עריכת הדף "שו"ת הב"ח החדשות/סו"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
אביהן של ישראל רכבו רכב ברזל ופרשים. עטרת זקנים ותפארת אנשים. חסיד ועניו קודש קדשים. הלא הוא איש האלהים קדוש ונורא. ממנו תצא תורה. והוא חכם חרשים. ר"מ ור"ג נר המערבי נר ישראל מחותני האב"ד הישראלי כבוד הגאון מוהר"ר יואל נ"י: יהי ה' אלהיו עמו ותרועת מלך במלכותו כסאו כשמש יכון רוב שלום עד בלי ירח. עוד ינוב בשיבה דשן ורענן שלו ושאנן. ויחי המלך לעולם מרחוק אקרא בלשון חיבה לשון שמלאכי השרת משתמשין. וכאלוף זעירא זעירא דמן חברייא אנא וממרחק תבא לחמה של תורה וענוותך תרביני על דבר אשה עגונה אחת היושבת גלמודה ימים רבים ואין דורש ומבקש לה מנוח והיא ענייה ואין מחזיק בידה מכל קרוביה לחזור על פתחי מזוזות היכלי בתי מדרשים ובאשר אני קרוב אל החלל בוודאי וכי נכמרו רחמי על דמעותיה נתעוררתי ויגעתי ומצאתי לה היתר לענ"ד וכתבתיו בקצרה ושלחתיו לרבני הארץ שבגליל הזה ואין איש מתחזק עמדי רק הגאון הישיש מהר"ר אבא הלוי ידיו רב לו והוא הסכים עמדי כאשר עיני מכ"ת תחזינה משרים בקצה היריעה ולמי כל חמדת ישראל חדשים גם ישנים ושפתי מכת"ר ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיך פה קדוש ובידך לחזק לכל ולהכריע כבן ערך יבא נא דברי מר אלינו למהר דבריו בשביל מצוה רבה זו ולשלוח את דבריו דברי פי חכם חן ליריד גראמניץ הסמוך וכבדונוך ולך תהי' צדקה מאת ה' צדקה ורב להושיע. הלא כה דברי סר למשמעת כת"ר ודורש שלו' תורתך כל הימים נאמן לביתך ומחותנך. אברהם הק' בא"מ מוהר"ר בנימין אהרן ז"ל: החותם ביומא דשוקא פה לבוב יום ב' משפטים שצ"ב לפ"ק:

ואשה אחת מבנות שוממה היתה כאלמנה מתאבלת ימי' רבים אשת יחיאל מיכל מק"ק יאנוב אשה קשת רוח הנצבת עמנו בזה מתנפלת לפני רגלי בעלי הוראות בכה תבכה ודמעתה על לחייה תמיד יען וביען כי כל השערים ננעלו חוץ משערי דמעה לכן לא יכולתי להתאפק מלפתוח פתח תחלה ולהביא זכרונה לפני גדולי חקרי לב אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי שמים בידם המה יעמדו על הברכה להכריע כענין וכהלכה. ואני באתי כמסקל המסלה לסלק ולהקל משא העיון בכל העדיות ואעבור על העדים כולן וראיתי אני לענ"ד שאין תועלת בהן רק בעד האחרון ממנו תצא זכות לשריותא דהאי איתתא כי באותן העדיות שהוגבה בב"ד יפה של אחי הגדול וראש כבוד מוהר"ר יעקל נ"י בענין חסרון השנים אע"פ שלפי דברי העד הר"ר משה היו הדברים קרובים לצדד ולומר ולעשות ממנו סימן מובהק כמו נקב בצד אות פלוני אך העד השני כמר אברהם המוזכר שם נראין דבריו כמכחישו. גם בב"ד השני שהוגבה בעיר בודזאנוב אותו עד כמ' בנימין