עריכת הדף "שו"ת הרא"ש/מב/א"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}'''שו"ת הרא"ש כלל מב - סימן א'''</noinclude>

'''דין''' (ריב) לא ידעתי אחקרהו צדק צדק ארדפהו ממים רבים אדלהו יורוני חכמי מיגנצא ואופנהים וורמשא שפטרא על ראובן שנשא אשה ושהה עמה יותר משנתים ונודע לו שהיא נכפית והוציאה מביתו והנה תובעת ממנו שאר כסות ועונה והוא משיב שהדבר ידוע שאין הדעת סובלתה להסתופף אצלה גם סכנה יש בדבר וחפץ לגרשה וליתן לה את כל אשר לו ועני הוא ואינו משיג לוטרין היילוייש ומטיבותיכו נדין לפניכם כתלמיד לפני רבותיו אמת הוא שחכמי הגמ' אמרו (כתובות ע"ז) בין שנולדו בו מומין גדולים בין שנולדו מומין קטנים כופין אותו להוציא ורבינו גרשון מאור הגולה ז"ל פי' בתשובה אחת דנכפה הוי מום גדול ובאשה אמרו חכמים אם נולדה בה מומין נסתחפה שדהו ואם בא לגרשה צריך שיתן לה כתובתה ועתה בימי חכמי הגמרא אם אירע מום זה באשה בעלה היה מגרשה ומתחייב לה כתובה ויפרע מה שנמצא בידו והשאר באשר תשיג ידו ועתה שתיקן הגאון רבינו גרשום ז"ל שאין לגרשה בעל כרחה איך יתכן שיתחייב לה שאר כסות ועונה אם כן יפה כח האשה הרבה מכח האיש דאלו נולד מום זה באיש אין אנו אומרין יכפוה להיות אצלה אלא כופין אותו להוציא ויתן כתובה ואם נולד באשה יכפוהו להיות אצלה ולפרנסה השתא באיש שאינו מוציא אלא לרצונו כופין אותו להוציא ויתן כתובה אם נולדו בו מומין אשה שמתגרשת בעל כרחה לא כל שכן אלא שרבינו גרשום עשה גדר לדבר וכי לאו קל וחומר שלא עלתה על לבו על כיוצא בזה לעגן האיש לבטלו מפריה ורביה אלא ודאי יגרשנה ויתן לה כתובתה כי כולי האי לא ייפה בתקנתו כח האשה מכח האיש אך כי ראה הדור פרוץ ומזלזלין בבנות ישראל בזריקת גט ותקן להשוות כח האשה לכח האיש כמו שהאיש אינו מוציא אלא לרצונו כך האשה אינה מתגרשת אלא לרצונה אבל לא יתכן כלל לומר במקום שהאיש כופין להוציא לא יגרשנה בעל כרחה ואף אם תמצא לומר שהשוה מדותיו ששום אדם לא יגרש בעל כרחה מכל מקום במה שהאיש כופין אותו להוציא אף האשה כופין אותה לקבל גט ואם תמאן לקבל ימנע ממנה שאר כסות ועונה ואינה יכולה לומר אין רצוני לקבל גט עד שיתן לי כתובתי דזו אינה טענה כיון דמן הדין היא חייבת לקבל גט כאשר הוכחתי נמצא פריעת חוב כתובתה הוי כשאר חוב שהיה מחוייב לה והנמצא אתו יתן והמותר כאשר תשיג ידו הרי כתבתי לכם עניות דעתי ואתם רבותי הורוני דעתכם תורוני ואעשה ושלומכם ישגא לעד '''אשר''' בן ה"ר '''יחיאל''' זצ"ל.

'''כאשר''' כתב מורי ה"ר אשר כן נראה לי שאין מום גדול כנכפה שהרי מדמה בפ' האומנין {{ממ|[[בבלי/בבא מציעא/פ/א|פ.]]}} נכפית לשוטה ושעמומית דאמרינן המוכר שפחתו וכו' מקח טעות הוא הואיל וסנפו בין המומין ושוטה אין לו קידושין ונישואין אפילו מדרבנן כדאמרינן התם {{ממ|[[בבלי/יבמות/קיב/ב|יבמות קיב:]]}} שאין אדם דר עם נחש בכפיפה אף על פי שלפעמים יש לו קדושין כשהוא חלים גם בנכפה שאינו נכפה תדיר יש לו קידושין מ"מ במום גדול כזה ח"ו שהגאון רבינו גרשום ז"ל תקן תקנתו ויתן לה גט בעל כרחה וכתובתה תהיה חוב עליו כאשר כתב מורי למעלה ובשבועה כאשר תשיג ידו שיתן לה כתובתה ועוד שמא היתה נכפית קודם קדושין והיה מקחו מקח טעות ומן הדין לא היה לנו להוציא ממון מספק ומכל מקום יעשו כאשר כתב מורי למעלה ועוד מצאתי בשאלתות דרב אחאי גאון ז"ל הלכה למעשה שתקבל גט בעל כרחה בין נמצאו בין היו ואפילו לא התנה יתן לה גט והא דנקט התנה משום רבותא דר' מאיר עכ"ל ומצאתי בירושלמי מפני ריח הפה כופין מפני חיי נפש לא כ"ש כ"ש בנדון זה ודלא כר' יואל ז"ל שמסופק בדין נכפה אחרי שלא מנה אותו עם שאר מומין בפרק המדיר (ע"ז) ועוד אמרו גבי כנסה סתם דאמרינן ספק ממונא לקולא וגם הוי כאן אומדנא דמוכח ושלום יצחק בה"ר מאיר נב"ע.

'''כדברי''' רבינו כן נ"ל ומה שפי' רבינו יואל ז"ל היה נראה שכל שכן הוא ולא הוצרך למנותו אך מאחר שרבינו יואל ז"ל היה מסופק אין לי להכריע ולהכניס ראשי בין הגדולים ושלום חיים בר יוסף ז"ל.

'''שורת''' הדין כאשר כתב מורי הרא"ש ז"ל אכן לא ראיתי מעשה ומסתבר טעמא דהא מפני שממיקתו חיישינן כל שכן בנדון זה דאין לך מום גדול מזה אף על פי שלא מנו אותו חכמים לפי שלא הוצרכו ואפילו גבי שפחה שאינה אלא לעבוד קרוי סמפון גבי שאר וקירוב בשר לא כל שכן וכי סבור אתה שרבינו גרשון ז"ל עשה תקנתו על עוברת על הדת וחמירא סכנתא מאיסורא וטוב לה שתתפייס במאי דאיפייסא שיתן לה הבא לידו שאם יזרוק לה גט מי יבא אחרי הדבר אשר כבר עשהו ולא יכולתי להאריך ושלום מרדכי בר יוסף נ"ע.
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>