עריכת הדף "שו"ת הרא"ש/פה/א"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}{{הועלה אוטומטית}}'''שו"ת הרא"ש כלל פה - סימן א'''</noinclude>

'''ואשר''' כתבת שכתבתי ליזקק בנכסי יתומים קטנים לכתובת אשה שכבר נשאת ובפרק שום היתומים לא משמע הכי וגם בספר רבינו משה ובספר המצות כתוב בהדיא דאין נזקקין בכי האי גונא.

'''כן''' ודאי כתבתי דנזקקין היכא דליכא למיחש לצררי כרב הונא בריה דרב יהושע ולא כרב פפא דאמר משום פריעת חוב מצוה ויתמי לאו בני מעבד מצוה נינהו וכן פסק תלמודא בב"ב (קע"ד) ובפ' שום היתומים (כ"ב) מרימר (לא) אגבה כתובה לגרושה מנכסי יתומים [והאמר ר"י אין נזקקין לנכסי יתומים] אא"כ רבית אוכלת בהם ורבי יוחנן אומר לשטר שיש בו רבית או לכתובת אשה משום מזוני ואפילו רבי יוחנן לא אמר אלא באלמנה דקא מפסדא מזוני אבל גרושה לא אמר ליה ההיא דר' יוחנן משום חינא מתנינן לה אמר רב נחמן מריש לא הוינא מזדקיקנא לנכסי יתמי כיון דשמענא להא דאמר רב הונא חברין משמיה דרב יתמי דקא אכלי דלא דידהו ליזלו בתר שבקייהו מזדקיקנא ומסיק תלמודא דהיכא דשמתוה ומית בשמתיה או חייב מודה כיון דליכא למיחש לצררי מגבינן מיתמי ומעובדא דמרימר משמע דמגבינן מיתמי לכתובת אשה אפי' נשאת כמו גרושה דלית לה מזוני ואפילו לפי רבינו משה וספר המצות דפירשו טעמא דחינא כדי שיהא לה במה לינשא ואם קפצה ונשאת דאין נזקקין עד שיגדלו היתומים היינו דוקא היכא דאיכא למיחש לצררי אבל האידנא שאנו מגבין כתובות לכל יורשי האלמנות (בעליהו) שקדשו ולא חיישי לצררי ואנו סומכין על תירוץ ה"ר שמעון מיינביל שתירץ דהיכא דמת פתאום ולא צוה לביתו לא חיישינן לצררי וכן היה דן רבנא מאיר ז"ל והיה נותן סעד לדבריו לסמוך על אותו תירוץ יותר משני תירוצים אחרים שתירץ ר"י כי האידנא כתובות נשותינו מרובות ולא שכיח האידנא התפסת צררי וכיון דלא חיישינן לצררי לא גריעא גביית אלמנה מגביית שאר חובות דמגבינן מיתמי היכא דליכא למיחש לצררי ואתה ותורתך שלום כנפש שארך אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>