עריכת הדף "שו"ת חתם סופר/ב/קכד"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


'''שלום ''' ושמחת י"ט לתלמידי הרב המופלג כבוד מהו' שמעון נ"י אבד"קק סאנגרוהט יע"א:

'''מכתב ''' מעלתך הגיעני ע"ד יינו של ישראל במרתפו של נכרי חותם בתוך חותם וישראל דר בעיר אחרת ובא נכרי והודיע לישראל שכשהי' במרתף ראה שחביות של ישראל נתקלקלו החותמו' ע"י השרצי' השכיחים שם במרתף ונסתפק מעלתו מה דינו של זה היין שמונח ברשותו ומרתפו של נכרי בעיר שאין ישראל דר שם והוא הפ"מ ובפרט בשנים הללו:

'''הב"י ''' בי"ד סי' ק"ל ד"ה חתמו בב' חותמו' וכו' בסוף הדבור מייתי בחתמו כדינו ונתקלקל דהמרדכי מתיר וסמ"ג אוסר אא"כ ישראל יוצא ונכנס ושתה"ד [סי' ר"ה] מכריע דהיכא דודאי נפתח בידי אדם בעי' יוצא ונכנס משא"כ היכא דאיכא למתלי בשרצים ובהמה או נדנוד עגלה מותר אפי' בלא יוצא ונכנס ע"ש ועיין מג"א סי' ל"ב סקי"ג כ' לחלק בין מידי דאכילה דמחמרי' בי' טפי וכ' לעיין בי"ד סי' ק"ל בב"י ולכאורה דבריו מאוד תמוהים הא מייתי ב"י שם דברי מרדכי פ' ר' ישמעאל [וכן הוא שם דפוס זולצבאך שע"ד ע"א] דמייתי ראי' מתוספתא דטהרות פ"ח המניח כליו בחלון של אוליירין והתם בכלים איירי ומייתי מיני' ראי' להקל ביי"נ שהוא דבר מאכל ש"מ שאין לחלק אבל כד מעיינת שפיר דברי המג"א נכונים דהרי ר"ש בתשובה שבמרדכי דפר"י הנ"ל דמייתי ראי' מחלון של אוליירין סיים מדקתני בסיפא וכן בכותי אינו עושה יי"נ ואכולה מילתא קאי ר"ל דהאי וכן בכותי אינו עושה יי"נ ושני' בתוס' פ' בבא שלישי' שאחר זאת הבבא דאוליירין הוצרך לדחוק דאדלעיל נמי קאי ולכאורה מי דחקו לזה הלא מפורש אמרי' פ"ב דע"ז לטהרות אמרו ליי"נ מבעי' והוא בעצמו מייתי אח"כ אע"כ משום דיש לחלק דלא נלמד ק"ו אלא מטהרות שהם דבר מאכל ליי"נ אבל לא מכלים ליי"נ משו"ה הוצרך לאתויי' דבתוספתא קאמר וכן בכותי אינו עושה יי"נ ואנן לא היינו מדמין י"נ לכלים לולי שהתוספתא מדמי אהדדי להדי' ושוב כ' גם ראי' מדאמרינן בפ"ב דע"ז הנ"ל השתא לטהרות אמרו ליי"נ מבעי' ר"ל אפילו נאמר דהאי וכן בכותי לא קאי אכולה בבא מ"מ מסתייען דהתוספ' מדמה יי"נ לטהרות שאינם בני אכילה וה"ה נימא דנילף מכלי אוליירין שהרי בש"ס מייתי לי' יי"נ בק"ו מטהרות כנ"ל בכוונת ר"ש והרי קמן דהסמ"ג והתרומות דמייתי ממתני' דטהרו' פ"ח הניחו פתוח ומצאו נעול הם מייתי בפשיטות מק"ו לטהרות מהני מכ"ש ליי"נ והיינו משום דשם הבית טהור היינו אוכלין ומשקים שבבית והוה שפיר ק"ו משא"כ ר"ש דמייתי מתוספתא דמיירי מכלים וליכא ק"ו טוב ע"כ הוצרך לאתויי' דבתוספתא מדמי' להדי' יי"נ וטהרות להדדי: -

'''ואין ''' להקשות אתוספתא גופי' מ"ט מדמי יי"נ שהוא דבר מאכל לכלים טהרות י"ל דלענין שארי איסורין דרבנן אפי" שיהי' דבר מאכל שנפשו של אדם מתאוה להם מ"מ הי' פשוט מסברת חוץ להקל בנתקלקל החותם ולא באנו לידי ספק זה אלא ביי"נ דמשום חיבת ניסוך מוסר נפשו טפי מחיבת מאכל ומשו"ה מדמה שפיר לכלים של טהרות דפשיטא לי' דלא חמור יי"נ טפי מטהרות ורק משום חיבת מאכל ולזה לא צריך ראי' להקל בררבנן רק משום ניסוך וזה נלמד מק"ו מכלים של אוליירין כן נראה לי ליישב באופן שדברי מג"א עולין כהוגן: -

'''ואין ''' להקשות על הר"ש עכ"פ מי הכניסו לכל הדוחקי' האלו להביא מתוספתא דמיירי בכלים ולא מייתי ממתני' כמו הסמ"ג ותרומה הנ"ל וי"ל הוא הדבר אשר דבר בתה"ד סי' ר"ה הנ"ל דמתני' משמע שניכר שנעשה ע"י אדם גנבים והתם צריך יוצא ונכנס כי אין סברא להקל כולי האי ור"ש מיירי שלא הי' ניכר להדי' והי' יכול לתלות בסבה אחרת ע"כ מייתי מתוספתא דמיירי בכה"ג וכמ"ש וביאר בתה"ד באורך וכן פסק בש"ע סימן ק"ל סעי' ח' ועיין סי' קי"ח בש"ך סק"כ: -

'''גלל ''' כן לנידון שלפנינו אם לא נפתחו אלא החותמו' העליונים שנוכל לתלות בשרצים הרי היין מותר בלי שום פקפוק ומכ"ש בזמנינו דליכא חיבת ניסוך אפשר לא גרע משארי איסורי דרבנן דהוכחתי לעיל דפשוט להתוספתא להתיר אך אם גם המגופה והברזא מקולקל הרי חזינן דנעשה בכוונה ע"י אדם אין דעתי להתיר דחיישי' שהחליף רע בטוב באופן שאפי' נסמוך על קולתו של ט"ז סימן קכ"ד סקל"ג ודברי נ"הכ שלא לאסור מטעם ניצוק בהפ"מ מכל מקום מטעם חליפין נאסר וכ"ז ברור לפע"ד: - פ"ב מש"ק ט' ניסן תקע"ו לפ"ק: - משה"ק סופר מפפ"דמ.


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:שו"ת חתם סופר: ב - יורה דעה]]