עריכת הדף "שו"ת הב"ח החדשות/פב"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
תשובה ע"ד ראובן שנשא אלמנה ונשתעבד בק"ס שאם תמות היא בחייו שיחזור ליורשי' ת"ק זהובים מנדוניתה ובחיי' תבעה בעלה איך גנבה לו כך וכך ופסקו הדיינים שתהא נשבעת ולא נשבעה ומתה אח"כ מכר ראובן ליורשי' בית שלו ועיכב הלוקח בידו ת"ק זהובים בשביל שראובן נשתעבד להחזיר לו לאחר מיתת אמו ת"ק זהובים ומת ראובן ויורש ראובן תובע ליורש אשת אביו בעד ת"ק זהובים מדמי הבית שנשאר אצלו וטוען שאין אביו חייב לחזור לו כלום שכבר לקחה ממנו אותן ת"ק זהובים בגניבה ולא החזירם לבעלה: נלפענ"ד שהדין עם היורש של ראובן שהרי ראובן ויורשיו מוחזקים בביתם ואין ביד הלוקח לומר פרעתי דמי הבית עד שיביא עדים ומה שטוען אתה חייב לי להחזיר ת"ק זהובים מנדוניית אמי הנה כבר הי' תובעה ראובן בחיי' שגנבה לו יותר מת"ק זהובים ופסקו עלי' שתהא נשבעת ולא נשבעת ואין אדם מוריש שבועה לבניו פי' אין אדם מוריש ממון שהי' חייב לישבע עליו ולא נשבע והדבר פשוט לפי מנהגינו כר"ת שפסק כרבי שמעון בפרק הכותב והורה כן הלכה למעשה באשה שמינה אותה בעלה אפוטרופוס והי' לה הרבה מעות ואמרה של אחרים הם ורצה להשביעה ופסק ר"ת שלא הי' יכול להשביעה כל זמן שלא תבעה וכתב הרא"ש ז"ל ונראין דבריו וגם כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא לא עבדינן עובדא לחייבה שבועה וכך היא מסקנת הטור בא"ע סי' צ"ז וכך נוהגים שלא לחייב שבועה לאשה אלא כשתובע' כתובה כשנתגרשה או נתאלמנ' א"כ האשה זו שפסקו הדיינים שתשבע כנגד בעלה בחייו לא על טענות אפוטרפסא שהיא טענת שמא נתחייבה שבועה אלא על טענת ברי שגנבה לו כך וכך שיכול להשביעה לדברי הכל אעפ"י שאינה תובעת כתובתה וכיון שלא נשבעה אינה יכולה להוריש ממון זה ליורשי' ועוד דמה שהי' ראובן חייב להחזיר אחר מות אשתו איכא ספק שמא אינה חייב להחזיר כיון שלא נשבעה וזה ודאי הוא שהיורש שלקח הבית מראובן חייב לו ת"ק זהובים ואין ספק מוציא מידי וודאי וחייב לשלם ת"ק זהובים דמי הבית ליורש ראובן שהוא וודאי כי הוא מוחזק בביתו כל זמן שלא פרע דמי הבית וכ"כ מהר"ם במרדכי לשלם להדיא דעל שבועות אפוטרפוס שהוא שמא אינה יכול להשביעה כשאינה תובעות כתובתה אבל אטענת ברי יכול להשביע' וא"כ כיון שלא נשבעת אין מוריש שבועה לבני' וחייבים ליתן לו ת"ק זהובים (נכתב שם הג"ה מגדול אחד וז"ל וק"ל והרי בהדיא מסיק הטור והש"ע בח"מ סימן ק"ח דלא אמרינן אין אדם מוריש שבועה לבניו אלא כנגד יורשים משא"כ נגד עד אחד או לוקח או שלא בפניו כדהובא בסמ"ע שלש תשובות רא"ש וא"כ ה"נ איפכא נ"ל דזה כבר עשה ק"ס שחייב ליתן ליורשי' ת"ק זהו' והוי כשטר מקוים רק שהיתה חייבת שבועה נגדו וכיון שמתה ואינה יכולה לישבע נוטלין יורשי' בלא שבועה כדין שטר מקוים וצ"ע לדינא ומיהו דזה אינו דומה לשטר מקוים דשם כבר נתחייב לו משא"כ הכא דעדיין לא נתחייבה רק אחר מיתה וכיון דבחיים כבר טוען שנתן לה והיה לה לישבע ע"ז וא"כ כל זמן שלא נשבעת לא זכתה בממון זה עדיין ומ"מ צ"ע עכ"ה): ואע"פ שבש"ע לא הכריע בין ב' הסברות הנה כבר הכריע הרא"ש דכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא לא עבדינן עובדא לחייב שבועה והכי נהוג עלמא שבועה זו שפסקו הדיינים לא היתה אלא על טענת ברי וכיון שלא נשבעת על טענת ברי הרי הוא ספק אם כבר לקחה לה הת"ק זהו' ואין ספק מוציא מידי וודאי: והנלפע"ד דבר פשוט כתבתי בקצרה מני הק' יואל סירקש מקראקא:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>