עריכת הדף "שו"ת הרא"ש/לה/ד"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}{{הועלה אוטומטית}}'''שו"ת הרא"ש כלל לה - סימן ד'''</noinclude>

'''שאלה ''' רבי משה קדש אלמנה אחת ובא רבי יעקב ואמר קדשתיה תחלה אמרו לו היכן העדים אמר איני זוכר אותם לכשאצטרך אביא אותם הלך רבי משה לפייסו בדבר מועט שיפטרנה בגט לסלק תרעומות שלו מעליו ולא רצה הלך רבי משה אצל ארוסתו ואמרה לו שמעולם לא קבלה קידושין מאדם אחר אלא ממנו עמד וכנסה והיה ירא שמא יעקב יביא עדים של שקר על קידושיו כי לא היו דברים מכוונים כי אמר שקדש ב' פעמים והביא פעם אחת אחד מעדים והעד מכחישו ומזה הפחד הלכו האשה וקרוביה ושכרו עדי שקר לכתוב גט על שם רבי יעקב שאם יביא עדים שקדשה יראו גם הם הגט שגרשה בו ונודע הדבר לרבי יעקב ואמר שזהו הודאה שנתקדשה לו כיון שהיא מחזרת אחר גט ואינו צריך לעדים אחרים יורנו רבינו אם היא מותרת או אסורה לר' משה אם לאו.

'''תשובה ''' תחלת דברים נראה לי כי עקוב יעקב אותו רבי יעקב הרע מאד לעשות הוציא קול על בת ישראל שנתקדשה ולא הזכיר עדיו וראוי להענישו על כך פן ירבו המתפרצים לזלזל בבנות ישראל להושיבם עגונות וניכר לכל באומדנא דמוכח שאינו אומר אמת כי כבר נהגו אבותינו הראשונים לעשות פומבי ופרסום בשעת קידושין כאשר אמרו (גיטין פ"ט) נרות דולקין ומטות מוצעות ובני אדם נכנסין ויוצאין וכן נהגו בדורות הללו שנועדים יחד קרובי וקרובות האשה וכן קרובי וקרובות האיש ואינו דבר מצוי שאדם נכבד ואשה נכבדת יעשו במחשך מעשיהם ומראש בסתר ידברו ועוד שאינו זכור מי היו עדיו ועוד שאומר שקדשה פעמים ומה היה צריך לקדש ב' פעמים אלא שכונתו להרע שאם ימצא מוכחש פעם אחת בעדי חמס שיביא שיאמר לו עוד יש לי עדים על קידושין שניים או שמא מתוך דבריו שאמר שקדשה פעמים נכרין מעשיו שעל ידי תחבולה ומרמה רצה לקדש אותה כגון שנתן לה שום חפץ ואמר לאחר שקבלתו הרי את מקודשת לי ולא רצתה לקבלו לשם קידושין וכאשר לא עלתה בידו בפעם ראשונה נסה בפעם שנית ועוד שכבר נמצא שקרן שהזכיר עדים והעדים שהביא הכחישו ואשתכח דאסהדי שקרי קא מהדר ואפילו היה מביא עוד עדים היה צריך לדקדק אחריהם בכל מיני דרישה וחקירה וגם שיהיו אנשים שלא יצא עליהם מעולם שם רע ומכל אלו הטעמים נראה שאין ממש בדבריו ולא נתכוין אלא להוציא עליה קול של שקר וראוי ליענש על כך ואין חשש איסור בשביל קול שהוציא חדא שאין זה קול אלא כדקאמר בגמרא ולא ששמעו קול הברה אלא שאמרו פלוני מהיכן שמע מפלוני ופלוני מפלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים אבל אם אמר אדם קדשתי פלונית והיא אומרת לא קדשתני אין זה קול כדתנן (קדושין ס"ה) הוא אמר קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני היא מותרת בקרוביו ועוד אפי' היה קול גמור קלא דבתר נישואין לא חיישינן כדאיתא בפרק בתרא דגטין (פ"ח) על מתניתין יצא שמה בעיר מקודשת הרי זו מקודשת מגורשת הרי זו מגורשת ופריך בגמרא ואסרינן לה אגברא הא אמר רב אשי (שם פ"ט) כל קלא דבתר קדושין לא חיישינן וכן בנדון זה אחר שכבר קדשה רבי משה תו לא חיישינן לקלא דנפיק בתר הכי ואי משום דשכרו קרובי האשה עדי חמס לכתוב גט משם רבי יעקב והוי כאלו הודת שקבלה קדושין ממנו נראה לי דלא הויא הודאה שהרי ראו מעשיו והבינו מחשבותיו של רבי יעקב שהיה מחזיר אחר עדים שקרים חשבו גם הם המחשבה לא טובה לבטל מחשבתו שלא תתבייש אם יביא עדים שקרים וגם אלו היתה מודה שנתקדשה לא היתה חשודה להפקיע עצמה מתחת ידו בגט מזויף דלא נחשדו בנות ישראל על כך הילכך כיון דאיכא רגלים לדבר לומר למה שכרו עדים לכתוב הגט לא דיינינן לה כהודאה דאפילו אם היתה מודה בפירוש שקבלה קידושין ממנו לאו כל כמינה לאסור עצמה על אותו שקדשה כבר ולא היה בה שם איסור אם היה בא עליה אלא דהוה אמרינן דשויתה לעצמה חתיכה דאיסורא שהרי אומרת שהיא אשת איש ולא ספינן לה איסורא ויוציאנה בגט בלא כתובה וכיון שהיא עומדת בדבריה הראשונים ואומרת שמעולם לא נתקדשה ויש אמתלאה טובה לומר למה צוו לכתוב הגט לא משוינן לה חתיכה דאיסורא ומצינו שהקלו חכמים בדבר זה להתירה אף על גב דשויא לנפשה חתיכה דאיסורא כדתנן בפ' בתרא דנדרים (צ') בראשונה היו אומרים שלש נשים יוצאות ונוטלות כתובה האומרת טמאה אני לך וכו' חזרו לומר שלא תהא עיניה נותנת באחר וכו' אלמא אף על גב דשויתה לנפשה חתיכה דאיסורא משום חששא דלא תתן עיניה באחר ספינן לה איסורא משום דלא האמינוה חכמים וחשבינן לה בודאי משקרת.