בר יצחק עדותו היה מספיק לשריותא דהאי איתתא אך ורק גם זה הנה העד הב' יוסף בר שלמה הוא מכחישו והעיד עדותו ביאזלוויץ שלא הי' הגוי ההוא במסל"ת אלא אחר השאלה ששאלוהו בנימין הנ"ל תחלה לכן אין לחפש שריותא דהאי איתתא כ"א בעדותו של כמר צבי בר משה אשר העיד בב"ד ק"ק בוטשאטש ששמע מפי גויה אחת פונדקית שהגידה מסל"ת מפי גוי א' אורח שעבר עליה ושאל אותה אם רחוק משם לעיר יאנוב והיא שאלה אותו נאך וואש פרעגשטו האט דער גוי משיב גיוועזין נישט. לשון זה מורה שלא נתכווין הגוי לשום דבר ושאין לו נפקותא בדבר אלא כדרך בני אדם שמספרין חידושיו איש לרעהו נמצא דהוי הגוי מסל"ת גמור בוודאי וכיון שהגיד אח"כ שנהרג יהודי א' מעיר יאנוב באנו לדין מחפשין מאי דשנינו בתוספתא ולא חסר בהגדתו של הגוי ההוא לשריותא אלא דשלא אמר וקברתיו לדעת הרמב"ם כיון שלא הכירו הגוי ולא הזכירו בשמו גם מה שהעיד העד הנ"ל עוד ששמע בפונדק כפר סמוך לעיר באר וודאי דהוי מסל"ת גמור ובקישור דברים לאחריו אפי' לדעת הר"ן. ואי תימא דאין לסמוך על הגוי ההוא שהרי סיפר באחרונה וסיים דבריו שהגוי העגלון של היהודי הרגו והתפאר עצמו בפני קרוביו שהרג יהודי א' מיאנוב דמשמע מדברי הגוי שהוא לא ידע מן הריגתו אלא מפי הרוצח עצמו והרי אמר בפירוש שהתפאר הרוצח א"ע בפני קרוביו שהרגו וכל כה"ג אין זה מספיק להתיר האשה שהרי כל שיש אמתלאה שנתכוין הגוי להתפאר אין זה מסל"ת לסמוך עליו לאו מילתא הוא דכי דייקת שפיר בדברי הגוי תמצא בלשונו שהגיד על שני דברים על הריגת היהודי בהחלטה תחלה ושהגוי העגלן שהוליכו הוא הורגו וגם התפאר בעצמו בפני קרוביו ושהרוצח הוא בכאן ואין דורש את דמו לבקש את נקמתו הוא ענין שני שהרי בזה הלשון אמר ל"ת מען האט אין יהודי גיהרגת פון יאנוב דער גוי וואש איז מיט אים גפארין האט אים גיהארגית אונ האט זיך ברימט הרי שחלק את דבריו לתרי בבא בתחלה אמר מען האט איין יהודי גיהארגת פון יאנוב כאלו אמר לא נודע בבירור מי הרגו אבל היהודי נמצא הרוג בוודאי אח"כ הוסיף לומר עוד העגלן שהוליכו הוא הרגו אונ האט זיך ברימט וכיון שאמר בלשון אונ מוכח שההתפארות הוא ענין בפני עצמו כאומר חטאתו כסדום הגיד ואין דורש את דמו לבקש את נקמתו כלל כל הדברים האלה נכנסין בכלל מה שסיים הרמב"ם בתשובה הנ"ל שכתב וז"ל וכל אלו הדברים חוזרין לעיקר אחד והוא שאין מדקדקין בעדות אשה עגונה וכל המחמיר וחוקר ודורש בדברים לא יפה הוא עושה ואין דעת חכמים נוחה הימנו עכ"ל. גם הרב ב"י בתשובה כתב בזה הלשון אם היינו חוששין ומספקין בכל עדות האשה בכל החששות והפיקות לא היה היתר לשום אשה עגונה אחת מני אלף אלא כל שיראה מפשט דברי העדות להתיר שרינן