עריכת הדף "שו"ת הרא"ש/נא/ב"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}{{הועלה אוטומטית}}'''שו"ת הרא"ש כלל נא - סימן ב'''</noinclude>

'''מעשה''' זה של מכלוף בן מלול אתמול הביאו לי העדות ולא רציתי להורות בו כי אפי' אותו של יצחק ריש גלותא בר אחתיה דרב ביבי דהוה אזיל מקורטובא לאספמיא ושכיב ואמר רבא דלא חיישינן וק"ל כרבא (יבמות קט"ו) התם איכא במה דמסריך חדא דהוה ריש גלותא ותרתי ריש גלותא לא ממני כאחד והוי ליה כידוע ועוד דקאמר דהוה אזיל מקורטבא לאספמיא ובאותו הפרק לא היה שם מי שהלך מקורטבא לאספמיא ועוד כי אמר רבא לבדוק כולי עלמא היינו דוקא לומר שכל ארץ נהרדעא לא היתה צריכה בדיקה דהיינו כל היכא דאמרינן דאזיל קבא דנהרדעא אבל נהרדעא גופה וכל עיירותיה צריכה בדיקה אפילו אליבא דרבא והלכך מכל הני משמע דצריכין אנו לידע שום סרך שהוא זה שהיה בעלה של זו או שיצא מכאן ועוד כי רי"ף ז"ל פסק דבעינן תרתי לטיבותא לא הוחזקו שני יוסף בן שמעון ולא שכיחי שיירתא (אף על גב דלא הוחזקו) ועוד דהאי דגיטין (כ"ז) הא איכא דשוירי מתא דעל רכיס נהרא והכא ליכא מידי ומשום הכי לא פציתי פה וזה דעת רבינו ז"ל וגם הרמב"ם ז"ל ודעת רי"ף ז"ל ואף מה שהביא מר מדברי ר"ם ז"ל שבא אחד ואמר אמרו לי בית דין או אנשים לך אמור שמת יצחק בן מיכאל סמך על ההיא דיבמות (קט"ו) דיצחק ריש גלותא וכשיהיה ניכר שמת יצחק בן מיכאל באותו מקום ואין שם אחר והראיה ממה דאייתי מר מדבריו בא אחד ואמר מת איש יהודי עמנו במקום פלוני וכך וכך סימניו אין אומדין באומד הדעת הוא איש פלוני עד שיעיד העד הזה שהוא איש פלוני ולפי דברי מר היה לו לומר עד שיאמר ששמו פלוני אלא שמע מינה שצריך העד שיכיר שהוא זה ואי משום טביעות עין של עד אינו מועיל כלום בכאן שהוא אינו יודע שהוא בעלה של זו גם היינו צריכים לידע תוך כמה ימים ראוהו כדי שתהא טביעות עינו ראיה עכ"ל.

'''תשובה''' אדוני אבי נראה על דבריו מטיבותיה דמר הבינני ברכותיך כי לא יכולתי להבינם מה שכתבת חדא דהוה ריש גלותא ותרתי ריש גלותא לא ממני כאחד והוה כידוע עכ"ל ותמהתי מאד איך עלה על לבך שהיה ריש גלותא היכי קאמר דחיישינן לתרי יצחק והלא לא היה לישראל אלא ריש גלותא אחד ועוד היה ראש גלות הולך יחידי בלא רכב ופרשים ועבדים שלא היה אחד מהם שב לבית להגיד על מיתת השר שהוצרכו לשלוח מאספמיא להתיר לאשתו ועוד מאי מייתי ראיה (יבמות קט"ו) מההוא גיטא דאשתכח בנהרדעא וכתיב ביה הכי אנא אדרעלאי פטר ותריך את פלוניתא אתתיה ושלחה אבוה דשמואל לקמיה דר' יהודה נשיאה ושלח ליה תבדק נהרדעא כולה שאני התם דאותו אדרעלאי לא היה ראש גולה הלכך חיישינן לשנים אבל ריש גלותא לא חיישינן לתרי ריש גלותא אלא שם כינוי או שם משפחה היה תדע לך שלא נמצא בגמרא שמזכיר ריש גלותא בשמו אלא ריש גלותא סתם ההוא טביא דאתציד בבי ריש גלותא בפרק מי שאחזו (ס"ז) שלח ריש גלותא מאי טעמא לא סעיד מר גבן ובב"ק (נ"ח) גבי ההוא גברא דקץ קישבא אתא לקמיה דריש גלותא וכהנה רבות בגמרא איני זכור בשום מקום שיאמר פלוני ריש גלותא כך הוא שם המלוכה והממשלה כמו פרעה מלך מצרים אלא ודאי זה לא היה ראש גולה אלא שם כינוי או שם משפחה ואזלא לה חדא סירכא.
