עריכת הדף "שו"ת הרא"ש/יד/ה"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}{{הועלה אוטומטית}}'''שו"ת הרא"ש כלל יד - סימן ה'''</noinclude>

'''ערבי''' פסחים מט' שעות ולמעלה לא יאכל אדם כדי שיהא רעב ויאכל מצה לתאבון אבל מיני תרגימא דהיינו מיני תבשיל העשוי מחמשת המינין או פירות וירקות מותר לאכול לפי שאין משביעין והא דאמרינן מט' שעות ולמעלה לא יאכל הא קמי הכי אכיל במאי איירי דמצי אכיל אי בחמץ כבר נאסר מצה נמי לא מצי אכיל דאמרינן בירושלמי האוכל מצה בערב הפסח כאלו בועל ארוסתו בבית חמיו ומיני תרגימא מותר לאכול אפילו מן המנחה ולמעלה אלא במצה עשירה איירי דמצי אכיל בערב הפסח דהיינו דוקא במצה שיכול לצאת בה בלילה אסור לאכלה בערב וכן היה נוהג ר"ת ז"ל כשחל ערב הפסח להיות בשבת היה מקיים שלש סעודות במצה עשירה שנאפית בערב שבת ונילושה במי פירות בלא מים כלל ובביצים בלא מים נסתפק רש"י אם מחמצת לפי שהעיסה תופחת והעולם נהגו היתר.

'''ויהיה''' שולחנו מוכן שיאכל משתחשך אבל לא קודם לכן ואף על גב דבשבתות וימים טובים יכול להוסיף מחול על הקדש ולאכול קודם שתחשך כדאיתא פרק תפלת השחר (כ"ז) מתפלל אדם של שבת בערב שבת ואומר קדושה על הכוס בערב פסח לא מצי אכיל עד שתחשך והכי איתא בירושלמי פסח מצה ומרור אוכלין בבת אחת מאימתי אוכלין משתחשך ותנן נמי במתניתין הפסח אינו נאכל אלא בלילה ומצה איתקיש לפסח דכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו ולא יפחתו מד' כוסות אחד אנשים ואחד נשים ואחד תינוקות שהגיעו לחינוך צריך שיהיה כוס לפני כל אחד והכוס צריך שיהא מחזיק רביעית הלוג הוא ביצה ומחצה ושיעור באורך הכוס (רחב) שני גודלין וכן נמי רוחב הכוס והיינו אצבעיים על אצבעיים וגובה הכוס אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע.

'''ועל''' הכוס הראשון מברך בורא פרי הגפן וקידוש היום ואין נוטל ידיו קודם קידוש ואחר הקידוש מביאין לפניו ירקות ונוטל ידיו דכל שטיבולו במשקה צריך נטילת ידים סרך לתרומה דכמו שהתקינו נטילת ידים לאוכל פת סרך לתרומה משום דסתם ידים שניות הן פוסלות התרומה כך תקנו נטילת ידים למטבל במשקה ואוכל שסתם ידים פוסלות משקה לכך נוטל ידיו ומברך בורא פרי האדמה ומטבל בחומץ כי לא הוזכר חרוסת במשנה עד הביאו לפניו חזרת כי החרוסת הוא מצוה זכר לתפוח או זכר לטיט לא יתכן שימלא כריסו ממנו ואחר כך יביאנו למצוה הילכך ראוי הוא שיביא החרוסת עם המרור שהוא זכר למירור חיי אבותינו ושעבודם בחומר וטיט ואח"כ יביאו לפניו מצה וחזרת [וחרוסת] ושני תבשילין וכתב הרי"ף ז"ל שדי בשתי מצות ובוצע האחת לשתים ושומר חציה לאפיקומן ועל החצי האחר יברך ברכת המוציא ועל אכילת מצה ומן השלימה יעשה כריכה ואף על גב דבשאר ימים טובים בעינן שתי ככרות שלמות לחם משנה כמו בשבת שהרי גם ביום טוב לא ירד המן ולקטו מערב יום טוב לחם משנה כמו בערב שבת הכא אתא לחם עוני וגרעתא לחדא ואוקמה אפרוסה הילכך בצעינן אחדא ופלגא מניח פרוסה תחת שלמה ובוצע ואין נראה לרבינו יצחק דמאי שנא פסח משאר י"ט שלא יבצע על שתי ככרות שלימות דהא דדרשינן לחם עוני לפרוסה היינו אותו לחם שיוצא בו ידי אכילת מצה אבל ברכת המוציא פשיטא דעל שלימה בעינן כשאר י"ט תדע שאם אין לו לחם עוני אלא כזית ויאכלנו באחרונה ויברך המוציא על מצה עשירה פשיטא דתרתי שלימות בעינן וה"ה אם יש לחם עוני לאכלו בתחלה למה לא יברך המוציא על שלימה הילכך צריך לעשות ג' מצות מחטה שמורה וכתב הרי"ף ז"ל דבעינן שמירה לשם מצה דכתיב ושמרתם את המצות וכן אמר רבא (פסחים מ') להנהו דמהפכי כיפי הפיכו לשם מצוה ולא משמע הכי לעיל בפרק כל שעה (שם) דרבא הוה בעי למימר דשימור דלישה לא הוה שימור ופריך ליה ואיתותב וקאמר ואפילו הכי לא הדר ביה דאמר להו רבא להנהו דמהפכי כיפי וכו' כלומר אעפ"י שנדחו דברי רבא דהוי בעי למימר דשימור דלישה לא הוי שימור אפילו הכי לא הדר ביה רבא והיה מחמיר על עצמו לשמור משעת קצירה מצת מצוה.

