עריכת הדף "שו"ת הרא"ש/פד/ב"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}{{הועלה אוטומטית}}'''שו"ת הרא"ש כלל פד - סימן ב'''</noinclude>

'''שאלה''' ילמדנו רבינו אם יש שום צד שאדם יכול להנחיל לבנו הגדול יראה שלא תועיל מתנה זאת בתנאי זה דהוי כמו נכסי לך ואחריך לפלוני וקיימא לן כרשב"ג דאמר אין לשני אלא מה ששייר ראשון ואם מכר הראשון מכור ואם לא נולד בן בנו בשעת המתנה אינו יכול להקנות לו כיון שלא בא לעולם ועוד דקיי"ל נכסי לך ואחריך לפלוני אם הראשון ראוי ליורשו אין לשני כלום במקום ראשון ואף אם יקדיש אותו ממון בתנאי שבנו הגדול יתן כך וכך ממון לשנה ויהנה מאותו הקדש וכן בן בנו הגדול וכן לעולם גם זה נראה דאין מועיל זה בו כי אין תנאי מועיל לזכות למי שאינו בעולם אפילו בעל מנת כדמוכח בפרק המוכר את הבית (ס"ג) דגרסינן התם בן לוי שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שמעשר ראשון שלי מעשר ראשון שלו לי ולבניי מת יחזיר לבניו ופריך גמרא והא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ומקשה [דלמא] רבי מאיר היא דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ומתרץ דאפילו לרבי מאיר נמי אין אדם מקנה (לעולם) למי שלא בא לעולם אף על גב דשייר מקום המעשר לעצמו אינו מועיל לגבי אותם בנים שלא באו עדיין לעולם אלא בענין זה יוכל אדם לעשות שיתן אותו הממון לבנו הגדול בתנאי זה כאשר יולד לבנו הגדול בן שיזכה לו מיד הנכסים ולא יזכה אותם לבנו שיולד לו בתוך חדש אחר שנולד שתתבטל המתנה ותחזור לאחיו הקטן ממנו ועל מנת שאחיו הקטן יזכה אותם הנכסים לבנו הגדול כשיולד ואם לא זכה לו שתשוב הנחלה לאחיו הקטן ממנו ואם אין להם אחים שתשוב הנחלה למי שהוא קרוב להם לירש אחר בניהם וכשהוא מזכה הממון לבנו הגדול שנולד לו יתנהו לו על אותו תנאי שהוא קבלו מאביו וכן לעולם אשר בן הרב ר' יחיאל זצ"ל.

'''נשאלתי '''בנדון זה על שכתוב במתנה זו אם ימות אחד מהם בלא זרע שיפול חלקו לאחיו ולאחיותיו כדמפרש לעיל ועתה נתן שמעון מחלק נחלתו לגיסו ועתה קם ראובן לבטל מתנה שנתן שמעון אחיו לגיסו כי אין בנים לשמעון וראויה המתנה לפול עליו אחרי מיתת שמעון אחיו ונראה לי שהמתנה טובה היא דהוי כמו נכסי לך ואחריך לפלוני דפסקינן בפרק יש נוחלין (קל"ז) הלכה כרשב"ג דאמר הראשון אם ירד ומכר ואכל אין לשני אלא מה ששייר ראשון ואמר אביי איזהו רשע ערום זה המשיא עצה למכור נכסים כרשב"ג אלמא אהני מעשיו ולכך נקרא רשע ערום והכי אמרינן בשילהי מי שהיה נשוי (צ"ה) נכסי לך ואחריך לפלוני ועמדה ונשאת בעל לוקח הוי ואין לאחריך במקום בעל וה"ה בנדון זה מה שנתן נתן ואין חילוק בין מכר למתנה דאי לאו דעביד ליה נייח נפשיה לא הוה יהיב ליה ועוד אפילו לא עביד נייח נפשיה הויא מתנה כדאיתא בפרק יש נוחלין (קל"ז) ההיא איתתא דהויא לה דיקלא בארעא דרב ביבי בר אביי כל אימת דהוה אזלא למגזריה הוה קא דיישא ליה הוה קפיד עלה אקניתיה ניהליה כל שני חייו קם אקנייה לבנו קטן אמר רב פפא משום דאתיתון ממולאי