עריכת הדף "שו"ת חתם סופר/ב/רמא"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


'''שלום ''' וכ"ט לתלמידי הרב הותיק המופלג החרוץ ושנון כמו"ה משה סג"ל ני' אב"ד דק"ק שלייניג יע"א:

'''גי"ה ''' הגיעני עם סך ז"ך זהו' שיין צדקת פזרונם דאנשי קהלתו וכבר נשלח להעניים ההמה. ועל דברי תורתו במה שכתב רשב"א בחידושי בבא קמא דף ב' ע"ב ד"ה אבל במחוברת אימא מועדת הקשה רשב"א אדרבא נימא אימא תמה לעולם להקל על הנתבע ותי' דניזקי' איסורא הוא ולחומרא והוקשה כלל זה למעלתו שהוא נגד כמה מקומות בש"ס דניזקין הוי ממונא:

'''יעיי' ''' ש"ך יו"ד סוף סי' קע"ז מייתי פלוגתת רשד"ם ומהר"א ששון וש"ך מייתי כמה מקומות נגד מהרשד"ם ועי' ש"ך יו"ד סי' רנ"ט ס"ק י"ד שהאריך בענין זה ואני עיינתי במהרשד"ם סי' ס"ב ולפי ענ"ד מהר"א ששון והש"ך במ"כ לא ירדו לסוף דעתו של הרשד"ם ז"ל דהתם מיירי בפלוגתא אי הוה ריבית קצוצה או אבק ריבית ורוב הפוסקים ס"ל שהוא ר"ק וזה המלוה רוצה לומר קים לי כמיעוט והם גדולים ולא מוציא מיניה ואמר רשד"ם כיון דתחלת פלוגתתם של הפוסקים הוא לענין איסור אי הוה ר"ק או א"ר נ"ל כוונתו דהא הלוה והערב והעדים שאין להם ענין בממון כלל וכן המלוה גופיה אפילו לא נטל הריבי' מ"מ כבר בשעת הלואה אי הוה ריבית קצוצה נפסלו כל אלו לעדות ולשבועה ונקברים בין רשעים גמורים ובהא פליגי הפוסקים ולענין איסורא קיי"ל כרוב הפוסקים ופסלינן להו לעדות ושבועה וקוברים אותם בין רשעים גמורים ולא שייך לומר בזה קים לי א"כ ממילא אף על פי שעתה הסתעף מזה אפוקי ממונא שזה המלוה הריבי' קיבל וצריך להחזירו לא מצי תו למימר קים לי כהמיעוט כיון דעיקר פלוגתתם לענין איסור ודין זה לע"ד ברור:

'''[ומה ''' שכתב בזה המהר"א ששון דקיימא לן כרב באיסורי נעלם ממנו דברי הר"ן נדרים דף פ"ח ודברי הרא"ש פרק ד' וה' סי' ז']:

'''א"כ ''' כ"ע מודי' דבכל ספק ממונא קולא לנתבע אע"פ שהוא איסור עושק וגזל ואונאה וריבי' וכדומה מ"מ הכל קולא וטעמא נ"ל הנה בכל מ"ע שבתורה שמכין אותו עד שתצא נפשו אין רשות לירד לנכסיו כדי שיניח תפילין או יעשה סוכה ונ"ל הטעם משום דלמא נפקא מיניה בנין דמעלי וכבש"ס בבא קמא דף קי"ט ע"א ואפילו מאן דפליג במסור מודה בשאר איסורים אך באיסורים הנוגעים בממון כגון מצוה לפרוע חוב ולהשיב גזל ואונאה וריבית עד שמכין עד שתצא נפשו מוטב לירד לנכסיו ואי משום בנין דמעלי הלא זה הממון אינו שלהם ויתמי דאכלי דלאו דדהו ליזלו בתר שבקיהו:

