עריכת הדף "שו"ת דברי חיים/א/חושן משפט/יב"

{{ניווט כללי עליון}}
{{מרכז|'''סימן יב'''}}
הנה נידון אשר נשאלתי בדבר המעשה שנשארו יתומים והבד"צ מינו אפטרופסים שנים והשלישי נצטרף עמהם ואין רשות ביד שום אפטחופוס לעשות דבר גדול וקטן בלתי ידיעת השלישי והוועקסל והמעות יהא מונח ביד השלישי רק שא' מאותן השנים יהי' עוסק לטובת היתומים בידיעת השלישי המצטרף עמהם. והנה לוו האפטרופסים בידיעת הב"ד לאיש א' סך מסוים על עיסקא כנהוג והניח הלוה ע"ז וועקסל וכתב בתורת קאמפערמיס והוועקסל מונח ת"י האפטרופוס השלישי המצטרף. והנה עתה נפטר האפטרופוס האחד אשר הי' העוסק בנכסי היתומים וגם הלוה מת ושבקו חיים לנו ולכל ישראל והוועקסל מונח ת"י האפטרופוס הג' המצטרף וא"י אם נפרע הוועקסל או לא כי מת פתאום האפטרופוס ורק שזה כמו שנה אמר הנפטר להאפטרופוס הג' הנ"ל שקיבל מעות מהלוה ולא נשאר חייב לו רק סך מועט והבטיח לשלם כולו ורק נסכם ביניהם שיחזור וילוונו מחדש והי' רוצה לכתוב וועקסל מחדש ואמר לו האפטרופס הג' שסגי בהוועקסל הישן כה דברו ביניהם האפטרו' הנפטר והג' הנ"ל וגם הלוה אמר באיזה פעם לאפטרופוס הג' הנ"ל שחזר ולוה המעות מהאפטרופוס השני אבל מעולם לא דברו מזה פא"פ הלוה ואפטרופוס שלשתם יחד ומה שהי' אחר המעשה הנ"ל לפי דבריהם לא נודע לשום אדם וגם לא לאפטרופוס הג' ורק אלמנת הלוה טוענת שאולי פרע בעלה להאפטרופוס הנ"ל והיורשי' אינם יודעים והמה קטנים וגדולים יחד זה תורף השאלה כי דברי האשה והעד אינו מעלה ומוריד לדינא וליכא רק פטומי מילי. והנה לפע"ד דזה פשוט דאין נאמן לומר פרעתי נגד שטר ואפי' אם נימא דהקאמפערמיס לא הוי שטר מעלי' מ"מ לא גרע (מח"י) [מוועקסיל] שהסכימו האחרונים ומובא בתומים [סי' ס"ט ס"ק ה'] דאינו נאמן לומר פרעתי משום דשטר כזה שיכול לגבות בדיניהם אין מניחין אם פרע יעו"ש ולכן הדבר ברור דא"צ לומר פרעתי וכן המנהג וא"ל הרי הודה האפטרו' בפני מי שהשטר מונח בידו שנפרע מ"מ גם אם נימא הודאה בפע"א מהני מ"מ לא מגרע הודאה זה כח השטר כי מבואר בח"מ סי' צ"ג וס"ס ע"א דאין הודאת השותף מהני לחוב להשני ולכן היכי שהמעות כולו של א' מהם א"נ לחוב כלל כמבואר שם (ר"צ) בש"ך ואחרונים ובנתיבות סי' ע"א והנה הכא דידוע לכל שהמעות של היתומים ורק לפנים נכתב השטר בשמו בודאי אינו נאמן לחוב בהודאתו כמו שא"י למחול כמבואר בתשו' רמ"א ז"ל ואינו בע"ד כלל רק כמו סרסור ואינו דבריו בזה רק כמו עד וכמבואר בסי' [ל"ז סעי' ח'] דאפטרופס הוא כעד וא"כ אם אמר חוץ לב"ד בפני א' אין בדבריו ממש והשטר בתוקפו וא"ל דהוי כשליש בשעה ששלישותו יוצא מת"י דנאמן דז"א דהתם הטעם דהימניה כמבואר