'''ונהגו''' באשכנז ובצרפת לשמרן משעת טחינה לפי שאז מקרבין אותו אל המים ובשאלתות דרב אחא כתב לא נפיק ידי חובתיה אלא במצה דמינטר לה מחימוץ מן כד נפלי מיא עילויא ונהגו באשכנז ובצרפת לעשות שלשה מצות של מצוה מעשרון אחד זכר ללחמי תודה דהיוצא מבית האסורין מביא תודה ולחמי תודה באין שלשה מינין של מצה חלות רקיקין ורבוכה ושלש חלות עושין מעשרון אחד דכל מין ומין היה שלשה עשרונים ושליש עשרון ומכל מין היו עושים עשר חלות דהיינו ג' עשרונים ושליש ועושין להם סימן לדעת אי זו ראשונה ואי זו שניה ושלישית כדרך שהיו עושין בקופות של לשכה שהיו כתוב בהן א' ב' ג' לידע איזו נתרמה ראשונה שמצוה בראשונה וכשמביאין לפניו המצות יבצע (הא') [הב'] לשנים ויתננה לאחר לשמור וישימנה תחת המפה שתהא מונחת לפניו ולא ישכחנה וחציה השני ישים בין שתי השלמות ויגביה הקערה ויאמר הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא וכו' עד מה נשתנה ויקח הקערה שבה המצות ויצוה להסירה מעל השולחן כדי שיראה התינוק וישאל למה מסלקין הלחם ועדיין לא אכלנו וגם מוזגין כוס שני כדי שישאל התינוק לפי שאין למזוג שתי כוסות קודם האכילה ואומר מה נשתנה וכל האגדה והלל עד חלמיש למעינו מים ואין מברך על קריאת ההלל לפי שאין קורא אלא מקצתו וחותם בגאולה ושותה כוס שני וכתב הרי"ף ז"ל דמברך בורא פרי הגפן על כל כוס וכוס דכיון דכל חד וחד מצוה באנפי נפשיה צריכין לברוכי אכל כסא וכסא והביא ראיה מדרב ברונא ורב חננאל תלמידי דרב דאמרי (פסחים ק"ג) מכי אמר הב לן ונברך דאסור למשתי משום דמשתי וברוכי בהדדי לא איפשר הכי נמי כיון דלא איפשר למיקרי ולמשתי בהדי הדדי צריך לחזור ולברך בתר דגמיר הגדה והלילא בורא פרי הגפן ולא נהירא לי מה שכתב משום דכל חד וחד מצוה באפי נפשה צריך לברך בורא פרי הגפן אכל כוס וכוס לפי שהמצוה אינה מזקקת ברכה כל כמה דליכא היסח הדעת כדחזינן לעיל (פסחים ק"ג) דרב אשי בריך אכסא קמא ותו לא בריך אלמא אף על גב דברכת המזון טעונה כוס כיון דליכא היסח הדעת לא בעי לברוכי אכל כסא וכסא ואף על גב דלית הלכתא כרב אשי היינו מטעמא אחרינא משום דברכת המזון חשיב הפסק ואיכא היסח הדעת אבל לפום סברא דידיה דברכת המזון לא הוי הפסק ליכא מאן דפליג עליה בהאי סברא דברכת המזון אעפ"י שטעונה כוס למצוה אינה מזקקת ברכה לסברתו דליכא הפסק והיסח הדעת וכן תפילין שתי מצות הן ואינן מעכבות זא"ז ומברך ברכה אחת על שתיהן ואפילו מאן דמברך שתים מכל מקום ברכה ראשונה עולה גם לשל ראש דאלו לא היה מניח אלא של ראש היה מברך שתים ומה שהביא מהב לן ונבריך דהוי הפסק דמשתיא וברוכי בהדדי לא איפשר לאו ראיה דשאני ברכת המזון דהוי היסח דעת וסילוק על מה שאכל ושתה הילכך צריך לברך לכתחלה אם רוצה לאכול ולשתות אבל קריאת ההלל וההגדה לא הוי הפסק מידי דהוה אאדם שעמד להתפלל באמצע הסעודה דאפילו הגיע זמן המנחה ואין שהות ביום לגמור סעודתו ולהתפלל שחייב להפסיק ואי איפשר לו לאכול עד שיתפלל אפילו הכי לא הוי הפסקה כדאמרינן (פסחים ק"א) גבי עקרו רגליהן לילך לבית הכנסת דמיירי בכל ענין אפילו אין שהות ביום דחייב להפסיק ואפילו הכי לא הוי הפסק וכל שכן בין כוס ראשון לשני דאם רצה לשתות דלא הוי היסח הדעת וכן בין שלישי לרביעי אף על גב דאסור