'''ועוד''' כתבת וז"ל ועוד דקאמר דהוה אזיל מקורטבא לאספמיא ובאותו הפרק לא היה שם מי שהלך מקרטובא לאספמיא זולתו ולא חיישינן לאחר תמהתי איך פה קדוש יאמר זה וכי הושיבו שומרים על הדרך או סגרו שערי קורטובא שלא יצא משם אדם כל זמן היות שם נבדוק דליכא למידי ולמה נדחוק עצמנו למיעל פילא בקופא דמחטא להפך הסוגיא.
'''ועוד''' כתבת וז"ל ועוד כי אמר רבא נבדוק כולי עלמא היינו דוקא לומר שכל ארץ נהרדעא אינה צריכה בדיקה דהיינו דכל היכא דסגי קבא דנהרדעא אבל נהרדעא גופה ועיירותיה צריכה בדיקה אפילו אליבא דרבא מאי קבא דנהרדעא נפלא בעיני כדאמרי אינשי גמלא במדי אקבא רקדא מה ענין קבא דנהרדעא לכאן גבי פלוגתא דרב ושמואל על אנשי יהודה וגליל שייך להזכיר קבא דנהרדעא ודקדק בסוגיא ותמצא דברים כנים דרבא לא מצריך בדיקה כלל דעל ההיא עובדא דיצחק ריש גלותא קאמר רבא לא חיישינן לתרי יצחק ולא מצריך בדיקה כלל ועוד דהוה ליה למימר תבדוק נהרדעא וכל פרווהא כדקאמר בפ' נערה (נ"ד) נהרדעא וכל פרווהא נהוג כשמואל אלא ודאי אביי הביא ראיה לדבריו שהעיר צריכה בדיקה ורבא השיב לו אם איתא יבדק כל העולם אלא ודאי אין צריך לבדוק כל העולם או אפילו העיר אינה צריכה בדיקה אלא משום כבודו דאבוה דשמואל שלח הכי להצריך בדיקה שלא לצורך שלא יהא נחשב אבוה דשמואל לשואל דברים שאינן צריכים לו לשאול ואלו כדבריך דאביי מצריך לבדוק וכל פרווהא עד היכא דסגי קבא דנהרדעא ורבא אינו מצריך לבדוק כי אם העיר לבד למה שלח לו לבדוק בדיקה שלא לצורך ישלח לו שיבדוק את כל העיר שכך הלכה ודבר של צורך שלח אבוה דשמואל כי העיר צריכה בדיקה ולא פגם כבודו בשביל שאלה זו וצוה רבא הכי ועוד הביא רבא ראיה לדבריו מהנהו שטרי דנפקי במחוזא וכתב בהו הכי חכי בר נני ונני בר חכי ומגבי בהו רבא בר אבוה זוזי (יבמות קט"ו) והא חכי בר נני ונני בר חכי במחוזי שכיחי טובא אלמא מייתי ראיה שאין לחוש כלל ולא בעי שום בדיקה היכא דלא הוחזקו לגבי איסורא כמו לגבי ממונא ואף על גב (דלא הוחזקו) דהוחזקו.
'''ועוד''' כתבת וז"ל ועוד ההיא דגטין (כ"ז) הא איכא דשוירי מתא דעל רכיס נהרא והכא ליכא מידי זה לא הבנתי כלל לכך לא יכולתי להשיב כי ההיא דשוירי מצריך רבא לבדוק משום דהוחזקו ושכיחי שיירתא והכא לא הוחזקו ורב הונא קאמר חיישינן לתרי שוירי ורבה קאמר אם הוחזקו בעיר חיישינן לתרי שוירי ואם לא הוחזקו לא חיישינן כלל ועוד כתבת דרי"ף ז"ל כתב דבעי תרתי לטיבותא לא הוחזקו שני יוסף בן שמעון ולא שכיחי שיירתא לדבריך תיקשי לרי"ף ז"ל דידיה אדידיה שהרי פסק ביבמות הלכתא כרבא דלא חיישינן לתרי יצחק ובתוספות הוכיחו דעל כרחין מיירי דשכיחי שיירתא ולא הוחזקו תרי יצחק כאשר כתבתי לך במכתב הראשון ורי"ף לא פסק בהדיא אלא כך כתב וז"ל הא מילתא כיון דלא איפסקא בהא הלכתא בהדיא עבדינן לחומרא ולא מהדרינן גט (מדומה) [לזמן מרובה] אלא במקום שאין השיירות מצויות [אבל במקום שהשיירות מצויות] לא מהדרינן ואף על גב דלא הוחזקו שני יוסף בן שמעון באותה העיר כלישנא בתרא דרבי זירא ונראה מתוך דבריו שבגט דאפשר לבעל לכתוב גט אחר אמרינן דעבדינן לחומרא