עריכת הדף "שו"ת חתם סופר/ב/ד"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


'''רב ''' שלומים לי"נ הרב המופלג ומופלא ותיק מלא עתיק כבוד מו' שמואל ליב ני' אב"ד דק"ק אורמין יע"א.

'''יקרתו ''' הגיעני ע"ד השוחט אשר חלה ונטה למות ובחליו קרא להרב אב"ד להתוודות על חטאיו והרב ני' בדקו כדרך שבודקים לגיטין ומצאו שפוי בדעת מיושבת ובהתודותו גלה חטאי' שבנעוריו בעל ארמית ועתה נכשל בסתם יינם ואחרון הכביד שכמה פעמים מצא סכינו פגום אחר שחיטה והכשיר הבהמה ושאל הרב מה הי' לו הנאה בזה והשיב כי תקפו יצרו ומחמת כובד ודוחק פרנסתו [נראה שיש לו שכר מהכשרות ולא מהטרפות ע"כ נכשל בהנ"ל] ועתה נפשו היפה בשאלתו אם להאמין את השוחט הואיל ואומרו דרך וידוי או לא נאמין וא"נ נאמין מה יהי' דין הבשר והשומן וגם הכלים: -

'''בתשו' ''' חו"י סי' ע"ב כתב בפשיטות באשה שהתודית בחולי' שזינתה ושוב נתרפא וחזרה לבורי' שאסור' לבעלה וה"ה אם הי' הבועל אומר כן ע"ד וידוי הי' נאמן לאסרה על בעלה ולא הביא שום ראי' לדבריו הנה מ"ש שהיא נאמנת הוא נראה פשוט ע"פי הר"ן סוף נדרים דמעיקר הדין אשה נאמנת טמאה אני לך דהרי שוי' נפשה חתיכה דאיסורא כמשנה ראשונה אך משום דעיני' נתנה באחר אמרי' במשנה אחרונה דאינו נאמנת וא"כ הכא שהולכת למות ולא שייך עיני' נתנה באחר ממילא שוי' נפשה חתיכה דאיסורא כמשנה ראשונה אך מה שהוסיף עוד שאם הבועל הי' אומר כן ע"ד וידוי הי' מהימן לאסור אשתו של זה עליו מנ"ל הא - ואין להביא ראי' ממ"ש תוס' ב"מ ג' ע"ב ד"ה מה אם ירצה וכו' בסוף הדבור יע"ש דאינו ענין לכאן כלל דהתם לא יכול לחייבו קרבן על כרחו והוא צווח איני רוצה להביא חולין לעזרה אבל מנ"ל להאמינו בשומו עצמו רשע לאסור אשה על בעלה: -

'''ולכאורה ''' נ"ל ראי' ברורה דעד אחד נאמן על ידי וידוי להשים עצמו רשע לשעבר דבר"פ כלל גדול מבואר למונבז הזיד בכרת ושגג בקרבן שמי' שגגה, ולמסקנא שם וכן בשבועות כ"ו ע"ב לא משכחת שבועות ביטוי לשעבר אלא בהזיד בלאו שבה ואם הביא קרבן לכהני' צריך לומר שהזיד בלאו ואיך יאמינו לו להשים עצמו רשע ויסמכו עליו לאכול קרבנו וכה"ג מוכיח הש"ס ר"פ האשה רבה ע"ש פירש"י ד"ה וכי לא מכחש לי' מהימן וכו' אע"כ משום דמייתי קרבן דרך וידוי מהימן אע"ג דיש לדחות קצת ראי' זו ולומר שאני התם דאי לאו דידע בנפשי' דעביד, חולין בעזרה לא הוה מייתי משא"כ בעלמא ז"א דבקידושין ס"ו ע"א אמר הש"ס כן ע"ד צריכותא ודחי' בעלמא אבל למסקנא ילפינן מהכא ע"א נאמן באיסורים ולא דחינן כנ"ל א"כ ה"ה דנילף כנ"ל היכא דמשים עצמו רשע אם אמרו דרך וידוי מדמייתי חטאת למונבז ומכ"ש היכא דאמר כן בשעת חליו וסובר שהולך למות דאין אדם מכזב בשעת מיתה והכי קיי"ל ס"פ גט פשוט ופסק בש"ע ח"מ סי' פ"א ס"ב דאין אדם משטה בשעת מיתה ומועיל אפי' לאפוקי מבניו ואפי' מאחריני כמ"ש בהגה' שם ואפילו עמד מחליו וחוזר בו וטוען ברי להשטות נתכונתי אפ"ה לא מהימן ואפילו מיגו לא מהני לי' כמו שהוכיח שם בתומים דלא כש"כ וכ"כ בעל התרומות וכש"כ כשיצרפו ב' הסברות שאומר כן ע"ד וידוי ובשעת חליו שהי' סבור כי הולך הוא למות שנראה ברור שנאמן לאסור של אחרים אפילו כי שווי' נפשיה רשע. ומ"מ דברי חו"י צל"ע דאכתי מנלן שהבועל יאומן לאסור אשה על בעלה אין דבר שבערוה פחות משנים ואין נאסרת על בעלה אלא על עסקי קינוי וסתירה ודוחק לומר דוידוי של בועל כעדים יחשבו וכעין פתח פתוח דמ"ל הא. ואולי החו"י לא אמרה אלא שהבועל נאמן לאוסרה על עצמו לכשימות הבעל וזה נ"ל פשוט ומאי קמ"ל וצ"ע. מכל מקום בהא סלקינן דמה שהתודה השוחט הוא נאמן: -