בש"ס [גיטין דף ס"ד ע"א] וכל הפוסקים או משום מיגו אבל הכא ל"ל מיגו עכשיו דאין השטר ת"י והכל יודעין ששטר המונח ת"י אפטרו' הג' המצטרף שייך להיתומים ומאי מיגו אית לי' מה הי' יכול לעשות וגם מעולם לא הימנוהו כיון שלא נתן לו מעות ולא וועקסל והב"ד הי' בעת שהלוה להלוה ולא הרשהו לעשות דבר בלתי ידיעת השלישי וגם הוועקסיל לא מסרהו לו ומאי הימנוהו וא"כ אינו רק בתורת עדות ושלא בפני ב"ד אין דבריו כלים וא"כ השטר בתוקפו וא"נ לומר פרעתי וא"ל כיון דהוי עיסקא יהא נאמן לומר פרעתי במיגו דנאנסו דז"א דהא לפי מנהגינו אינו נאמן לטעון על הקרן נאנסו בלא עדים ואם נימא דהוא עצמו א"נ מ"מ ליתמי נטעון כן ז"א דכיון דהוא א"נ שוב גם ליתמי אין טענינן וכן מבואר בהדיא בש"ע סי' ק"ח וז"ל או שהאמין לבעל העיסקא אם יאמר שלא החזיר אין טוענים להם וכו'. וכ' התומים וז"ל כבר כתבתי לעיל סי' ע"א דמזה מבורר דדעת המחבר אפי' בסתם נאמנות לא מהני מיגו יעו"ש ויל"ד מה בכך דנתן נאמנות היינו נגד לוה גופי' אבל לא ליורשיו וכן מבואר לעיל סי' ע"א ס' טו"ב דאף עפ"י דנתן לו נאמנות סתם מ"מ במת הלוה חייב המלוה לישבע ליורשיו וטענינן דלמא פרע (המלוה) [הלוה] וצ"ל לענין שבועה טעני' אף דהימני' מ"מ דלמא פרע ולכך צריך שבועה אבל להפסיד הממין כיון דאלו הי' חי לא מצי לטעון אף ליתמי לא טעני' כן כיון דהוא גופי' לא מצי טעין והרי בשבועה איכא מ"ד דאפי' נתן לו נאמנות בפי' מ"מ מחויב לישבע נגד יתומי' אבל הממון לא הפקיע ולכך באמת שבועה צריך אבל לא מפסיד הממון וגם אפי' לסבר' המובא בט"ז סי' ס"ט בכה"ג אין טוענין יעי"ש בהדי' וא"ל דטעני' ליתמי נאנסו וכסברת הש"ך ז"ל סי' ק"ח ז"א חדא דבמלתא דידעי בבירור שאינו לא טעני' ליתמי לכ"ע והכא בעל העסקא הי' עמנו בעיר וידענו שלא הי' לו שום אונס למה נזיל בתר איפכא לטעון דבר שאינו. ותו כיון דתיקון דעיסקא כך הוא שכ"ז שלא יברר בעדים לא יהא מהימן הוי כמו שמתחייב עצמו בדבר זה שכ"ז שלא יהי' אונס בעדים שיהי' חייב וכל תנאי שבממון קיים ומתנה ש"ח להיות [חייב] בגו"א וא"כ גם [אם] אמת שנאנסו כ"ז דליכא עדים חייב מטעם שנתחייב עצמו וא"כ ממילא גם היורשים חייבים וכן מבואר בהדי' בנתיבות סי' ס"ט וא"כ בודאי חייבים היורשי' לשלם. עוד נ"ל דכאן אפי' הי' ברור ששילם להאפטרו' הב' חייב הלוה לשלם דלפי מכתב הב"ד אשר לא הי' אפטרו' רק לשקוד לטובת היתומי' אבל לא הי' בידו לעשות דבר בלא אפטרו' הג' המצטרף וגם שום דבר לא הי' ת"י וא"כ גם שהשטר נכתב ע"ש וע"ש האפטרו' השני מ"מ ידוע לכל שאין המעות שלו ואינו נפטר הלוה מהיתומים במה ששילם לו לזה שלא הי' ממונה אפטרו' לקבל המעות וליתן