אבל בפלוגתא דאביי ורבא דאי חיישינן לתרי יצחק צריכה להתעגן כל ימיה פסק דלא חיישינן לתרי יצחק דהרבה חשו חכמים לתקנת עגונות והתירוה בעד אחד בעד מפי עד וע"י אשה ואשה מפי אשה מפי עבד מפי שפחה ומפי עצמה וכל פסולין דרבנן כשרין לעדות אשה ואפי' פסולין דאורייתא אם מסיחין לפי תומן ואפילו שמע מן התינוקות הרי אנו הולכין לספוד ולבכות ולקבור איש פלוני משיאין את אשתו ומעידין לאור הנר ולאור הלבנה ומשיאין על פי בת קול ומעשה באחד שעלה לראש ההר ואמר פלוני בן פלוני ממקום פלוני מת והלכו ולא מצאו שום אדם והשיאו את אשתו ושוב מעשה בצלמון שאמר אני פלוני בן איש פלוני נשכו נחש והרי הוא מת והלכו ולא הכירוהו והשיאו את אשתו ופריך בגמרא (יבמות קכ"ב) ודילמא צרה הואי ומשני התם תנא דבי רבי ישמעאל בשעת הסכנה כותבין ונותנין אף על פי שאין מכירין ופרש"י והאי נמי כשעת הסכנה דמיא כי צריכה להתעגן כל ימיה אם לא תאמינו ובירוש' איכא מ"ד מצאו בשטר כתוב איש פלוני מת או נהרג משיאין את אשתו הרי אתה רואה שכמה קולות הקלו חכמים משום תקנת עגונות וגם סמכו על זה שמתוך חומר שהחמרת עליה בסופה דייקא ומינסבא לכך לא רצה רי"ף ז"ל להחמיר בכאן וכן ראוי לכל מורה לחזור על כל צדדין להתיר ועוד אני אומר דאתתא דא לכו"ע שריא כי נמצאו הרוגים ואין דרך (המוצאים) [הרוצחים] לעמוד על אם הדרך (ולעמוד) [ולהרוג] אלא מוליכין אותם למקום ייחוד והורגין אותם ואין לדבר אלא מקומו ושעתו ואנו תולין אלו האנשים הלכו שמה ומצאום רוצחים שמה והרגום הילכך לא שכיחי שיירתא ולא הוחזקו ואינו קרוי שיירתא מצוי אלא בשווקים היכא דמזבני כיתנאי או בי דינא דרב הונא שהכל באים לדון ושלום לה"ר ברוך.

'''תלמיד''' אחד בא לכאן לעיר טוליטולה ללמוד לפני אדוני אבי שצ"ו והעתיק התוספות שחבר אדוני אבי שצ"ו ואח"כ יצא מכאן לשוב לארצו בא תלמיד אחד ממאיורקא והעיד זה העדות שלמטה והתיר אדוני אבי את אשתו על פיו.

'''וזה''' נוסח העדות כשהייתי במאיורקא ראיתי תלמיד אחד והראה לי אגרת פתוחה חתומה בחתימת מורינו רבינו אשר והיה כתוב באגרת ששמו של אותו תלמיד היה נקרא רבי אשר וספר לי שהיה בא מטוליטולה ושלמד לפני מורינו הרב הנזכר והראה לי תוספות מקצת מסכתות שחבר מורינו הרב הנזכר ולפי הדברים שהגיד ומצאתי אמת נתברר לי שבא מטוליטולה ויצא ממנה ללכת לארצו ואחר כך בא בחור אחד ושמו רבי שמואל שהיה דר בשיביליא באותו זמן ובא למאיורקא ומסיח לפי תומו בלא ששאלתי ממנו דבר על אותו התלמיד אמר תלמיד אחד חשוב אשכנזי שפירש מכאן ושמו ר' אשר ושלמד לפני ה"ר אשר נר"ו בא בשביליא לעיר שהייתי דר ונתאכסן עמי בבית יום או יומים ואחר כך נטל רשות ממני ללכת לו (ס"א ופטרתי) ושגרתי אותו בלויה וראיתי שנפל שדוד ואמרתי לו לך (ס"א בדרך תחזור) כיון שאתה חלוש ולא רצה והלך לעיר אחרת ואחר ימים מועטים בא אלי המגיד והגיד שאותו התלמיד היה חולה והיה נטוי למות ושכרתי בהמה והלכתי שם לבקרו והוא בראותי נתחזק מעט ומצא מנוחה ואמר אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך ואני החזקתי אותו בדברים ממה שיכולתי ולא הועיל