'''אמנם ''' בכל זאת לא נחשד אלא במה שאמר דהיינו שהיקל בפגימה אחר שחיטה ומטעם שאמר מפני הפסדו אבל לא נחשד ששחט בתחלה בסכין פגום דלא שביק היתרא ואכיל איסורא ועוד אם אנו מאמינים לו שנכשל בפגימה שלאחר שחיטה נאמין לו שלא נכשל בפגימה דקודם שחיטה כמתני' דעדיות הובא ספ"ב דכתו' אם אתם מאמינים שהורהנה וכו' - ותו הכא כיון שבשעת חלי' אמר ע"ד וידוי ותשובה אלו הי' נכשל ביותר מזה הי' אומרו ולא הי' מכחיד תחת לשונו כטובל ושרץ בידו וכיון שכן וכל הסכיני' הי' בחזקת בדוק א"כ אע"פי שאמר שכמה פעמים מצא סכינו פגום אחר שחיטה עכ"פ מיעוטא הוא שימצא סכין בדוק פגום אחר שחיט' וא"כ יש להקל בבשר ושומן הנשאר ולומר מרובא פריש ודהיתרא הוא וכיון דפגימה דלאחר שחיטה בלא"ה כעין ספק ספיקא הוא והכא איכא נמי רובא דהיתרא ע"כ אי איכא הפ"מ למכור לנכרי יש להקל ומיהו בעל נפש יחוש לעצמו: -

'''אמנם ''' הכלים דבודאי נתבשל בהם איסורא דהרי כל בהמה נתחלקה לכמה בני אדם וכמה פעמים נמצא סכינו פגום ולא ימלט שנזדמן בבית כל א' פ"א חתיכה דאיסורא ע"כ את שאפשר בהגעלה יגעילו וכלי חרס דכלי שני כיון דבלא"ה רבו המתירים תסגי להו בשיהוי מעל"ע ויהי' טעם פגום אבל כלי ראשון שנתבשל בו על האש אין נראה לי להתיר דה"ל כודאי נתבשל בו איסור ובס' תבואות שור סי' ב' סעי' י"ח כ' בשוחט שהוצי' טריפות מת"י בפשיעה להשהות הכלים דלמפרע עד שיפגמו ולסמוך בזה אהמקילין בכלים דלמפרע קודם שפשע ע"ש משמע בכלים דמכאן ואילך אין להקל והשתא התם בפושע נהי שמכאן ואילך אבדה הימנותא דידי' וכל הבהמות בספק הם מ"מ ודאי אין כאן דלמא פ"א פשע ותו לא אפ"ה לא רצה להקל להשהות הכלים מכ"ש הכא דבודאי נתבשל בהם איסורא דאין להקל בקדירות: -

'''ולענין ''' תשלומין טבח אומן וקלקל במזיד לא נשאלתי ולא אאריך כי יראה להקל מעל בעלי התשובה. והנה לסדר לו תשובה אין דרכי בכך אעתיק לו לשון הרוקח שכל דבריו דברי קבלה ומ"מ מכאן ואילך לא ישחוט בלי עע"ג זמן רב עד שיפורסם צדקתו בברור גמור כי הרבה כיוצא באלו תוכם כפ"רעה וירא כי היתה רווחה ויכבד את לבו ואיכא למיחש אחר שיהי' בריא אולם ישוב לסורו רע ח"ו ע"כ צריך השגחה רבה, יותר מזה אין אתי בדבר זה והחכם עיניו בראשו הכ"ד א"נ דש"ת: - פ"ב יום ד' כ"ח שבט תקע"ח לפ"ק.


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:שו"ת חתם סופר: ב - יורה דעה]]