עריכת הדף "שו"ת חתם סופר/ד/קנז"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


'''שלום''' וכ"ט לידידי תלמידי הרב המופלג כבוד מהו' יוסף נ"י אב"ד דק"ק לוג יע"א:

'''גי"ה''' הגיעני נפשו היפה בשאלתו נידן זוג איש ואשה ובן קטן ונלקח האיש לצבא המלחמה ונתעכבה האשה ג' שנים עד שנודע מקומו בארץ לועז אז מכרה מקומו בב"הכ בעד י"ב זה' ומהם פרעו ד' זה' שנתחייבה למלמד עם הבן וח' זה' קנתה סוס ועגלה ונסעה למקום בעלה והיתה שם עמו ד' שנים ועכשיו יצא לחירות וחזרו הזוג למקומם ומערער הבעל עם הלוקח שלקח מהאשה מקומו בב"הכ וטוען שאין במכירת האשה כלום:

'''הנה''' מה שמכרה ליקח סוס ועגלה ליסע למקום בעלה פשוט יותר מביעא בכותחא דשפיר עבדית השתא למזונות מוכרת שלא בב"ד וה"ה לכסות והי' ראוי' שתמכור גם לתכשיטי' אלא משום שאין לה בעלה לפני מי תתקשט כל זה מבואר בש"ס ורמב"ם ובש"ע א"ע סי' ע"ה סעי' ה' וח"מ וב"ש שם והשתא למזונות דלכמה פוסקים הוא לאו דאורי' וגם אינו צורך גופו של בעל אלא לשלם חובתו ושיעבודו לאשתו וגם קא כלי' קרנא שאוכלת ומכלה קרנא בכל זה מוכרת שלא בב"ד לקיים עונה האמורה בתורה ולקיים מ"ע של פ"ו ולהצילו מעבירות חמורות בין אנשי הצבא לא טוב היותו מלבדו ושלא להשהות אשת איש בחורה בין אנשי' רבים אשר לדעתי מחויבי' לכופה למכור וגם הא לא כלי' קרני' שהרי בבואה למקום בעלה הרי יש לו העגלה והסוס פשיטא בלי ספק שכדין מכרה ועוד נ"ל דעדיפא ממזונות דאלו הזן אשה הניח מעותיו על קרן הצבי כיון דאין גופו נהנה ה"ל כמבריח ארי בעלמא משא"כ מי שהי' ממציא להאשה להוליכה לבעלה הי' משתלם מהבעל כיורד לתוך שדה חברו העשוי' ליטע וזה יובן ממ"ש בית שמואל סי' ע' סקכ"ו והוא מהתוס' ומעתה כיון שברשות מכרה אם הותירה ושילמה להמלמד מהמותר שפיר עבדית ועוד אפשר אם לא שלמה לו לא הי' מניחה ליסע ממקומה לבעלה וא"כ הכל כדין בלי ספק:

'''אך''' אם היתה מוכרת רק לשכר שעתיד ללמוד עם הבן גם בזה נ"ל להלכה שבדין עבדית כאשר יבואר אי"ה באר היטב הנה בהג"ה מיי' פ"א מת"ת פשיטא לי' להרמב"ם מר"ב דכיון דחייב האב לשכור מלמד לבנו א"כ כופי' ויורדי' לנכסיו דמ"ש מבעל חוב משום דפריעת ב"ח מצוה ה"נ מצוה והלח"מ טרח למצוא מנ"ל שהיא מ"ע דאורי' להשכיר מלמד דלמא קרא והודעתם לבניך ולבני בניך להקדים בנים לבני בנים לחוד אתי ולעולם בחנם אבל בשכר מדאורי' מנ"ל ואי הוא מדרבנן מאי מייתי ראי' מפריעה דבע"ח שהוא דאורייתא ע"ש ולפע"ד ליישב בפשיטות דכי האי גוני איתא פ' איזהו נשך ע"ד ע"א אם כסף תלוה את עמי עמי ונכרי עמי קודם ופריך ר"נ פשיטא ומשני לא צריכה אפי' נכרי ברבית וישראל בחנם מ"מ עמי בחנם קודם וה"נ ודאי עיקור קרא להקדים בניך לבני בניך כפשטי' אלא קשה פשיטא קרוב קרוב קודם בכל הצדקות וצ"ל לא צריכה אלא בניך בשכר ובן בניך בחנם אם א' רוצה ללמוד עם בן בנו בחנם אבל עם בנו לא ילמד אלא בשכר דוקא ואז לא ילמד עם בן בנו קדים בנו בשכר עם בן בנו בחנם וא"ש קרא וא"כ ממילא מוכח דמחויב להשכיר מלמד לבנו מן התורה והשתא תו שפיר יליף מהר"מ מפריעת ב"ח דנחתינן לנכסי':

'''אך''' ש"כ בנה"כ ר"סי רמ"ה הקשה הא בצדקה ומזונות בניו ובנותיו פסק הרמב"ם בפניו דוקא כופי' וכן הוא להדי' ש"ס פ' נערה דיצא לדעת למד"ה ב"ד זנין אשתו ולא בניו ובנותיו ולא ד"א מאי ניהו צדקה הרי דבניו ובנותיו וצדקה דהוי נמי מ"ע דאורי' ואין יורדי' לנכסיו שלא בפניו ולא דמי לבע"ח וא"כ ק' למהר"ם דלהשכיר מלמד יורדין שלא בפניו. הנה אי לאו דהוה קשי' ממזונות בניו ובנותיו מצדקה לעניי' אחרי' לא הוה ק' מידי דחיישי' שמא שם במקומו במדינת הים ג"כ נזדמנו לו היום עניים ונתן להם לפי האומד ומשו"ה אינם יכולי' להוציא ממנו שלא בפניו משא"כ להשכיר מלמד לבניו אך ממזונות בניו ובנותיו אע"ג דגם חיובא הא מטעם צדקה מ"מ לו יהי' שנתן היום לעניים אחרים במדינת הים מ"מ אינו דומה לבניו ובנותיו שבכאן ואפ"ה אין זנים שלא בפניו וקשי' לכאורה:

'''ונלע"ד''' הא לק"מ דהרי התוס' והר"ן הקשו איך כופי' על הצדקה וה"ה על מזונות בניו הלא הוה מ"ע שמתן שכרה בצידה ותי' הוה כמה לאוין לא תקפוץ ידך ולא ירע לבבך ע"ש וא"כ תינח כשהוא פה והעני בפניו ומרוע לבבו קופץ ידו עובר בלאוין הללו אך אי איננו פה עמנו היום אין נותן לו או אינו זן בניו אינו עובר על שום לאו אך כשנותני' מקיים מ"ע פתוח תפתח את ידך וכל מ"ע שמתן שכרה בצידה אין יורדי' לנכסיו וכל זה במ"ע של צדקה אבל במ"ע של שכירות מלמד שאין מתן שכרו בצדו כופי' וצדקו דברי מהר"מ מר"ב ורמ"א דפסק כוותי' וא"כ יורדין לנכסיו להשכיר מלמד לעתיד אבל לפרוע מה שכבר למד הוא מטעם בע"ח מ"מ בכל אופן בנידון שלפנינו יפה עשו שמכרה מקומו בב"הכ ומכרה קיים כנלע"ד ואחתום בברכה. פ"ב כאור בקר ליום ה' ר"ח כסליו תק"צ לפ"ק

משה"ק סופר מפפד"מ:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:שו"ת חתם סופר: ד - אבן העזר ב]]