עריכת הדף "שו"ת חתם סופר/ב/עג"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


'''שלום ''' וכ"ט לתלמידי מו"ה אהרן פאלאק בק"ק דארדע.

'''ע"ד ''' מימי חלב שאלתו א"צ לפנים פשוט דחולה לאונסו השותה לרפואתו שא"צ להמתין אחר אכילתו בשר יותר משעה ואחר שכבר בירך ב"המז ישתה וירווח ליה. אך ראיתיו יורד לעומק' הלכה זו ע"כ אמרתי אברר בעזה"י. והנה במס' חולין ס"פ כ"ה מייתי ש"ס מתני' דמכשירין דמי חלב ה"ה כחלב ואמר ר"ל עלה ל"ש אלא לענין הכשר זרעים אבל לבשל המבשל במי חלב פטור וכ' תוס' שם דמ"מ איסורא דרבנן איכא במי חלב בבשר דהרי כותח לית בי' חלב אלא נסיובי דחלב ואפ"ה אסור בר גוזלא בכדא דכמחא והרא"ש כ' דנסיובא דחלבא שבכותח דאוריית' אסור ומי חלב דשם היינו אחר שכבר עשו הגבינה וחזרו והסירו שנית כל מאכל שצף בו ולא נשאר שם מאומה דזה הוא שמותר מ"הת בבשר (ואסור מדרבנן מיהת כמ"ש יש"ש סי' ק"א) ושוב כ' דרמב"ן אסרו למי חלב דהש"ס לא מצא היתר אלא לחלב כמות שהוא בתערובות אבל אחר שפי' המים נאסר דאין לך בו אלא חדושו ומידי דהוה אדם איברים שלא פירש מותר ומשפירש נאסר [וראי' זו דחה הש"ך סי' פ"א דהתם משפי' הוא דנעשה דם אבל הכא משום אבר מן החי אתאן עלה אי נימא בשעת פרישתו מחי לא נאסר איך יאסר עתה בפרישתו מן האוכל שלו] וכ' הרא"ש דרבינו שמחה התיר דמדאמרי' לענין הכשר זרעים הוה חלב ש"מ שמו חלב עלי' ובכלל התירה דחלב שהתירה תורה הוא ורק לענין ב"בח דכתיב בחלב אמו כעין שיצא מן האם בתערובו' ולא כשנשתנה והש"כ כ' דלא צריכין לזה דמכיון שגילה רחמנא להתיר חלב ש"מ לא תאכל הנפש עם הבשר דוקא בשר מ"הח ולא מילת אחרות וממילא הותר הכל, ודבריו תמוהים בעיני דודאי משמע בסוגיא דבכורות גבי את הגמל דלמסקנא נמי חידוש הוא ויותר מזה מבואר באר היטב בתוס' פא"ט ס"ד ע"א ד"ה שאם רקמה מבואר דלא כהש"ך ומ"ש שם תוס' א"נ כיון דכל שאר אמ"הח אסור מקרי הני חדוש עכ"ל לכאורה צע"ג א"כ כי אמרי' ר"פ אלו עוברין ב"בח לאו חדוש הוא משום דמצינו כן בכלאים אלמא דאע"ג דאשכח כה"ג מ"מ חדוש הוא וצריך לדחוק כשהתירה התורה דבר האיסור כגון אבר מן החי הוה חדוש טפי דאפי' משכחת כה"ג ב' או ג' פעמים הכל חדוש משא"כ ב"בח וכלאים שהוא לחדש איסור חדש מה שהי' נראה היתר זה איננו חדוש כ"כ וכיון דאשכחן בכלאים ג"כ לא הוה ב"בח חדוש כן צריך לדחוק מ"מ מבואר דלא כש"ך הנ"ל וצ"ע. ובמהרש"ל ביש"ש פכ"ה ס"סי ק"א דחי לדרמב"ן הנ"ל דלעולם שרי מימי חלב דנהי דחלב לא הוה וליתי' בכלל היתר חלב מ"מ לא הוה אלא מים ומותר בפשיטות ע"ש ולא זכיתי להבין דבריו ומי התיר מים היוצאים מ"הח והלא מבואר בסוגי' דפ"ק דבכורות דמים היוצאים מן הטמא אי מגופי' מתמצים אסורים משום טומא' גבי מי רגלי החמור אי לא מעלמא אתי ומיא עול ומיא נפיק וכן גבי דבש הגזין והצרעין והה"נ מים היוצאים מ"הח ולדברי מהרש"ל נתיר מימי חלב של גמל מה תאמר התם משום בהמה טמאה נאסרה א"כ ה"נ משום אמ"הח נאסרו וצריך תלמוד לע"ד:

'''ולכאורה ''' נ"ל דרבינו שמחה דדחי דברי רמב"ן דמדמכשיר ש"מ נקרא חלב איהו ס"ל כפי' התוס' דמי חלב היינו נסיובא דחלבא והני ודאי לא מכשיר מקרא דיובא עליו מים דהני לאו מיא נינהו וע"כ מכשרי מקרא ותפתח נאד החלב ותשקהו א"כ ש"מ דחלב נקרא וע"כ הא דאין בו משום ב"בח התם חלב אם כתיב והאי נשתנה וא"כ ממילא אין לנו שום ראיה אפי' על מימי חלב שהוסר משם כל המאכל שיהיה אסור משום אמ"הח אבל הרמב"ן ס"ל כרא"ש דנסיובא דחלבא חייבי' עלה משום ב"בח ומקרי שפיר חלב אם ולא מיירי מתני' דמכשירי' אלא מהני מיא בתראי שאין בהם שום אוכל והני מיא ממש נינהו שהרי להיש"ש פשיטא ליה להתיר מטעם זה ונהי דלא נ"ל ממ"ש לעיל דעכ"פ מים היוצאים מ"הח נינהו אבל לענין הכשר י"ל נהי דלא מקרי חלב ומטעם קרא ותפתח נאד החלב לא ילפי' דהני מיא מכשרי מ"מ מקרא דנפקא לן הכשר מים הוה הני מיא בכלל דמה לי יצאו מ"הח או מן המעין מים נקרא הגע עצמך דם דמכשיר לא ילפי' אלא משום דנקרא מים בקרא על הארץ תשפכנו כמים וכן טל וימץ מלא הגזה מים והני מי חלב נמי בודאי מים נינהו ומכשרי זרעים אבל חלב לא מקרי אע"ג דמתני' אמרה מי חלב הרי הן כחלב משמע מטעם חלב אתאינן עלה אין זה ראיה דלדינא קאמרי' שיש להם דין חלב לענין הכשר אבל הא מטעמיה והא מטעמי' וממילא אין לנו היתר ממתני' דמכשירי' וממימרא דר"ל ומסברא נימא דאסור משום דאין לך בו אלא חדושו וא"כ לפמ"ש הטור סי' פ"א שנוהגי' היתר במימי חלב משמע אפי' לבריא וכרבינו שמחה וממילא דהלכה כהתוס' דנסיובא דרבנן וא"כ מימי חלב אחר שהוסר כל האוכל נהי דנאסר נמי מדרבנן אבל כבר קלישי לי' איסורא ופשיטא דאין להחמיר לחולי קצת אחר אכילת בשר בשיהוי שעה:

