עריכת הדף "שו"ת חתם סופר/ג/קיט"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


'''שלום''' וכ"ט לתלמידי הרב המאה"ג המופלג חרוץ ושנון כש"ת מה"ו אברהם נ"י אב"ד דק"ק שאטלסדארף יע"א:

'''גי"ה''' הגיעני ונפשו היפה בשאלתו במי שמת בשנה שנית של שני חזרה דהיינו שנשאה ביום כ"ב מרחשון ומת שנתיים אח"כ כ"ג תשרי ונמצא חסר חדש א' לתשלום ב' שנים אלא אותו שנה היתה מעוברת אם נחשב העיבור בכלל ואין לה אלא חצי תוספתא או נאמר כבר עבר' כ"ד חודש ויש לה כל הנוספת ועיניו שפיר חזי בב"ש סי' צ"ג ס"ק י"ז מייתי בזה פלוגתא רשד"ם [וכן תשו' דברי ריבו'] דתרוויי' ס"ל אין חודש עיבור בכלל ומהרי"ו סי' ס"ח פשיטא לי' דחודש עיבור בכלל:

'''והנה''' מסידורו של בית שמואל דמייתי דברי מהרי"ו באחרונה משמע דס"ל הכי וכן בדין דהמעיי' במהרי"ו יראה יסודותיו חזקים דכל שנה עם עיבורה אם לא שנזכר בלשון יב"ח ולא הניח דבר שלא הביא והמעיי' בתשו' דברי ריבו' הנ"ל יראה שלא נודע לו כלל מדברי מהרי"ו הלז וכל היכא דבתראה לא ראו דברי קמאי הלכה כקמאי ואלו ראה דברי ריבות דברי מהרי"ו לא כתב מ"ש. וכ"כ תשו' ב"ח סי' כ"ח שאין לחוש להם אלא לדברי מהרי"ו אלא בתחלה ראה הב"ח בלשון התקנה שבספר הישר לר"ת ע"ש בענינים שונים סי' תקע"ט שם כ' אם מתה תוך יב"ח בלא ולד של קיימא עד עבור שנת הנשואי' וכו' הרי כ' יב"ח שוב חזר בו הב"ח כשראה התקנה בסוף ס' תשו' מהר"מ ר"ב סי' תתקל"ד שם לא נזכר יב"ח וגם לפני מהרי"ו לא הי' אותה נוסחא ואינהו הוה בקיאי טפי בתקנו' מינן עליהו סמכי' ועוד דכ' תה"ד דהקהילו' שינו והוסיפו על תקנת ר"ת וא"כ אפשר גם זו בכלל השינוי דר"ת תיקון יב"ח והם תיקנו שנה והיינו עם עיבורה וכן פסק בתשו' כנסת יחזקאל חא"ע סי' ס"ב:

'''והגאון''' שב יעקב חא"ע סי' כ"ה כ' כיון דנכתב בתנאי' בשטר עידור בשנה ראשונה אחר החופה ובשנה השני' וכו' א"כ ה"ל כאומר שנה זו או שנתיים אלו מיום זה דבהא אפי' רשב"א דפליג אהר"ן בנדרי' ע"ש דף ס"א ודף ק"ג בר"ן ורשב"א והעלה בשם מהריב"ל אפילו קים לי' לא מצי למימר נגד מהרי"ו בזה אלא טוב לבצע וכן הסכי' הוא ז"ל למעשה בלא בצוע ריב כלל אפי' קים לי' לא מ"ל. ונ"ל י"ל סתירת לשון ר"ת שכ' תוך יב"ח עד עבור שנתו דס"ל שנה סתם אין עיבור בכלל והיינו יב"ח אך כל זה בלשון התקנה אך אחר שנהגו הקהילות לכתוב בשטר עדור משמעו' לשון שנה זו א"כ עיבור בכלל:

'''אמנם''' בשבות יעקב ח"ב סי' קכ"ה אך הוא לבדו חייש לדברי החולקי' אמהרי"ו וכ' דאפשר מהרי"ו גופי' לא קאמר אלא במת הבעל והאשה תובעת תוספת' שלה ויורשי הבעל מוחזקי' אבל במתה האשה ויורשי' תובעי' נדוניתה מודה דמוקי' ירושת הבעל נגד ס' תקנת וא"כ בנידון שלפנינו כל אפי' שווי' דאינה יכולה להוציא חצי תוס' שלה מיורשי הבעל:

'''אלא''' אח"כ שפך סוללה על כל דברי מהרי"ו דהא בתקנה קיי"ל אזלי' בתר טעם וסברא אפי' אין הלשון מורה כן ור"ת כ' בס' הישר וראינו שיעור שנה לתקנה זו ולא יותר כי אחרי שנתו נשכח מן הלב מה שנתן ולא יוסיף עצב עמה עכ"ל וא"כ איך אפשר לומר בשנה פשוטה נשכח ביב"ח ובמעוברת י"ג חדש ולא שייך הכא לאל גומר עלי אלו דבריו ז"ל:

'''והדין''' גרמיזא אתא בבתריתא ואין בהמ"ד בלא חידוש בעז"ה והנה לכאורה ממ"ש לעיל מלשון תקנת ס' הישר יש לומר יב"ח או שנה כי הלשונות סותרי' זא"ז אך בתשו' מהר"מ מבואר לשון התקנה שנה ואני אומר בהיפוך מלשון מהר"מ איכא לספוקי ובדר"ת ליכא ספיקא דודאי העיבור בכלל בשנחקור על מה סמך ר"ת שנשכח אחר שנה והנה בתשו' מהר"מ כ' וז"ל ולא יעמוד בתוכחת ותם לריק כוחכם לאדם שהשיא בתו ופסק לה ממון הרבה ולא הספיקו ימי המשתה לצאת עד שמתה בתו הרי הפסיד בתו ומעותיו עכ"ל והנה לא נזכר זמן ימי המשתה כמה הם ואמנם כתי' בתורה נקי יהי' לביתו שנה א' ושימח את אשתו אשר לקח וברור בלי ספק דלענין שלא יעבור עליו לכל דבר עיבור בכלל דילפי' כל שנה מבתי ערי חומה כמבואר פ"ק דר"ה כמ"ש והאריך בזה בכנסת יחזקאל ע"כ עפ"י לשון ספרי הנ"ל תקן שנה עם עיבורה אלא שמתנגד לזה ש"ס כתובות ח' ע"א אר"פ משמי' דרבא עד תריסר ירחא שתא משמע אין עיבור בכלל נמצא בתשו' מהר"מ יש ספק עצום. ועוד בס' תורת כהנים שלפנינו הגירסא ולא הספיקו ז' ימי המשתה לצאת וכן העתיקו תוס' כתובות מ"ז ע"ב וכן כ' בס' הישר ז' ימי המשתה וא"כ ליתי' להנ"ל:

'''אך''' כשנעיי' בס' הישר מבואר שר"ת בשעת התקנה לא נזכר מתורת כהנים הנ"ל ולא עליו סמך כי מסברתו תיקן ושוב לא נזכרתי מהספרא ועתה מצאתי וברוך ה' שיצאנו מקללת ותם לריק כוחכם ולפ"ז צריך ביאור מנ"ל לר"ת הא ונ"ל אדאורי' סמך דבתי ערי חומה גאולתו עד תום שנה תמימה וכ' רמב"ן שם וז"ל בעבור שממכר ביתו של אדם קשה בעיניו ויבוש כי ימכרנו יצתה תורה שיגאלנו בתוך שנה ראשונה וכו' אבל הבית לאחר היאוש משנה דירתו ועמד שנה בבית אחר לא יזיק לו ע"ש הרי זה מבואר נגלה בתורה כי אחר שנה לא יוסיף עצב עמו וכבר נשכחו חפצו ומעותיו ולפ"ז דינו כמו בתי ערי חומה שנה תמימה עם עיבורה:

'''ונ"ל''' מזה מה שאנו קורין פרש' זכור פ"א בשנה ולרוב הפוסקים הוא דאוריתא או סמך מן התורה דכתי' לא תשכח ושיעור שכחה היא שנה וא"כ במערבא דמסקו לאוריתא בתלתא נמצא שנה האמצעי' אין בו לא פ' עמלק בבשלח ולא פ' עמלק שבכי תצא רק מה שקורין פ' זכור ונמצא אם הוא שנה מעוברת עוברי' על לא תשכח אע"כ ילפי' מע"ח שכך הוא שיעור שכחה:

'''ולענין''' חקירתו של שבו"י וכי בשנה פשוטה ישכח אחר יב"ח ובשנה מעוברת בעי' י"ג חדשי' אם מחויבי' אנחנו לדרוש טעמא דקרא נאמר כמ"ש הראשונים הפשטני' דבשנה יש היקף של כל הימי' ימי שמחה וימי צומות ושארי ענינים שיש לכל יום ביומו שמעוררה לזכור ענין ואם עבר שנה בהיקף כל הזמנים כבר הוציא מדעתו וא"כ כיון שלא כלו המועדי' ושינוי הזמני' עד י"ג חדשי' אינו מוציאו מלבו ע"ד משל אם כלתה לו יב"ח ר"ח אדר שני מ"מ כשיגיע פורים הראשון יזכור ויתעצב וכדומה וכן בכל ענין ולק"מ קו' שבו"י ואולי יש טעם אחר ומסתיין דמוכח מספר אורייתא דמשה:

'''ואע"ג''' דלשון ר"ת בס' הישר סותר מ"מ כי דרישא מת תוך יב"ח אינו אלא דיוק הא לאחר יב"ח לא ואמנם סיפרא עד שעברה שנתו הוא מאמר מבואר ומוחלט לא שבקי' מאמר מפורש מפני דיוק וכעין זה כ' מג"א רס"י תס"ז גבי ריחא מילתא ע"ש. נקטינן דחדש עיבור בכלל התקנה הן לו הן לה והנלע"ד כתבתי א"נ. פ"ב יום ד' י"ג טבת תקצ"ה לפ"ק.

משה"ק סופר מפפד"מ:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:שו"ת חתם סופר: ג - אבן העזר א]]