עריכת הדף "שו"ת חתם סופר/ד/מז"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


'''החיים''' והשלום יחדו יהיו תמים על ראש ידידי הרב הגאון המאה"ג החרוץ המופלא ומפורסם כש"ת מה"ו שלום נ"י אולמן אב"ד ור"מ דק"ק פ"ק יע"א:

'''במותב''' תלתא כחדא הוינא כד אתא מכתבו הנעים והאיר על עבר פנינו וראינו כי היטיב חרה לו למכ"ת על הרב המסדר הגט בק"ק פלוני' שהשמיט לכתחלה אות יו"ד מן דהוית וגם שלא היתה שורה א' מעורה בתוך אותו הגט והנה גם בעינינו יפלא מאוד מה ראה על ככה והאמת כי הי' מהראוי שלא לעיין בהאי מלתא כלל ולהחזיר הגט ליד הרב המסדר ויתקן אשר עיוות אך גדול כבוד התורה ולא קטלי קני באגמא הוא הרב הנ"ל וירא ה' מרבים וזכות אבותיו מסייעו וגם כי כ' מכ"ת שאפשר שיש קצת עיגון בזה וחזינא לדעתי' דפר"מ נוטה להכשיר ע"כ לא נטיתי מדרכיו ועיינתי בצירוף הרבנים המופלגים דייני הק"ק יע"א הח"מ:

'''הנה''' בשורה שאינה מעורה ידוע שרוב הפוסקים מכשירים ונוהגים להכשיר עכ"פ בדיעבד כמ"ש מעלתו ג"כ אמנם באידך מ"ש דהוית חסר יו"ד וכ' בלבוש שיהי' לפ"ז משמעותו אשה אחרת דעלמא משא"כ דהוית ביו"ד שמשמעו לנוכח ומייתי ראי' מקרא כדכתי' ברות אשר היית עם נערותיו דמתרגם דהוית עם ע"ש ופר"מ הוכיח במישור דפסול בדיעבד דאלת"ה מה הועלנו בהוספת היו"ד הא איכא למטעי ולמקרי דהוית בחיר"ק ויהי' משמעו שהייתי וטוב הי' יותר לכתוב בלא יו"ד ולמקרי בצירי דהות כמו שאנו קוראים ודן בלא יו"ד אע"ג דגרע דהות בלא יו"ד הנה דבריו הם דברי שכל מאירים העינים אבל י"ל לזה תי' אחר עפ"י מ"ש בנחלת שבעה סי' י"ג סעי' א' בכתובה דארכסא דנוסחא שלה מתחלת מה דהות קדמנא העלה שם דהות בלא יו"ד הוא לשון הוה והוית ביו"ד הוא לשון עבר ומייתי ראי' מקרא ותהי אשה לבן אדוניך דמתרגם והוה אתתא יע"ש האמנם המעיין שם יראה שממנו נעלמה כוונת הלבוש בהלכות גטין כי הוא סבור לחלק בין הוה לעבר וכוונת הלבוש לחלק בין נוכח לנסתר מ"מ האמת הוא דתיבת דהות חסר הוא משמש לנוכח כמבואר מהראי' מותהי אשה לבן אדוניך וכיון שכן הוא האמת אזדא לי' ראי' של מכ"ת איכא למימר כי היכי דמכשרינן וכתי' לכתחלה ביו"ד אע"ג דאיכא למקרי בחירק הה"נ דכשר כשנכתב חסר אע"ג דאיכא למקרי בפתח והא דלא תקנו לכתחלה לכתוב כן לא משום שיהי' משמע אשה אחרת דעלמא אלא משום לשון הוה אעפ"י שלא יהי' בזה שום הפסד בכוונה אם יאמר בלשון הוה את אשתי עתה שלקחתיך מאז מעתה תהי' פטורת ממני שזה יהי' משמעות לשון הוה מ"מ יותר הי' נראה לתקן הלשון בלשון עבר דהוית ביוד אבל לעולם בלא יוד נמי כשר בדיעבד:

'''ועוד''' נראה לומר דהשתא שזכינו שהוא לשון הוה א"כ ממילא אין כאן שום משמעות יותר לנקבה נסתרת מלנקבה נמצאת שכן כ' הרלב"ח בתשובה סי' קכ"ט שכל לשון המשמש הוה אין בו הוראת נמצא או נסתר אלא ידון בו לפי הלשון הסמוך לו מלפניו או מלאחריו ומייתי ראי' מפסוק ביתרו אשר הוא עושה לעם אשר אתה עושה לעם כיון שתיבת עושה הוא לשון הוה ע"כ אין בו שום הוראה לנוכח או לנסתר כ"א עפ"י תיבות הסמוכות אתה עושה הוא עושה וא"כ ה"נ תיבת דהות חסר שהוא לשון הוה נדונו עפ"י הכתוב לפניו יתיכי ליכי אנת אנתתי דהות וכו' ועוד ראי' מלשון העומדת היום שהוא לשון נסתר רק שהוא הוה יע"ש:

'''ועוד''' נ"ל אפי' יהי' נמי לשון נקבה נסתרת אין הפסד בלשון ולטעות שמדבר עם אחרת כיון שלפניו ולאחריו מדבר לנוכח יתיכי ליכי א"כ אפי' נפרש הכוונה בלשון נסתר מ"מ הכל הולך אל זאת האשה שמדבר עמה כי כן הוא הגות הוא בלשון להתחיל לנוכח ולסיים בנסתר ע"ד משל אתה הוא האיש אשר הי' עמי בדרך פלוני וכן תקנו כל נוסח הברכות ברוך אתה אשר קדשנו אעפ"י שהלכו בו נמושות בנגלה ונסתר מה ראו על ככה היינו משום שהלשון הי' יותר צח לומר אשר קדשתנו במצותיך ומשו"ה נדחקו לתרץ הלשון והטעם אבל עכ"פ פשוט הוא שכן יכין ג"כ לדבר וא"כ אין הפסד במשמעות אם יאמר לנוכח אשה את האשה שהיית אשתי מקדם וראי' ג"כ לדין זה מתשו' רלב"ח הנ"ל דעובדא הוה שכ' הסופר בגט הניתן לשליח שיתן בכל מקום שתמצא וה"ל לכתוב שתמצאי ביו"ד בסוף לנוכח והשתא שנכתב בלא יו"ד משמע לנקבה נסתרת ופסלו הנ"ל משום דמשמע שתלה התנאי שהיא תתגרש במקום שימצא אשה אחרת יע"ש משמע להדי' שאלו לא הי' אפשר לפרש ולתלות בתנאי שתתגרש זו במקום שתמצא האחרת לא הי' פוסלו שאין הפסד אם יהי' שם תיבה א' שהוראתו לשון נסתר כיון שכל הגט בלשון נוכח וכנ"ל ובלאה"נ מסיים הרלב"ח שם להכשיר במקום דוחק ועיגון וכן כ' פר"ח והכא נמי נראה קצת להקל מטעם הנ"ל וכהסכמת פר"מ יהי' איך שיהי' מצוה שבאת לידו בלי ספק יעשה את שלו ולהוכיח הרב המסדר על פניו וכן לא יעשה ויותר אין אתנו להאריך נזרקה מפי חבורה באנו על החתום. פ"ב יום ג' ב' מרחשון תקסח"ל.

משה"ק סופר מפפד"מ:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:שו"ת חתם סופר: ד - אבן העזר ב]]