ולא נמשכין נפשינו לבדות דברים מלבנו לחוש ולומר שמא כוונת זה היה כך וכך כדי להחמיר ולאסור וכו' עכ"ל כ"ש וק"ו בעובדא דידן שהדברים מטין בידים מוכיחות פשט דברי הגוי שהוא ידע מהריגת היהודי בהחלטה וההתפארת הוא ענין שני. ואין כדאי להאריך עוד בזה דוודאי הוי מסל"ת ואין בו ספק אך שגם בזה אין מספיק לדעת הרמב"ם שלא אמר וקברתיו והאי וודאי נמי אין מכירו כדהוכחנו בעדותו של זה העד מה ששמע מן הגוי' הפונדקית וחד טעמא הוא. הלכך בעל כרחינו צריכין אנו לדברי מהר"ר איסרלן ז"ל ולעדות שהעיד בפסקים וכתבים סי' רכ"ג וכתב מסקנא דמילתא שלא נהגו העולם כלל לומר וקברתיו והביא ראיה מתשובת מור"ם בתשובת מיימוני וכבר סמך הרב ב"י ע"ז בתשובתו להלכה ולמעשה בכמה עובדין אפי' כשלא הזכיר את היהודי הנהרג בשמו גם שם בתשובת הב"י כתב חכם א' בתשובה אחת ומביא דבר מהר"ר איסרלן ז"ל ולעדותו וכתב עליו לכן נהגו פה סאלונוקי עיר ואם בישראל בימי קדם ובשנים קדמוניות היתה עיר גדולה של חכמים ושל סופרים וכיון שנהגו להקל בזה נראה לענ"ד דאין ראוי להחמיר מפני כמה טעמים והאריך שם ע"ש בדף ק"ז ואם אלו החכמים הנמשכים בכל הוראות בכל מקומותיהם אחרי דעת הרמב"ם בכל מקום ואפילו הכי הקילו כאן משום עגונה דאיתתא וסמכו על המקילין ועל עדותו של מהר"ר איסרלן ז"ל כ"ש אנן במדינתינו שבכל ההוראות אנו שותין מימי הרב ר' איסרלן ז"ל שהי' מבני אשכנז ובתראי דבתראי הוא כ"ש וק"ו בן בנו של ק"ו שנסמוך עליו ועל עדותו להקל וכ"ש במקום עיגון וכל הפורש ממנו כפורש מחיים. ואמנם דברי מו' משה איסרלס ז"ל בזה נראין כמתמיהין שכתב בסי' י"ז ס' י"ז אהא שצריך שיאמר וקברתיו ודווקא בכה"ג שאינו מזכיר שם המת ואינו מכירו אבל אם מכירו לא בעינין וקברתיו במל"ת וכן פשט המנהג עכ"ל דומה בעיני שפי' הוא דברי מהר"ר איסרלן ז"ל במה שכתב שלא נהגו כלל לומר וקברתיו דלא קאי אלא אמכירו ואינו כן דהא הרב מוהר"ר איסרלן ז"ל סמך שם על תשובת מור"ם שהתיר ע"פ מל"ת אפי' בלא וקברתיו ופליג אדברי הרמב"ם ומאן דעיין בתשובת מור"ם פי"ג מהלכות גירושין שבמיימוני ומצא שם מבואר שהתיר מהר"ם אפילו באין מכירו ולא הזכיר הגוי שם היהודי ובהכי הוי מעשה והכריע מהר"ר איסרלן לפסוק הלכה כדעת מור"ם דהוא בתראה ולא כרמב"ם ועליו כתב מסקנא דמלתא שלא לומר כלל וקברתיו. ולשון כלל נמי הכי דייקא בין במכירו בין באין מכירו. בהא סליקנא ובהא נחיתנא שהאשה הזאת אשת יחיאל מיכל היא מותרת לכל אדם ובלבד שישימו גדולי הדור בעלי הוראות את ידיהם ראשונה בהיתר זה הנראה לענ"ד כתבתי. נאום אברהם הק' בן א"מ מוהר"ר בנימין אהרן ז"ל:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>