'''אך ''' כל זה בודאי אבל בספק אף על גב בשאר ספק אי' דאורי' דלהחמיר נמי מכין אותו עד שיסיר מספק איסור מ"מ הכא בס' ממון אין מכין אפילו בגופו דעל ידי יסורי גופו יתן הממון המסופק ואולי נפקי מיניה בנין דמעלי ולדדהו לא הוה ספק איסורא דאינהו לא עבדי איס' ולא מוטל עליה' מצות פריעת בעל חוב ולא השבת גזילה וספק ממון דדהו קולא לנתבע על כן ספק ממונא לקולא אף על פי דכל ממונא אית ביה איסורא:

'''אמנם ''' בניזקין מילתא אחריתי היא דעיקר ענין נזיקים היא גדר למ"ע ושמרתם מאוד לנפשותיכם ואל תעמוד על דם רעך וכתיב והיה עליך דמים עיין מסכתת מועד קטן דף ה' ע"א ושיער הקב"ה בחכמתו שאם יתחייב התם כך והמועד כך ובור כך ורגל כך וכדומה בזה נגדר הדבר וכל אחד ישמר נזקיו ואם אנו מסופקים אם קרן מחובר די לו בשמירת תם או בשמירת מועד ספיקו להחמיר וכן כל מה שאנו מסופקים בכוונת הקרא צריכים להחמיר מספק איסורא. אמנם שוב כל ספק שנולד אחר כך אם היה המעשה כך או כך או אם הלכ' כפלוני או כפלוני בזה אזלינן לקול' לנתבע ככל ספק ממונא אף על גב דאית ביה איסורא כנ"ל. ואתי שפיר דברי הרשב"א הנ"ל בעזה"י:

'''וראיתי ''' בכנ"הג ח"מ סי' כ"ה בכללי קים לי אות ז' הקשה בשם רבי יחזקאל באסאן אמאי לא נימא גם באיסורא קים לי דמה טעם אמרינן קים לי בממון ולא במלתא דאסורא והרי בממון אם אין הלכה כן הוה ליה גזל ביד המוחזק וגזל נמי איסורא הוא. והשיב דבשלמא גבי איסור אי אזלינן לחומרא יצאנו מידי איסורא אבל כששניהם חלוקים על הממון אפילו אי לא אמרינן קים לי אין אנו יוצאין מידי איסור גזל שהרי אם הדין הוא כדברי האומרים להחזיק הוה ליה גזל ביד המוציא ותי' דוקא הכא בממון לא שייך לומר לאפרושי מאיסור גזל משום דלאידך נמי הוה גזל וחתני הרב החרוץ מו"ה דוד צבי ני' אמר לפי זה להסיר תלונת מהר"א ששון והש"ך על מהרשד"ם הנ"ל לשיטת הראב"ד ומביאו הר"ן ריש פרק איזהו נשך שסוברים אבק ריבית נהי אינו יוצא בדיינים אבל על כל פנים לצאת ידי שמים חייב ואי תפס לא מפקינן מיניה אלא שאין הב"ד יורדין לנכסיו אם כן שפיר אינו יכול לומר קים לי דהוה אבק ריבית דעכ"פ לאפרושי מספק איסור ריבית דאורי' מוציאים ממנו ולגבי אידך לא הוה ס' גזל דהרי עכ"פ אינו גזל אצלו דלי"ש הי' מחויב להחזיר ודפח"ח אבל אין מקום לדברי כ"הג הנ"ל דמאי שייך לומר גבי אינך הוי ספק גזל הלא הלכה כרוב הפוסקים וברי לו שאין כאן איסור גזל אלא שזה המחזיק אומר קים לי כהמיעוט ואנן נאמר לו עכ"פ הוציא ספק אי' גזילה מידך ולאידך אין ספק כלל שהרי הפוסקים מסכימים עמו וטרפה ונבלה כי האי גוני מותרים וכן בכל ברי ושמא מ"ט אין מוציאים מבעל השמא מספק איסורא ולאידך אין ספק שאומר ברי לי שהוא מותר אבל מ"ש לעיל הוא הנכון בעזה"י ואחתום בברכה א"נ הדש"ת הכותב בחפזי.

פ"ב נגהי ליום ה' י"ב כסליו קצט"ל. משה"ק סופר מפפ"דמ:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:שו"ת חתם סופר: ב - יורה דעה]]