אמריתון מילי מוליאתא אפילו רשב"ג לא אמר אלא לאחר אבל לעצמו לא ואקנייה היינו במתנה שנתנו לו בקנין מדלא קאמר זבניה וגם לבנו קטן לא היה מעות והוי כמו לא ליקני איניש לולבא לינוקא שהוא לשון מתנה ודוקא משום דיש חילוק בין עצמו לאחר הא לאו הכי אפילו מתנה מפקיעה מיד אחריך ואין לומר בנדון זה הוי כאלו התנה בפירוש שלא יתנו ולא ימכרו לאחרים אלא יורישוה אחריהם לאחיהם ולאחיותיהם דאם לא כן למה הוצרך לפרש שאם ימותו בלא זרע שירשוהו אחיו אטו בר קשיא דמתא לירות מי יירשנו אלא אחיו אלא לישנא יתירא לטפויי קא אתי כאלו התנה שלא ימכרו ושלא יתנו לאחרים כדי להעמיד הנחלה ביד בניו הא ליתא כי אינה סברא כלל שהתנה שלא ימכרו בניו מחמת דוחקא וכי עלתה על דעתו שימותו ברעב להרבות נחלה אחרי מיתתם לאחריהם ומאחר שיוכלו למכור הוא הדין ליתן כי מתנה ומכר דין אחד להם כאשר הוכחתי לעיל גם מתנה שנתן שמעון לגיסו הויא כמו מכר שהרי בחליפי המתנה הבטיחו שאם תמוט ידו ולא יהיה לו עשרים ליטרין וכן הליש שימלא לו עד עשרין ליטרין הליש וכן תמיד כל ימיו שלא יפחתו לו מעשרים ליטרין לכך הויא מתנה כמו מכר ועוד בשטר מתנה אין בו לשנא יתירתא כי מה שהוצרך לפרש שאם ימות בלא זרע שירשוהו אחיו בשביל שרצה לסיים חלקו בשאר הנכסים שבנים ובנות שוים בהם יפול לבני ולבנותי בשוה ואלמלא לא פירש זה היו אחים יורשים הכל ועוד אני אומר דכל אותו התנאי לא היה אלא אם ימות אחד מבניו בחייו אבל אחרי מותו שכבר בא חלקם לידם על זה לא התנה כלום וכן מוכח כל הלשון אם יהיה לאותם בנים זרע זרעם יהיו תחת אבותיהם לירש חלקם וכי לזה הוצרכנו שהבן יורש אביו אלא שלא תאמר הואיל והמתנה לא חלה אלא שעה אחת סמוך למיתת יעקב אם ימות אחד מבניו בחייו תשוב המתנה אליו לשנותה לעשות בה כל מה שירצה לכך התנה התנאי והקים הבן תחת אביו לירש חלקו וכן משמע נמי אחר כך אם ימות בלא זרע חלקו יפול לאחיו היה לו לכתוב הזכרים יטלו זה והנקבות יטלו זה אלא משמע אם ימות בחייו באחרית הימים כשתפול הירושה לפניהם אחרי מיתתו יפול זה לזכרים וזה לנקבות ועל כרחן צריך לפרשו כך שאם תאמר שהתנאי היה שאם ימותו אחרי מיתתו היאך תפרש חלקו בשאר הנכסים שבני ובנותי שוים בהם יפול לבני ולבנותי בשוה והלא הנכסים שבנות ובנים שוים בהם הם המטלטלים ולא שייך בהו לומר יפול אותו חלק לבנים ולבנות והלא נשאו ונתנו במטלטלים כל ימיהם והוציאום כבר ואין החלק מבואר לפנינו לכך יש לפרשו שהתנאי היה אם ימות בחייו עתה הלשון מיושב וחלקו יפול כי בשעת הנפילה דהיינו אחרי מיתת יעקב אז אין החלק מבורר ומונח לפנינו ושייך בו לומר וחלקו יפול וכן הוה בעולם למחלקי נחלתם על פיהם להתנות תנאי כזה אם ימות אחד מבניהם בחייהם ועוד אני אומר אפילו היה התנאי אם ימות אחד מבניו אחרי מיתתו אפילו הכי מה שמכר או נתן מקרקעותיו הוי קיים כי אתה צריך להשוות חלקו בספרים ובקרקעות ובנכסים כי התנאי היה שוה על כלם ובמטלטלין קא מודית לי שנושאין ונותנין ומוכרין אותן כל ימיהם ואין ערעור בדבר הוא הדין בקרקעות.

