עריכת הדף "שו"ת דברי חיים/ב/אבן העזר/צה"

{{ניווט כללי עליון}}
{{מרכז|'''סימן צה'''}}
להרב כו' מ' פישל ברייטמאן והרב כו' מ' יהודה ליבוש נ"י אבד"ק קרופיץ הבד"צ ד"ק קאמניץ ברוסיא:

שאלה באשה שנתגרשה ונמצא עתה כתוב בזה"ל עדה האגרת הזאת ולראי' מהימנא ביד בעלי ה"ה מ' זאב וואלף בר' שלמה הלוי שנתגרשתי ממנו בג"פ כדת ויש לי ממנו בת שנולדה לי קודם פסח שמה רחל לאה הודבר והותנה בינינו בשעת גירושין וע"ז האופן גירש אותי שקבלתי עלי כו' להחזיק את בתי הילדה הנ"ל משך ששה שנים מיום דלמטה כו' אך לאחר כלות ששה שנים מחויב אבי הילדה לקבל אותה ממני ולהחזיקה אצלו כו' כן נעשה ונגמר בינינו בעת הגירושין בתנאי כפול כתנאי ב"ג וב"ר כו' עכ"ל ואח"כ לאחר שהי' הולד אצל אמה איזה ימים מתה ולזה רצו איזה לומדים להצריכה גט חדש וזה דבריהם חדא דדלמא הי' התנאי קודם כתיבת התורף וא"כ הגט פסול לשיטת הרמב"ם ז"ל [פ"ח מגירושין ה"ד] שנית דהא לא נתקיים התנאי ואמרי' הבעל לצעורה מכוון ואפי' מת הבן אם לא נתקיים התנאי הגט בטל והאריך מעכ"ת בזה:

תשובה הנה באמת אני מונע עצמי כעת להשיב לדינא כי שמעתי אשר הנ"ב ז"ל לא רצה לעת זקנתו להשיב לדינא וגם בעירו מסר הכל להבד"צ ולא רצה אפילו לגלות דעתו להב"ד למעשה ורק הדיינים העלימו אם יש לפניהם איזה מעשה ורק להלכה פלפלו עמו ומזה הבינו האיך דעתו ז"ל נוטה ולכן גם אני מונע עצמי להורות להלכה ולזה לא השבתי להם אך עתה פעם שנית נתתי אל לבי להשיב לכם דעתי אך לא תצרפו את דעתי אפי' לצירוף בעלמא רק אם יוטב בעיניכם תעשו. והנה מטעם שחששו שמא הי' התנאי בפני עדים קודם התורף בודאי אין לחוש כלל כי דעת הר"ן ותוס' ז"ל [גיטין דפ"ד] דבנתקיים התנאי אין חשש כלל בתנאי שהתנה קודם התורף ואפי' להרמב"ם ז"ל שכתב לאסור קודם התורף מ"מ בכה"ג מקילין דהא בשעת הדחק ועיגון כשר הגט וכמבואר בב"ש [סי' קמ"ז סק"ג] ואם נתוסף ספק דלמא לא הי' קודם כתיבת התורף הוי ס"ס וכיוצא בזה כתב בכנה"ג סי' קמ"ז ומ"ש דהוי לא נתקיים התנאי דלצעורה מכווני וצריך לקיים התנאי בפועל [כמבו' בסי' קמ"ג ס"ח] מ"מ בנ"ד דלפי הנראה דכתב זה כתבו לאחר הגירושין ורק שכותבין האיש והאשה ומודים שכך נעשה לפני עדים קודם הגירושין ומש"ה העדים עדי מסירה לא ידעו כלל ואין בין העדים הכחשה כלל דמתרצין כן גבי תנאי הי' בהל' פקדון [סי' רצ"ו עיי"ש בש"ך סק"ח] ובהרבה מקומות שהי' תנאי בפני עדים אחרים שא"ל התנאי להיות בפני העידי מסירה ואם כן ה"נ אמרי' דאמת הי' תנאי בפני ב"ד ועדים אחרים אבל ע"מ לא ידעו מהתנאי וא"כ לפ"ז אם יעידו הע"מ כי נמסר לפניהם ואמרו מתוך הספר סידור גט בודאי אמרו ביטול התנאי המבואר בסדר הגט של רמ"י ז"ל וא"כ נתבטל התנאי וא"צ כלל להתקיים וא"ת הרי הב"ד חתמו על כתב התנאי וש"מ שלא בטלוהו בשעת גרושין זה ליתא דמסתמא ביטל התנאי וכוונת הב"ד שישאר בתוקפו ולא כתבו רק להעיד מה שנעשה שיעיד על [חיובים] ממנה וממנו ונ"מ לחיוב ממון כי לא ביטל בשעת גירושין רק מה שנוגע לגט אבל לחיוב ממון זה לא נתבטל ולכן כתבו התנאי כאשר נדבר לפניהם אך בשעת גירושין נתבטל התנאי לענין איסור הגירושין ולכן הגט קיים והתנאי אינו לענין קיום הגט וזה ברור להרוצה להודות על האמת:

עוד נ"ל כיון דנעשה התנאי בין גם על] חיוב האיש שמחייב עצמו לצורך הנאת הילד [מזה נראה שאינו רק להרווחת הילד] אבל לא לצעורה ולזה כיון שמת הילד הוי כנתקיים התנאי שאינו אלא להרווחת הילד וכיון שמת ל"צ יותר והגט גט וכן מצאתי בחי' ריטב"א גיטין שם בהלכה כתב בפירוש היכי דנראה דכונה להרוחה אם מת המותנה עליו הגט גט וכן הביא בתשו' מהר"י אלשקר סי' ל"א מביאו ב"ש קמ"ז. היוצא לנו מזה שעפ"י הדין א"צ גט שנית אך לא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה בא"א להקל שלא במקום דחק כלל שהרי הבעל והאשה רוצים לגרש פ"ש בודאי מהיות טוב להתגרש שנית ובזיון ב"ד אין כאן כי יאמרו שנתוודע לאח"כ התנאי ומזה הביטול לא ידעו כ"ע וליכא זלזול ב"ד כלל ואתם ב' הצדדים תשליכו המשטמה ועשו הטוב בעיני ד' והיה שלום ג' בא תרכ"ח:
{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}