עריכת הדף "שו"ת דברי חיים/א/יורה דעה/יז"

{{ניווט כללי עליון}}
{{מרכז|'''סימן יז'''}}
שוי"ר לידידי ש"ב ומחו' הרב המאה"ג החסיד בנש"ק וכו' מו"ה אברהם הורוויץ נ"י האבד"ק שענדשיב יע"א.

אודות השבועה שקיבל השו"ב עליו בכתב שלא ישחוט יותר מיום הנקבע והלאה באמת הרבה גדולים דברו בזה ואחריו הוא ניהו הגאון חתם סופר ז"ל החמיר מאד בשבועה בכתב כאשר מבואר בספרו הלכה למעשה [ביו"ד סי' רכ"ז] הן אמת שבמחכ"ת דבריו נפלאו מאד. א' במ"ש לדחות דברי השב"י שכתב דשבועה בכתב אינו ודתה בשב יעקב את דברי החו"י שהחו"י ז"ל מביא ראי' מדחזינן דהוצרך התורה למעוטי בפירוש גבי עדים ולא מפי כתבם ש"מ דבשארי דוכתי הוי הגדה בכתב הגדה וע"ז כ' השב"י לדחות די"ל דלעולם שבועה בכתב אינו דדברים שבפה אין נאמרים בכתב ורק גבי עדות ה"א דא"צ רק גילוי מילתא מש"ה הוצרך התורה למעט וכתב ע"ז בח"ס ז"ל דאדרבה בעדות צריך להבין הדבר ולהבחין האמת ולהכי צריך לשמוע מפי המדבר משא"כ בשבועה יעו"ש וזה לפלא מאד דהרי בגמ' כריתות דף ד' א' איתא שם וז"ל לר' יוחנן דאמר כפיפת קומתו הוי מעשה עקימת שפתיו נהוי מעשה גבי מגדף א"ר שאני מגדף הואיל וישנו בלב אבל בעלמא עקימת שפתיו הוי מעשה מתיב ר"ז יצאו עדים זוממין שאין בו מעשה ואמאי הא עפ"י כתב בהן א"ר שאני עדים זוממין הואיל וישנו בראי' עכל"ה ובתוס' שם ד"ה הואיל וז"ל ובספרי כתב עדים זוממין הואיל וישנו באם פי' באם לא יגיד ומפרש בפ' שבועת העדות דאין מתחייבין אלא בב"ד ולהכי מעקימת שפתיו לא מחייבי דא"כ אפי' חוץ לב"ד נמי והגדתן לחוד דהיינו פיהן לא גרמא להו אבל בעלמא דמחייבי עפ"י דבורן לחוד עקימת שפתיו הוי מעשה עכ"ל הרי די"ל בעדים דההגדה אינו כלום רק גילוי הענין ומה לי בכתב ומה לי בפה ואם כי עדיין יש לבע"ד לחלוק כמ"ש הרב הגאון הח"ס ז"ל דבעדות צריך להבחין האמת ולפיכך צריך לשמוע מפיו מ"מ בודאי יפה כתב הש"י ז"ל דנהי דיש סברא לומר כן מ"מ יש נמי סברא לומר אפכא דבעדות כיון דהגדה אינה מעלה ומוריד דהרי חוץ לב"ד פטורים ה"א דעיקר תלי' בהגילוי לב"ד ואפי' בכתב כשר ומ"ה הוצרך התורה למעוטי אבל גבי שבועה מה"ת לחלק ולומר דגם בכתב הוי השבועה מי יודע טעמי התורה לא מיבעי' לפי מדרשו של רשב"י ז"ל בודאי עיקר הקפידא על ביטוי ברוח פיו ובנפשו כמבואר בדבריו הקדושים משא"כ בכתב ורק אפילו לפי פשוטי התורה האיך נלמוד כתב מהגדה בע"פ דאין כאן ג"ש ולא ק"ו דפריכא היא מכמה צדדים כידוע לכל מבין ומ"ש עוד שם בח"ס דמצינו דכתב מחזיק הדבר יותר. באמת לא ידעתי דהרי שטר במטלטלין ליכא ויעוין תוס' כתובות [בפ' הנושא] גבי חייב אני לך מנה בשטר וגם מה ענין שבועה לחיוב נהי דחיוב חייב יותר בשטר היינו לבני אדם בתורת קנין וחיוב שחייבה תוה"ק משא"כ לענין קיבל ע"ע איזה דבר אפילו לזרוק ושלא לאכול שהוא אינו מטעם חיוב לקנין רק כך גזרה חכמתו ית"ש שיקיים ככל היוצא מפיו האיך ניקום אנו ולומר דגם בלא ביטוי שפתים חייב וקצת ראי' לדברי ממגדף דחייב רק בהגדה משא"כ בכתב דאם איתא דחייב המברך בכתב א"כ למה פטרי רבנן [שם בכריתות] הא משכחת במעשה ובזה אין לומר כמו שתירץ שם בח"ס מנשבע ותלה עצמו בדברי הרא"ה דכיון דמשכחת בלא מעשה אפילו עשה מעשה פטור דכאן גבי כריתות כ"ע מודי בעשה מעשה חייב אפי' שמשכחת בלא מעשה דכן קאמר בהדי' רבא בכריתות [דף ג' ב'] גבי אוב יעו"ש. סוף דבר דלע"ד שבועה שבכתב יותר נראה דעת האומרים שאינה אך גלוי וידוע לפ"כ שאין בידינו הפעוטים להכריח בדבר שגדולי קמאי הניחו בספק ובפרט גאון אחרון שבבתראי הוא ניהו הח"ס ז"ל פסק כן הלכה למעשה ואת אשר כתבתי ישמור כי לפע"ד כך האמת וראוי לנו להחמיר בכל החומרות בשו"ב ובפרט לפי מה שכבר העליתי שיכולין אפילו מיעוט בני העיר למחות ולומר אין רצוני (לעיין) [להכניס] בפלוגתא דרבוותא והשו"ב פשע בעצמו במה שנשבע בכתב ולכן אין להקל בשביל פרנסת השו"ב וטפלי דתלוי' בי' כי זה אינו נאמר רק אם לא עבר רק על כבוד החכם כמבואר בש"ס אך ז"ז יאבדו כו' ואל יכשל אחד מבנ"י בבשר פיגול ובעוה"ר קלקול הדור מזה מהשו"ב הלא טובים ומבעלי הוראה המקלקלים וד' הטוב יגאלינו וישיב שופטנו כבראשונה והי' שלום כנפש ידידו דוש"ת בלונ"ח:
{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}