עריכת הדף "שו"ת הרא"ש/צז/ב"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}{{הועלה אוטומטית}}'''שו"ת הרא"ש כלל צז - סימן ב'''</noinclude>

'''שאלה''' ראובן ושמעון שותפין בבתים וקנה ראובן בתים סמוכין לבתים המשותפין עם שמעון וראובן ושמעון באים לחלוק הבתים המשותפין ביניהם ומכלל אותן הבתים יש בית אחד שהוא צד מצר עם הבתים שקנה ראובן וראובן מבקש שיתנו לו חלקו המגיע לו מאותו הבית לצד מצר שלו כי כך הוא שוה זה כמו זה אלא שהוא נהנה בו יותר מחברו לפי שפותח בו הבתים הסמוכים לו והוה ליה זה נהנה וזה אינו חסר דכופין אותו על מדת סדום ושמעון אומר לא כי אלא תעלהו בדמים או תחלוק בגורל וחלק הנופל בגורל יגיעך הדין עם מי.

'''תשובה''' גרסינן בפ"ק דב"ב (י"ב) ההוא גברא דזבין ארעא אמצרא דבי נשא כי קא פלגי אמר הבו לי אמצראי אמר רבה כגון זה כופין אותו על מדת סדום מתקיף לה רב יוסף אמאי מעלינן ליה כנכסי דבר מוריון רבה חשיב ליה זה נהנה וזה אינו חסר כי הקרקעות שוות ואין זו יותר טובה מזו ומה שלא אמר רבה משום ועשית הישר והטוב אמרינן ליה שיקנה במקום אחר ויניח זה לקנות אצל מצר שלו אבל הכא שיש לו חלק בגוף הקרקע ואנו אומרים לוותר את דינו וליתן את חברו חלק שהוא חפץ בו לא שייך כאן ועשית הישר והטוב אלא משום דזה נהנה וזה אינו חסר לפי שאינו מפסיד כלום בדבר ומדת סדום היא זו וכופין אותו להתרחק מן המדות הרעות ולעשות חסד עם חברו בדבר שאינו מפסיד כלום ורב יוסף סבר שאין לכופו על כך אלא יאמר לו מעלינן לך אותו קרקע הסמוך לך כנכסים של בר מוריון שהן מעולות ביותר כך פירש"י ועוד פי' דאיירי בשדה הבעל ופעמים זו מתברכת וזו אינה מתברכת ונתן טעם לדברי רב יוסף משום דהלכתא כותיה שלא יהיו נראין דבריו כהלכתא בלי טעמא ועוד דקאמר בתר הכי חדא אההיא נגרא וחדא אההיא נגרא אמר רבה כגון זה כופין אותו על מדת סדום אמר רב יוסף זימנין דהאי מידויל והאי לא מידויל והוה קשיא ליה לרש"י אמאי איצטריך ליה לרב יוסף למימר האי טעמא לימא משום דמעלינא ליה כנכסי דבר מוריון אלא ודאי בשדה הבעל שייך למימר האי טעמא שפעמים זו מתברכת וזו אינה מתברכת אבל לא בבית שלחין והקשו על פירש"י בבית השלחין נמי פעמים שזו לוקה בשדפון וזו אינה לוקה ופר"ת דמעלינן ליה כנכסי דבר מוריון פירש בני מוריון עשירים היו ולא היו מוכרין נכסיהם אלא בדמים יקרים כן לא ניתן זכות שיש לנו באותה שדה אם לא בדמים יקרים ואין בזו משום מדת סדום שהרי יש לנו זכות בגורל זה שאם יפול לנו הגורל בין שתי השדות הרשות בידינו שלא נחליף עמך אם לא בדמים יקרים עתה נמי אין כאן משום מדת סדום [אם] אין אנו מבטלין חלוקתינו בגורל בשבילך ורבה סבירא ליה דכגון זה כופין על מדת סדום דכיון שאין חלק זה שוה יותר משאר החלקים בגוף הקרקע אלא מחמת מצרנותיו של זה שהוא חפץ בחלק זה בשדה הסמוכה לו ואם לא תפול גורלו יצטרך ליתן דמים או להחליף