'''איברא ''' שיטת הפוסקים האוסרים מימי חלב הנ"ל משום אמ"ה בלא"ה צע"ג א"כ בפ"ק דבכורות דמסקי' שריותא דחלב או מחריצי חלב או מזבת חלב ודבש ולתרוייהו תיקשי מזבת חלב ודבש מנ"ל היתרא לגבינה דלמא כי היכי דמיא חוזרים לאסורא ה"נ הגבינה ולא הותר אלא החלב בתערובתה כמות שהיא ומאן דיליף מחריצי חלב קשה איפכ' דלמא המים אסורים גם בתערובתן וממילא אסור למשתי חלב כלל משום תערובות הני מיא ואמנם אח"כ כשמפרישים זה מזה הותר הגבינה והמים נשארים באיסור' וקושי' זו קשה נמי למסקנא דכתיבי תרי קראי זבת חלב וכתיב נמי חריצי חלב עדיין נאמר דלא הותר חלב אלא לעשות מהן גבינה ולהפריש ההיתר הגבינה מן האיסור מי חלב אבל תערובתם נאסרו ושפיר משבח קרא ארץ ישראל בחלב לעשות מהן גבינה וכן חלב עזים ללחם ביתך הכל לעשות מהם גבינה ולרבינו שמחה לא קשי' בהס"ד דהוה בעי למילף שריותא מדאיצטריך למיסר ב"בח וא"כ דלמא לא הותר אלא כמו שיוצא מאמו מעורב כדכתיב בחלב אמו אבל אם הופרש קצת אוכל ממנו תיאסר להס"ד ובהא לא פליגי הס"ד עם המסקנא וזה קשי' קצת לשיטת רבינו שמחה אלא די"ל שטתו דס"ל להס"ד מכיון שמוכח שהותרה החלב בשעת פרישתו מהאם שוב ממילא לא שייך לחזור לאיסור אמ"הח לאחר זמן כיון דבשעת פרישתו מהחי לא נאסר ולא דמי לדם איברים שלא פירש וכמ"ש הש"ך אך החולקים דלית להו הך סברא ומדמי ליה לדם איברים שלא פירש אם כן לדידהו צריך לעיון גדול קושי' הנ"ל:

'''ולשלימות ''' הענין לא אמנע בר דכירנא כד הוינא טלי' אמינא מילתא בפני מ"ו הגאון מו"ה נתן אדלער כ"ץ זצ"ל וישרו הדברים בעיניו והוא מה שמצאתי בתוספת על החומש שכתבו אהא דאחז"ל קיים אברהם אבינו כל התורה כולה אפי' ערובי תבשילין שפירושו שהיה נזהר מלערב תבשילי חלב עם תבשילי בשר דהרי כתיב חמאה וחלב והדר בן הבקר ולא בהיפוך ע"ש ואמרתי אני דלפ"ז י"ל היינו רבותי' דב"נ מצווה על אמ"הח וממילא נאסרה להם חלב עד שניתנה תורה ונתחדשה היתירה ואז גם ב"נ מותרים מטעם מי איכא מידי אבל קודם מ"ת נאסרה שוב מצאתי שעל מדוכה זו כבר ישב בס' כר"ופ וא"כ מדהאכיל א"א ע"ה חלב ש"מ שכל כך נתעצם בשמירת התורה עד שלא ניתנה עד שיצא מכלל ב"נ אפי' להקל ולא הוא לבדו אלא כל האורחים ומשו"ה אכל חלב אלא לכאורה אין להוכיח כלום דדלמא חלב שחוטה הוה וליכא משום אמ"הח ע"כ הוכיח הש"ס מדהקפיד על עירוב תבשילין תבשיל חלב עם בשר ש"מ דחלב מבהמה חיה היה ולא שחוטה דא"כ לית ביה משום ב"בח דאוריי' ואין להקפיד לאכל חלב אחר בשר כדמשמע ממ"ש ט"ז סי' צ' סקי"ב ומוכח מעירובי תבשילין דלא היה חלב שחוטה וא"כ איך אכלוהו כלל הא נאסר מאמ"הח אע"כ יצא להקל וחדוש זה קמ"ל רז"ל שקיים אאע"ה אפי' ערובי תבשילין - ונהי דקטנותא היא מ"מ קלסוהו מ"ו הגאון זצ"ל:

'''והנה ''' על דברי ט"ז ס"סי צ' סקי"ב הנ"ל הקשה דגול מרבבה מבר גוזלא שנפל לכדא דכמכא לתוס' דכותח דרבנן דה"ל תרי דרבנן והחמירו בו ולפע"ד בבשר עוף דוקא החמירו ועשאוהו כשל תורה ואפי' ב' דרבנן כמ"ש ט"ז סי' צ"ח סוף סק"ה אלא שהמדפיסים השמיטו שם תיבה א' במ"ש שם דכיון דמצינו ב"בח שעשו חזוק וכו' צ"ל בבשר עוף בחלב שעשו חזוק כמבואר לכל מעיין וכ"כ עוד סי' פ"ז סוף סק"ד ע"ש אבל זולת זה יש להקל בתרי דרבנן וא"כ מדמייתי ט"ז ראי' שהחמירו בבשר עוף כשל תורה מריש סי' פ"ט ר"ל שלא לאכלו עם גבינה א"כ ש"מ בשארי איסורי דרבנן לא מחמירי והני מי חלב דרבנן נינהו וליכא לאחמורי בהא. ועיין רמב"ם הל' ממרים פ"ב הלכה ט' כ' שהאומר לא תבשל גדי למעט חיה עובר על בל תגרע וכן האומר גדי ה"ה בשר עוף עובר על בל תוסף וצווחו עליו כי כרוכי' הא איהו גופיה פסק כמ"ד בשר חיה הוה כמו עוף ולאו דאוריי' והנלע"ד הנה יש חילוק בלשון הקרא בין חיה לעוף כי מסקנת ש"ס דלשון גדי סובל נמי חיה אלא מיתורא ממעטי' גדי ולא חיה אבל עוף נהפוך שאין גדי ולא חלב אם סובל בשר עוף כלל ולמ"ד בשר עוף נמי אסור בחלב מפיק לי' מיתורא ג' לא תבשל אבל לכ"ע אין פשטיות הקרא סובל וא"כ למאי דקיי"ל תרויי' מותרים איכא בינייהו דחי' פשטי' דקרא אוסרו ומדרשא הותר ועוף הותר מפשטי':

'''והט"ז ''' השריש בא"ח סי' תקפ"ו ובי"ד סי' קי"ז ובח"מ סי' ב' דחכמים אין יכולת בידם לאסור מה שהתירה התורה בפי' והשתא מה שאסרו חז"ל בשר עוף בחלב אע"ג דהתורה התירה בפירוש גדי ולא עוף היינו משום דפשטי' דקרא לא מיירי מאכילה אלא מבשול ובשול עוף בחלב באמת לא נאסר מדרבנן ואין כח בידם לאסרו אך חיה שלא הותר בפי' אדרבא גדי משמע אפי' חיה נהי מדרשא הותר עכ"פ יש כח ביד חכמים לאסור אפי' הבשול ונהי דלא אסרוהו כי היה די להם לדורותם בסוג אי' אכילה מ"מ יש כח בידם עדיין לכשימצאו בקעה לגדור גדר ולאסור גם הבשול ואיננו לעבור על דברי תורה משא"כ בשר עוף כנ"ל והשתא האומר בהיפוך שבשר עוף אסור ממשמעות נהי מודה דמותר מדרשא אבל עכ"פ אומר ממשמעות נאסר ובחיה אומר בהיפוך שמותר ממשמעות הרי מהפך הקערה על פיה וקמ"ל הרמב"ם שגם זה בכלל בל תוסף ובל תגרע שאסור לחכמים לעשות סיג במה שהתיר להם התורה ומתיר להם מה שאסרה תורה ואולי יש קצת דוחק בלשון רמב"ם מ"מ נלע"ד הדברים מכוונים להלכה. מעתה הא לן כיון דכתיב ג"פ חלב אמו ולכ"ע מימי חלב חלב אמו מיהת לא מיקרי דאיננה כמו שיצאה מאמו א"כ א"א בשום אופן להחמיר ולעשות בו סיג כשל תורה ממש והיכרא מיהת בעי' ופשוט שמותר אחר בשר. וה' ירפאהו ויחלימהו ויחזקהו על התורה והעבודה כנפשו ונפש א"נ ד"ש ושוחר טובתו. פה פ"ב יום א' ט"ז מנחם תקע"ט לפ"ק. משה"ק סופר מפפ"דמ.


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:שו"ת חתם סופר: ב - יורה דעה]]