'''וכן''' בכאן בנדון זה יש לדון לפי הענין ולומר דלא הויא הודאה לאסור את בעלה עליה כיון דאיכא למיתלי במידי דלא הויא הודאה כדחזינן בההוא עובדא דשילהי נדרים (צ"א) דתלינן בהיתרא אם איתא דעבד איסורא הוה ניחא ליה דלימות וגם מה שאמר לו רבי משה שיתן גט גם זה אין בזה כלום חדא דלרוחא דמילתא עשה שלא יהא שום תרעומות בנישואין ועוד אין דבריו חשובין הודאה לגבי האשה שהרי הוא לא ידע מזה כלום אם נתקדשה לרבי יעקב דאלו ידע לא היה מקדשה אשת איש הילכך אין בזה משום הודאה והילכך בשביל כל אלו הטענות שראיתי אין נראה לי לאסרה על רבי משה בעלה ולענין עדים שחתמו שקר ששאלת מה עונשן אמרו רבותינו (ב"ק נ"ה) שהשוכר עדי שקר לחברו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים ובנדון זה ודאי ברע עשו על שגרמו לשארית ישראל שיעשו עולה ושידברו כזב אבל לא יצא הדבר לפעל וגם אין אדם נתפס על צערו שהיה נראה להם שרבי יעקב רצה להכלימם בעדים שקרים ואמרו לו לפגוע בו כשיצא לכך נראה שאינן חייבין כל כך עונש על ככה אלה יהו נדונין בנדוי שלשים יום למען יוסרו השומעים אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.
<noinclude>

{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>