וליקחנה ביותר מכדי דמיה אין יכולים להעלותה מטעם זה ומדת סדום היא ועתה יש חילוק בין פירש"י ובין פיר"ת בנדון זה לפרש"י שנתן טעם לדברי רב יוסף משום דזו מתברכת יותר מזו או זימנין דהאי מידויל והאי לא מידויל א"כ בתים דלא שייך בהו האי טעמא דכלן שוין כופין על מדת סדום ולפיר"ת דמפרש דמעלינן ליה כנכסי דבר מוריון שהיו נכסיהם בדמים יקרים ג"כ בדמים יקרים אמכור זכות שיש לי שאם יפול חלקי בין שתי השדות לא אחליף עמך אלא בדמים יקרים האי טעמא שייך נמי בבתים ולענין פסק הלכה נראה לי כפירש"י שנתן טעם לדברי רב יוסף אבל לפיר"ת מסתברא טפי טעמא דרבה דכיון שאינו חסר כלום אלא משום שיכוף את חברו להוסיף דמים בשביל שהוא חפץ באותה שדה מדת סדום היא זו דאי לא תימא הכי כל זה נהנה וזה אינו חסר דכופין על מדת סדום אמאי כופין והלא חסר הוא ממון שיתן לו חברו בשביל הנאתו אם לא נכוף לעשות בלא דמים אלא ודאי כיון שאין לו חסרון אלא במה שיוכל לכוף את חברו שיתן לו ממון בשביל הנאתו מדת סדום היא ועוד דסוגיא דתלמודא משמע כפרש"י דלכאורה הא דקאמר חדא אהאי ניגרא וחדא אהאי ניגרא קאי אהך דקאמר לעיל מיניה ההוא גברא דזבין ארעא אמצרא דבי נשא ולפר"ת לא קאי עלה דאם כן מאי איצטריך לרב יוסף למימר טעמא דזימנין דהאי מידויל והאי לא מידויל בלא טעמא נמי נימא משום דמעלינן ליה כנכסי דבר מוריון אלא מילתא באנפיה נפשה היא והכי פירושה שני אחים שנפלו להם שני שדות בירושה ויש לכל אחד נגר ורוצה האחד ליטול חצי שדה זו וחצי שדה זו אמר רבה כופין על מדת סדום ויטול כל אחד שדה שלם כיון שיש לכל אחד נגרא וקאמר רב יוסף אין כופין דזמנין דהאי מידויל והאי לא מידויל והכא לא שייך טעמא דמעלינן ליה כנכסי דבר מוריון דאטו אם ירצה האחד לחלוק את השדה לעשרה חלקים משום דטעמא דמעלינן ליה מי שמעינן מיניה ועוד לא שייך הכא טעמא דמעלי כי חולקין בגורל ליכא מעליותא לזה יותר מזה ומה שהקשו על פרש"י דבבית השלחין פעמים שזו לוקה בשדפון וזו אינה לוקה לאו קושיא היא דבבית הבעל שכיח דעל חלק האחד יורד מטר הרבה ומתברכת וחלקה האחר לא תמטר אבל שדפון של בית השלחין לא שכיח בשדה אחת יותר מבאחרת וכן דעת כבוד מורי ז"ל נוטה שכתב וזה לשונו האחין או השותפין שבאו לחלוק את השדה וליטול כל אחד מהם חלקו אם היתה כולה שוה ואין שם מקום טוב ומקום רע אלא חולקין לפי המדה בלבד ואמר אחד מהם תנו חלקי בצד זה כדי שיהא סמוך לי לשדה אחרת שלי ויהיה הכל שדה אחת שומעין לו וכופין אותו על זה שעכוב בדבר זה מדת סדום היא אבל אם היה חלק אחד טוב או קרוב לנהר יותר או רחוק יותר ושמו אותו היפה כנגד הרע ואומר תנו לי בשומא שלי כנגד זה אין שומעין לו אלא נוטל בגורל אם אמר תנו לי חצי מדתה מן הצד הרע בלי שומא וטלו אתם חצי הטוב כדי שיהא חלקי סמוך לשדה שלי הא שומעין לו ולזה דעתי נוטה וכן לדון אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>