לשתות כיון שהכוס לפניו ודעתו לשתות לא הוי הלל הפסק והיסח דעת הילכך נראה דאין לברך אלא על כוס ראשון ושלישי וברכה אחרונה אין לברך כי אם על כוס רביעי וכן מצאתי כתוב בשם ה"ר יונה ז"ל וכן ראוי לעשות דהממעט בברכות אין מפסיד דברכות אינן מעכבות אבל המרבה מפסיד דהוי ברכה לבטלה ואחר כך נוטל ידיו ומחזירין לפניו המצות ומניח הפרוסה בין שתי השלמות ומברך על השלימה ברכת המוציא ובוצע ומברך על אכילת מצה על הפרוסה ובוצע ואוכל משתיהן מכל אחת כזית והרוצה לצאת ידי כלן יברך המוציא ועל אכילת מצה ואחר כך יבצע משתיהן ואחר כך יקח המרור ויברך על אכילת מרור ויטבול בחרוסת ויאכל כזית מן המרור ומה שאין מברך בורא פרי האדמה פרשב"ם לפי שנפטר בברכה שברך על הירקות והקשה עליו ר"י ז"ל מהא דאמרינן (פסחים קט"ו) הנוטל ידיו בטיבול ראשון צריך שיטול ידיו בטיבול שני משום דאסח דעתיה באגדתא והלילא הכא נמי הוי היסח הדעת ואין המרור נפטר בברכת הירקות אלא מה שאין מברכין בורא פרי האדמה על המרור היינו טעמא משום דכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו וחובה הוא להביא מרור אחר המצה הילכך הוה ליה כדברים הבאים תוך הסעודה מחמת הסעודה שאין טעונין ברכה לפניהם ולא לאחריהם תדע דקרו ליה פרפרת פת דקתני במתניתין עד שמגיע לפרפרת פת ולפי זה צריך לברך בורא נפשות אחר הירקות ולי נראה לקיים דברי רשב"ם דנהי דאגדתא והלילא לא הוי היסח דעת לענין נטילה היינו משום דדילמא אסח דעתיה ונגע במקום הטינוף משום דידים עסקניות הן אבל לענין אכילה כיון שבירך בורא פרי האדמה על הירקות והחזרת לפניו ודעתו לאכילה לאו נמלך הוא ואין כאן היסח הדעת ולא שינוי מקום שיהא צריך לברך שהרי חברים שעקרו רגליהם לילך לבית הכנסת או לבית המדרש אעפ"י ששנו והתפללו אם הניחו שם מקצת חברים לא הוי היסח הדעת כ"ש הכא שיושב במקומו אעפ"י שקורא אגדה לא הוי היסח הדעת ואין צריך לברך בורא נפשות אחר הירקות ואחר כך נוטל המצה השלישית ובוצע ממנה ואוכלה עם המרור זכר למקדש כהלל ומטבל הכריכה בחרוסת שכך היה הלל עושה אוכל פסח מצה ומרור מטובל בחרוסת בכריכה אחת וגומר כל סעודתו ואוכל מחצי המצה השמורה באחרונה זכר לפסח הנאכל על השובע ואם שכח לאכול מהמצה עד שנטל ידיו כדי לברך או שאמר הב לן ונבריך יטול ידיו ויברך המוציא ויאכל ממנה אבל אם שכח עד שברך לא יאכל פעם אחרת כי כל מצות שלנו בחזקת שמורה קיימי ואין להרבות בכוסות ומוזג כוס שלישי ומברך על מזונו וכוס רביעי גומר עליו הלל ואין מברך לפניו ואומר עליו ברכת השיר דהוא יהללוך ומי שרגיל לומר נשמת כל חי לא יחתום ביהללוך אלא אומר כל יהללוך עד אתה אל וחותם בנשמת כל חי דלמה יחתום פעמים בברכה אחת ואחר כוס רביעי לא ישתה יין אלא מים וד' כוסות צריך לשתות בהסבת שמאל לא ימין ולא פרקדן ואם שתה בלא הסבה יחזור ויסב וישתה ואם שתה כוס רביעי בלא הסבה צריך לברך בורא פרי הגפן כשישתה אחר כך בהסבה דכששותה בלא הסיבה עקר דעתו מלשתות יותר וכן אם אכל מצה בלא הסבה יחזור ויאכלנה בהסבה בן אצל אביו בעי הסבה ואפילו הוא רבו תלמיד אצל רבו לא בעי הסבה ואפילו אינו רבו מובהק אשה אצל בעלה אם חשובה היא בעיא הסבה ואי לא לא בעיא הסבה.
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>