'''ומצאתי '''און לי בתשובת רבנא מאיר ז"ל באחד שנתן קרקע לבניו והתנה אם ימות בנו בלא זרע כי תשוב הנחלה לבנותיו ומת בלא זרע ורצו להפקיע מאותו קרקע שעבוד כתובת אלמנתו מכח התנאי שהתנה שתשוב הקרקע לבנותיו וזכה האלמנה לגבות כתובתה מאותו קרקע ובנדון זה איכא ק"ו ומה התם לא אתא לידי טריפה וגבייה עד לאחר מיתה אפילו הכי גובה כתובתה ממנו ולא אמרינן כבר קדמו אחריך כדאיתא בפ' יש נוחלין (קל"ז) ומודה רשב"ג שאם נתנו במתנת שכיב מרע שלא עשה ולא כלום מ"ט אמר אביי מתנת שכיב מרע אימת הויא לאחר מיתה וכבר קדמו אחריך ובכתובה לא אמרינן הכי דחל שעבוד כתובה מחיים כל שכן בנדון זה שנתנו לאחר במתנה גמורה בחייו שמפקעת מידי אחריך וגם אני אומר מה שכתוב בשטר וכל ימי מיגד אלמנות של זוגתי היא תמשול בכל הנכסים אינה לשון מתנה אלא לשון אפוטרופסות אף על גב שכתוב בו שיור מכמה טעמים חדא שאין כתוב בשטר שנתן לה כל נכסיו אלא לשון ממשלה וזה אינו לשון מתנה אלא לשון אפוטרופסות והשלטה ומינוי על נכסיו כד"א אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו וכן וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים וכל הארץ היתה לפרעה אלא שהיה יוסף משנה ומושל וכאלה רבות ועוד הוכחה גדולה כי בתחלת השטר כשהקנה לבניו ולבנותיו לא הזכיר אשתו כלל כי לא רצה להזכירה על הקנין כי לבניו ולבנותיו נתן מתנות ולאשתו רק אפוטרופסות ולכבודה אומר בלשון אשכנז בעודך תתאלמן לכבודי תהא שולטת בכל נכסי וזה הלשון כתב הסופר וטעה היה סבור שיש בלשון הזה לשון מתנה ולכך כתב בה שיור כי הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופיא ומעולם לא עלה על דעת בעלה ליתנה לה במתנה ועוד אם נתן לה הנכסים אז נתבטלו המתנות שנתן לבניו ולבנותיו [שעה אחת קודם מיתה לכך יש ליישב לשון השטר שיהיה כולו מקויים בזה מתנות שנתן לבניו ולבנותיו] קיימות וזכו בהם שעה אחת סמוך למיתתו והאשה תהיה אפוטרופיא ואם תנשא יטלו המתנות כמפורש למעלה ומחמת טעות הסופר שהיה סבור שיש בלשון הזה לשון מתנה טעה גם בסוף השטר והזכיר האשה על וקנינא וכי דייק בלשון השטר אינו לשון מתנה אלא לשון אפוטרופסות והנראה לי כתבתי אשר בן הרב רבי יחיאל זצ"ל.
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>