וועקסל וכמבואר דבר זה בש"ך ס"ס ע"א ובנתיבות הגם ששם מיירי דהשטר נכתב על מי שמוציאו מ"מ בנ"ד דידוע דהמעות אינו שלו מה שנכתב השטר ע"ז אינו כלום כמבואר בגמ' ב"ק [דק"ב ובח"מ סי' מ'] וכל הפוסקים וא"ל דהלוה לא ידע מזה וסבור דרשות לו לקחת המעות דז"א דנהי דאינו נקרא בזה פושע מ"מ לא נפטר מחיובו בפרעון לאיש כזה אשר לא נמנה מפי ב"ד אפטרו' על נאמנות וכ"כ בהדי' האחרוני' בסי' ע"ב דלא נפטר רק במסר לאשתו הנו"נ דוקא והאפטרו' הנ"ל לא נמנה להיות נו"נ בתורת נאמנות רק להיות שוקד לטובת היתומים וא"ל נהי דלא הימני' הב"ד על הוועקסל מ"מ בודאי לא ימלט אם יהי' עוסק במו"מ שלא יקבל מעות לשעה או ליום וא"כ פטור הלוה דז"א דמבואר בסי' ע"ב דגם בהחזיר לאשתו דהוי כמו שרגיל להפקיד אצלו מ"מ לא נפטר מחיובו רק בחזרה ליד הלוה ממש או למי ששלחו ומאמינו כמו אשה נו"נ ולא כן כאן שלפי המבואר במכתב הב"ד שלא נתמנה רק לשקוד לטובת היתומים כמו סרסור אבל לא לנו"נ ולכן לפ"ד ברור שלא נפטר הלוה מחיובו בפרעון שפרע לו ולא לקח הוועקסיל מהשני אך לפי דברי הרב מוהר"פ נראה שהי' אפטרו' ממש א"כ יש מקום צ"ע בזה אבל עכ"פ [זה ברור] מה שכתבתי ראשונה כיון שלא הי' לו מיגו על הוועקסל מעולם אינו נאמן רק מתורת עדות ודבריו שלא בפני ב"ד אינם כלום ולכן חייבים היורשים מהלוה לשלם היינו הגדולים חלקם ובמינוי אפטרופוס כמבואר בש"ע ואולם מיתומי' קטני' ודאי שא"ג זולת אם בהקאמפערמיס מבואר איזה תנאי בזה אזי צריך להחמיץ הדבר. ומה שכ' הרב מוהר"פ שיש חשש שטר מוקדם מחמת שלא נתבאר בפני טענות צד השני נגד השטר וגם לא ידעתי שיעור וקצב החיוב לזה סמכתי בזה על הבד"צ שיעשו בזו כתורה. הנה זאת היא דעתי הקלושה אולם לאשר שהדברים תלוי' בדקדוקי כמה סוגיות חמורות ויש לפלפל ארוכות אין לשער והפנאי אין עמדי לזה ידידיי אל תעשו דבר בלתי תבחנו הדבר היטב ולעיין במקומות שציינתי ואם תסכימו עמי תעשו מעשה כדברי הגם שלע"ד הדברים פשוטי' מ"מ ד"מ מקצוע גדול בתורה ולית מאן דיכול למידן כמבואר בירושלמי לזה לא אחליט דעתי רק אחר הסכמות לומדי תורה בד"צ:

מחמת שהי' קצת שינוי בהמעשה לפי דבריך לזה העתקתי דברי אלה ומתוכו יוכל לראות תוכן המעשה לפי דבריהם אמנם גם לפי אשר העריך מעכ"ת הדין פשוט כאשר כתבתי רק אם נודע בבירור שכבר נפרע פעם אחת עפ"י עדים כשרים לפי דתה"ק אזי יצטרך לשלוח לי העסק מהקאמפערמיס ואז נוכל להשכיל אם מקרי שטר שנמחל שעבודו ואם יש בו חשש מוקדם אך לע"ע לפי שהעתקתי תורף המעשה לפי דברי בד"צ שבקהלתכם א"צ לכל זה והדין דין אמת כאשר כתבתי והי' שלום כו':
{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}