''ישאו''' הרים שלום לנופך ספיר ויהלום ה"ה הרב הגאון המפורסם כערוגת הבשם נ"י ע"ה כקש"ת מו"ה בונם נ"י אב"ד ור"מ דק"ק מ"ד יע"א:

'''הקדמתי''' להתנצל במכתבי שבוע העברה במה שיש בו די וכעת מצאתי שעה פנוי' קצת אמרתי לעיין במעט עיון בנועם מכתב קדשו להשיב מפני הכבוד אבל בקצור נמרץ ובהיות שגם איננו נוגע לדינא רק דשדר לן חורפא ואבוא על סדר דברי מכתו"ר:

'''ראשון''' תחלה נאמר הקשה אדם קשה כברזל על דברת תוס' ורא"ש ב"ב מ' ריש ע"א דאפי' ברור לנו שלא הגיע המחאה לאזני המחזיק מעולם מ"מ כיון דאיכא עידי מחאה אין לו חזקה וכן פסק בש"ע סי' קמ"ו סעי' ג' וקשה אמאי הא לא שמע במחאה ועכ"פ הי' לו להחזיק הפירות שכבר אכל וכדאמרי' שם ל"ג ע"ב לא חציף איניש למיכל פירי דלאו דילי' ופריך התם הש"ס א"ה ארעא נמי ופי' תוספ' דע"י טענת ארעא יחזוק בפירות שכבר אכיל ומשני דא"ל אחוי שטרך ע"ש והכא אחר ג' שנים לא שייך אחוי שטרך דלא מזדהר בי' טפי כיון שלא שמע המחאה וא"כ אמאי תועיל החזקה אלו דברי מעלתו:

'''ולדבריו''' טפי ה"ל להקשות על דברת הש"ך וסדרו שם סימן קמ"ו בסעי' ג' אחר שכבר כ' דאפי' אמרו עדי' לא הגדנו לשום אדם וכו' א"כ תו לא הוה צ"ל מ"ש אח"כ ואפי' כשאמר אל תאמרו לו וכו' וה"ל זו וא"צ זו ועוד דמסיים בטעמא שהם יאמרו לאחרי' וכו' ומילתא דלא רמי' וכו' ולמה לי הך טעמא הרי אפי' לא הוציאו דבר מפיהם כלל לא הוה חזקה אבל האמת יורה דרכו דבכל הני מילי כל שטענותיהם שוות דהמערער על העליונה וכדלעיל למ"ד ע"א לא יהי' אלא שטרא וכו' ומש"ה בתוך ג' שנים אע"ג דלא חציף איניש למיכל פירי דלאו דילי' וגם אי נמי הוה המערער דבי בר אלישיב דקפדי אמאן דעבר אמצרא דדהו נמצא שיש כאן ריעותא גדולה להמערער דשתיק עד השתא והמחזיק החציף למיכל פירי מ"מ כיון דאית ריעותא להמחזיק נמי במה דאבד שטרו בתוך ג' שנים ה"ל ב' טענותיהם ריעות והדין עם המערער ומזה נדון נמי ה"ה כששניהם שוות לטובה כגון שהמערער מיחה והמחזיק לא שמע המחאה וכבר עברו ג' שנים נמצא שאין ריעות' בשתיקת המערער שהרי באמת מיחה ואין ריעותא למחזיק באבידת שטרו שהרי לא שמע המחאה וכבר עברו ג' שנים מ"מ כיון שטענותיהם שוות הדרן לכללן שהדין עם המערער ולא משכחת חזקה אלא בשלא מיחה המערער והמחזיק אבד שטרו אחר ג' שני' שאז טענת המחזיק טובה ודמערער ריעא ואז הדין עם המחזיק:

'''והשתא''' באו דברי ש"ע בסדור נכון דתחלה כ' היכי דטענותיהם שוות לטובה שהמערער מיחה והמחזיק לא שמע אין לו חזקה ושוב כ' גדולה מזה היכי דמחאת המחזיק ריעא שאמר הוא או העדים שלא יפרסמו הדבר וה"ל מחאה גרועה ובאמת פליג ר"ז וס"ל דטענת המחזיק מעלי' קמ"ל הלכה כר"ע בהא ומטעמם שביאר בש"ע עפ"י הש"ס והשתא הא דאמר הש"ס ל"ג ע"ב ד"ה א"ה אפי' ארעא נמי ומשני משום דא"ל אחוי שטרך היינו נמי כנ"ל דהמקשן הוה ס"ל דטענת המחזיק טובה מכח חזקה לא חציף ומשני לענין זה גם טענת המערער טובה אחוי שטרך ר"ל המערער הרי מיחה בזמנו בתוך ג' שנים וזה אין לו שטר וה"ה אחר ג"ש כל שזה מיחה ולא ריעא טענתי' וזה נ"ל פשוט האריכו' בזה ללא צורך:

'''וזאת''' שנית על דברת תוס' ב"מ ק"י ע"א שהקשו ליהמני' למערער במגו דאי בעי אמר לפירות הורדתיך ותירצו דהוה מגו לחצי טענה כי רוצה המערער להוציא הפירות שכבר אכל המחזיק והקשה מכת"ר הא גם אם יטעון לפירות הורדתיך יוציא ממנו הפירות שכבר אכל כיוו שהלה טוען לקחתי א"כ מודה שלא הורידו לפירות וה"ל כאומר לא לויתי דה"ל כאומר לא פרעתי. מטיבותי' קאמינא לא דמי להדדי מכמה טעמים חדא התם המלוה תובע מהלוה הלויתיך ולא פרעתני אלא עדים אומרי' לוה ופרע א"כ יאמר המלוה אני ידעתי שאתה חייב לי שהרי תבעתיך בכך ואנא אדבריך אני סומך שהוא יותר ממאה עדי' שלא פרעתני והרי עדים שהלויתיך אבל ע"ד משל אי אמר המלוה הלויתיך ופרעתני והלוה אומר לא הלויתני מעולם ואם המלוה הי' תפוס משל לוה כלום היכול המלוה להחזיק בו לומר אתה הודיתי לי שלא פרעתני ואני יודע בודאי שהלותיך ואחזיק בשלך זה לא יאמר אדם מעולם שהרי נאמר לו איך תחזיק בשלו הלא כשם שהוא מודה לך שלא פרע לך מעולם כן אתה מודה לו שלא נשאר לך חייב וה"נ דכוותי' הרי התובע בעצמו מודה לו שהפירות אכל כדין מה לי ולהודאתו של זה שאמר שלא ירד לפירות ואיך נחייבו במה שאידך אינו תובעו וגדולה מזה בסי' ע"ה סעי' י"א:

'''ועוד''' מטעם אחר לא דמי דהתם אמר לא פרעתי כלל אבל הכא הוא טוען הקרקע באלף זוז והפירות בכלל והלה טוען לא קנית אלא הפירות בעד מאה זוז נמצא בכלל תביעת המחזיק הוה מנה בכלל מאתים וכל זה פשוט ואיידי דאיירי בהא דלא לויתי אזכיר מה שאמרתי מאז בהא דכ' נימוקי יוסף בסוגי' דר"ח קמייתא מה לפיו שכן אינו בהכחשה שמזה ראי' נגד הרמב"ם דס"ל דמהימן לומר נזכרתי יע"ש ואני אמרתי לפרש פירכת הש"ס באופן אחר עפ"י מ"ש סמ"ע לפרש במ"ש רמ"א באומר לא לויתי הודאת בע"ד יותר ממאה עדים שמשו"ה דקדק לומר יותר ממאה עדים דאלו עדי' המכחישים זא"ז יכול להשביעו היסת והכא בהודאת עצמו אינו יכול להשביעו אחר הפרעון יע"ש ואומר אני דגם בדאורי' איכא נפקותא דבעדים המכחישי' יכול להשביעו ע"י גלגול לכשיזדמן לו משא"כ ע"י הודאת פיו אינו יכול לגלגל עליו עוד שבועה והיינו דקאמר הש"ס מה לפיו שאינו בהכחשה כנ"ל ולעולם מצי למימר נזכרתי ולק"מ ק' נ"י על הרמב"ם:

'''וממילא''' נ"ל להוכיח כהרמב"ם דק' לי' קו' תוס' בשמעתא דההוא רעיא דהקשו שכן הוחזק כפרן וניחא לי' לרמב"ם ביישוב ק' זו כמ"ש שיטה מקובצת דהוחזק כפרן ליכא אלא פירכא כל דהוא ולא פירכי' אלא אחדא מתרתי וכיון דמהימן לומר נזכרתי א"כ פירכא דמה לפיו שכן אינו בהכחשה ליכא אלא לרבא דאמר האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי אבל לאביי דלית לי' הך סברא אין כאן פירכא דהכחשה וממילא לא אתאינן לע"א יוכיח וליכא חדא מתרתי ולא אתאינן למיפרך כל דהוא שהוחזק כפרן וסוגי' דרעיא אפשר דאתי' כאביי שהוזכר שם:

'''יעיי'''' ט"ז סס"י פ"ח הקשה ק' עצומה וכ' תי' שנגלה לו בחלומו ולפע"ד ליישב דמשכחת לי' שהמשועבדים אינם קרקע אלא מטלטלי' אגב קרקע ומשכחת לי' במי שאין אנו יודעי' לו שום קרקע ורק לענין לשעבד מטלטלי' מהימן משום הודאת בע"ד כמאה עדים כמ"ש תוס' בסוג' דפרה וטלי' ור"פ אע"פ ומ"מ לא מהני אלא לחוב עצמו לטרוף ממטלטלי' אבל לא לזכות עצמו לפוטרו משבועה ולק"מ ק' ט"ז:

'''עוד''' בה שלישי' הקשה כת"ר על הריב"ם בנסכא דר"א דמשום הכי לא מהני מגו נגד ע"א משום שאינו יכול לשבע אותו שבועה שחייבתו תורה ורמב"ן הסביר דכל זמן שלא נשבע בהיפוך והעד ה"ל כשנים וה"ל מגו במקום עדים ונתקשה מעלתו הא גם בשני עדים מועיל דידי חטפתי במגו דנאנסו וכדומה:

'''אומר''' אני אי דייקינן הכי לא תנינן צריכי' אנו לכוף אזנינו לשמוע ולקבל דברי הראשונים ז"ל שהם אמרו כך היא המדה כל מקו' שהאמינה תורה ע"א הרי כאן שנים ולא מהימן אלא באותה המגו דמהימן בשנים דהיינו דידי חטפתי במגו דהחזרתי ונאנסו אבל במגו דלא חטפתי כי היכי דאותה מגו לא יועיל בשני עדים שהרי א"א לומר לא חטפתי ה"נ בע"א אע"ג דהכא שפיר הו"מ למימר לא חטפתי מ"מ כל זמן שלא טען כן ה"ל כאלו ב' אומרי' כן וכן הוא סברת תוס' דכתו' י"ט ע"א במודה בשטר שכתבו אינו צריך לקיימו דכל זמן שאינו טוען מזוייף ה"ל כמקויים ובאותה מגו דהוה מהימן בשטר מקויי' באותה מגו מהימן עתה אבל לא במגו דמזויף ושם באותה סוגי' לא הבנתי ק' תוס' שהקשו אהא דאמר גנובי גנבי למה לך שהקשו דלמא משום דאפכי לי' וצ"ע דסוגי' איתא בכמה דוכתי' בש"ס ס"פ בני העיר ובפ' הקומץ ובב"מ והתם אמרו באותה הלשון עצמו שאמרו התנאים הלכה פותח ורואה וגולל ומברך הלכה מוחק וכותב וה"נ אי הוה אמר הלכה אינם נאמני' לפוסלו הוה מאותו הענין אבל הוא שינה לשון התנאים ואמר מודה בשטר שכ' וכו' זה הוא כעין גניבה ובלי ספק שלזה נתכוון רש"י יע"ש ודברי תו' תמוהים גם תירוצם תמוה שכ' דפליגי רשב"ג והא הך פלוגתא נמי מפכי' לי' בב"ב ק"ע ע"א יע"ש וצ"ע:

'''רביעי''' בקדש על דברת הש"ך סי' צ"ח ס"ג שכ' דלמא אבימי לא הי' פקח והוקשה למעלתו עכ"פ מגו להד"ם ליכא שהם חששו שמא יהי' פקח יפה דבר בסברא אבל הש"ך הקשה לדברי עצמו שכ' ליישב סתירת רמב"ן והי' רוצה לומר מ"ש רמב"ן בבע"ת שער י"ט בע"א צריך לפרוע היינו שצריך לפרוע עכ"פ ואחר הפרעון יחזור ויתבענו באותו העד והנה הרמב"ן לא מיירי שם בשליח הנעשה עד כמבואר שם ובטור אלא בע"א דעלמא וא"כ ע"כ ס"ל להרמב"ן דמיחשיב מגו אע"ג דאפשר שיהי' פקח א"כ ע"ז הקשה שפיר א"כ מנ"ל להקשות דלמא אבימי לא הוה פקח ופשוט:

'''ובגוף''' הדבר שהאריך מעלתו באמת לפמ"ש הש"ך נכונים דבריו אבל האמת כמ"ש הגאון קצות החשן דלפמ"ש רמ"א דבשני עדים מעידי' על פרעון סתם נהי דלא מצי למטען סטראי אבל אי תפוס לא מפקינן שמע מינה אי בעל השטר מוחזק הוה סטראי טענה מעלי' בלי שום מגו א"כ ממילא אזדא לי' פקחות הש"ך ז"ל דמכיין שיפרע תו לא מצי למיתבע יתהון אחרי שהם מוחזקי' יטענו סטראי בלי שום מגו ודפח"ח ולהיותי מאוד טרוד אקצר ואומר שלום א"נ. פ"ב יום ב' ב' אלול תקע"ב לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:שו"ת חתם סופר: ה - חושן משפט]]