ואחר זמן מועט נפטר לבית עולמו ועשיתי לו כבוד במותו וקברנו אותו יראה לי שאשתו של רבי אשר הנזכר למעלה מותרת לינשא בעדות זו כההיא עובדא דבשילהי יבמות (קכ"ב) מעשה באדם אחד שבא להעיד עדות אשה בפני חכמים אמרו לו בני היאך אתה יודע בעדות אשה זו אמר להם אני והוא היינו מהלכים בדרך ורדף אחרינו גייס ונתלה ביחור של תאנה זו ופשחו והחזיר את הגייס לאחוריו אמרתי לו יישר כחך אריה א"ל מנין אתה יודע שכך קורין אותי בעירי יוחנן בן יונתן אריה דמכפר שיחיא לימים חלה ומת והשיאו חכמים את אשתו אלמא אף על פי שלא הכירו אלא ע"י (שהזכיר להם) [שהגיד לו] שמו ושם מקומו התירו את אשתו וכן בנדון זה שהגיד להם את שמו ושלמד הנה אצלנו והראה להם תוספות שידוע לנו שהוליכה עמו מכאן הרי נתברר שאותו רבי אשר שהלך מכאן מת וידוע לכל חבורתינו שמיום בואו לכאן לא בא שום אדם ששמו רבי אשר ללמוד אלא אותו רבי אשר בר סיני הוא היה מארץ רוסיה ובא לכאן עם בחור ששמו רבי יהונתן וגם היה בכאן בחור אחר ושמו רבי ראובן והיה מארץ בייה"ם והיה מכיר לרבי אשר שנפטר שהיה מארץ רוסיא ועוד אמרינן בשילהי יבמות (שם קכ"ב) מעשה בישראל וגוי שהיו מהלכין בדרך ובא הגוי ואמר חבל על יקירי יהודי שהיה עמי בדרך ומת וקברתיו והשיאו את אשתו ושוב מעשה בקולר של בני אדם מהלכין בדרך מאנטוכיא ובא גוי ואמר חבל על קולר בני אדם שהיו מהלכין בדרך מאנטוכיא ומתו וקברתים והתירו נשותיהם ושוב מעשה בששים בני אדם שהיו מהלכין בכרכום ביתר ובא גוי אחד ואמר חבל על ששים בני אדם שהיו מהלכין בכרכום ביתר ומתו וקברתים והשיאו את נשותיהם מאלו המעשים יש לידע שהרבה הקלו חכמים בעדות אשה משום עגונה במעשה הראשון לא הכיר הגוי את היהודי ולא ידע את שמו אלא שאמר שיהודי נתלוה עמו ומת והיו עדים שיודעין שאותו היהודי נתלוה עמו עם זה הגוי ובאו לפני בית דין ואמרו שפלוני נתלוה עם זה הגוי והנה הגוי אומר שמת והתירו את אשתו ולא הזקיקו בית דין לחקור מן הגוי אם היה אותו יהודי שנתלוה עמו כי שמא אותו היהודי הלך לדרכו ושוב נתלוה אחר עמו ומת אותו אלא כיון שאותו יהודי נתלוה עמו תלינן בודאי שאותו היה שמת ולא מיבעיא זה שהיה יחידי אלא חבורת בני אדם דאם איתא שמתו כולם קלא אית להו אפילו הכי סמכינן אעדות גוי אף על פי שלא הכיר שום אחד מהם אלא שידע שפלוני ופלוני היו מהלכין באותו הדרך ולא עוד אלא ששים בני אדם דאיכא קלא טובא אם מתו כולם הילכך בנדון זה שידוע לכמה אנשים שרבי אשר ברבי סיני בא מארצו ולמד הנה אצלנו והועד עליו שמת נראה לי שאשתו של זה מותרת יותר מזה הקלו בעדות אשה דתנן בפרק בתרא דיבמות משיאין על פי בת קול ומעשה שעמד אחד על ראש ההר ואמר איש פלוני ממקום פלוני מת והלכו ולא מצאו שם שום אדם והשיאו את אשתו ופריך בגמרא ודילמא צרה הואי תנא דבי רבי ישמעאל בשעת הסכנה כותבין ונותנין אף על פי שאין מכיריןובההיא עובדא הדרך רחוקה ואין השיירות מצויות ושעת הסכנה היא וכל שכן שהבאתי ראיות ברורות להתירה ואין לפקפק והנראה בעיני כתבתי וחתמתי אשר בן הרב ר' יחיאל ז"ל.
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>