עריכת הדף "שו"ת הב"ח (הישנות)/קכח"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
וע"ד התבשיל שנתקן ושנתבשל מי"ט ראשון לחבירו כבר ידעת מה שהביא הר"י קארו תשובת הרשב"א להיתר והו' בתשובה סי' תשפ"ה גם תשובת הריב"ש בסי' רנ"ד להיתר אכן ראייתו אינו ברורה דמאי קא מבעי' ליה בפ' ב' דביצה עבר ואפה וכו' ור"ן בר יצחק אמר הא מני חנניא היא ואליבא דב"ש ומשמע להך פשיטות' דהכי ס"ל איכא למימר דדוקא משום כבוד שבת מסתברא להו דאין לקנסו שהרי א"א להיב' אחר ואתי לאמנועי משמחת י"ט. וכן משמע ברא"ש ע"ש אבל מי"ט לחבירו דיכול לבשל בי"ט שני אימא לך דאסור ומאי שכתב הרשב"א ז"ל להלכה שאפילו הוזלו כו' ע"ש אני אומר דהמדקדק בפירוש רש"י יראה שחולק על פירוש זה שהרי כתב איסורא דשבת בישול שבת מאבות מלאכות הוא כו' אבל דבר דרבנן אין להחמיר וס"ל לרש"י דההיא שינוי דאסור' דשבת שאני אינו חוזר אלא למאי דפריך בסוף מהמבשל בשבת והדין עמו מדלא קאמר אלא אלמא דההיא שינויי' קמא הלכתא נינהו ולא מצינו לשום מחבר דחולק על פירוש רש"י אכן בשוגג נראה דאף לרש"י אין איסור כמו במעשר פירותיו בשבת ולא דמי למבשל בשבת דקי"ל כר"י דשם קנסו אבל כאן דרבנן הוא לא מסתבר לקנסו כך נראה עיקר להלכה כפי פשט הסוגיא וכמו שפסק הריב"ש בסי' רנ"ד ע"ש בסופו אבל במרדכי מחמיר טובא ע"ש וע"כ מאחר דאתינן למיפשטי' מהמבשל בשבת דהתם נמי לא אפשר ליה לתקן תבשיל אחר בשבת ובעיין לא אפשיטא אזלינן לחומרא דדינא כמו המבשל בשבת כו' ונ"ל דס"ל דההיא דמעשר פירותיו דבשוגג יאכל נמי למ"ש דווקא וכן כולם אבל לא בשבת ודעת ר' יואל דאפילו למוצאי י"ט שני אסור. אפשר דס"ל דלמאי דקאמר איסורה דשבת שאני אין ללמוד משבת לי"ט לא היתר ולא איסור דאפילו בשוגג דמותר בשבת בי"ט אסור וה"ט דאיסור שבת חמיר טפי הלכך בשוגג יאכל למ"ש אבל די"ט קי"ל אסור איסור עולמית וסבר נמי דהשת' דאתית להכי אינך כולהו נמי איסורא דשבת ננהו והתם הוא בשוגג הקילו אבל לא בי"ט וע"פ שיטות הרשב"א דלעיל אכן העיקור נ"ל דס"ל כמו שפירוש רש"י אלא מאחר דבעיין הכא לא איפשיט ובפ"ג דשבת איבעי' לן נמי כה"ג שכח קדירה ע"ג הכירה כו' ואסיקנא דאסור משום דחיישינן לערומי. א"כ לפ"ז גם בבישול מי"ט לחבירו אתי לערומי אך ק' למה יהא אסור עולמית מסתיי' לאוסרו עד למוצאי י"ט שני בכדי שיעשו. ונראה דהחמירו שלא מהדין אלא בקעה מצאו וגדרו בה גדר תדע שהרי אין זה מאיסורי הנאה ואעפי"כ צוה להשליכהו לאבוד. גם בהגה"ה אשי"רי מא"ז חולק על ר"י ומרדכי שכתב שם וז"ל אבל בשוגג פי' ריב"א ז"ל דשרי ולא כדברי ר' יואל והמחמיר תע"ב או שמא אין להחמיר ונ"ל דמ"ש שמא אין להחמיר היינו דווקא במבשל מי"ט לשבת דעליו קאי אבל מי"ט לחבירו אין להקל אפילו בשוגג משום דקנסינן שוגג אטו מזיד גם בעל האגור העתיק דברי המרדכי בהלכות י"ט משמע דהכי ס"ל לנהוג להחמיר אכן נ"ל דוקא לדידיה אבל לאחריני שרי אפי' בי"ט שני עצמו דתו ליכא למיחש שמא יערים דאין אדם חוטא כו' וכך אני מורה לבא ולאו דוקא לעבר ובישל בסתם אלא ה"ה היכא דכוונתו הוא לאכול ממנו קצת ואפילו הוא עדיין קודם סעודת שחרית מ"מ כיון דא"צ רק כדי שיהא מותר לבשל נמי אסור התבשיל לדידיה ואדרבא הוא גרע טפי דזה הוה מערים גמור החמירו בו יותר מבמזיד ודלא כמו שכתב הרי"בש בסי' רנ"ד דכאן יש להחמיר יותר מבלא הניח ע"ת ומ"ש בענין זה לא הוה מערים כו' ע"ש לא ידעתי מנין לו חילוק זה אלא פשיטא משמע דכל שהוא מבשל בקדירה אחרת לבדה הוה הערמה ואסור וכן מפורש בסמ"ג וכן ראוי להורות ולא כש"ע הקטן יואל:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>