עריכת הדף "שו"ת דברי חיים/א/חושן משפט/טו"

{{ניווט כללי עליון}}
{{מרכז|'''סימן טו'''}}
לכבוד ידידי הרב הגדול המפורסם מו"ה ישראל הילל נ"י.

מכתבו הגיעני ואשר ביקש ממני לחוות דעתי בענין שכתב לי הנה בעת היותי אצל אדמ"ו הקדוש נ"י לא הי' הפנאי מספיק עמדי לעיין בדבריו. אולם בבואי לביתי עיינתי בדבריו ואשר נסתפק מע"כ בטענות לוי שטען שכבר יצא י"ח במקצת חפיצים שהחזיר שמעון ששוין הארבעים ריינש שנתן ראובן באמת דבר זה מבואר בתשו' הרא"ש כלל ס"ט מביאו (הב"ש) [הב"י בחו"מ] סוף סי' קכ"ו וז"ל ראובן קנה משמעון תבואה בסך ידוע ועשה שמעון שט"ח על ראובן וקודם שקנו מידו אמר לשמעון מי יתן לו תבואה זו אמר לי' שמעון יהודא יתננה לך ובאותו מעמד קיבל יהודא ע"ע לתת לראובן התבואה וכו' עד ועוד טען אפי' יתחייב לתת לראובן שום דבר אינו חייב לתת לו אלא מעות כפי מה שהי' שוה התבואה בשעה שקיבל עליו ולא כשער של עכשיו והשיב כיון שראובן לא רצה לשעבד עצמו להתחייב באלו המעות עד שיהודא אמר ליתן לו דמיהם דהיינו התבואה הוי לי' תן לו ואני נותן לך דהוי קבלן וכו'. עד וכן נמי אם הי' לשמעון באותה שעה תבואה ברשותו הסכום אותו תבואה שנתחייב לראובן אפי' לא יצא השער או אפי' קנה ממנו התבואה בפחות משער שבשוק חייב ליתן לו תבואה אבל אם לא יצא שער מפורסם וגם לא הי' תבואה לשמעון אין חייבים לא שמעון ולא (ראובן) [יהודא] רק המעות שנתחייב ראובן לשמעון עכ"ל הרי להדי' דמחייב ערב בכל המקח אף במה ששוה יותר מכפי שנתן הלה על פיו ומבואר בח"מ סי' ר"ה סעיף ג' פשרה דינו כמכר ע"כ בנידון דידן הוי כאלו לקח ראובן באלו המעות ארבעים רייניש את החפיצים ואף ששווים יותר מ"מ מתחייב לוי הערב להעמיד לו מקחו או דמיו כמו שמבואר בתשו' הנ"ל וזה נ"ל ברור. אמנם מטעם אחר אני מסופק בדין זה דהנה כתב הטור בסי' קל"א וז"ל כתב הרמב"ם ראובן שמכר שדה לשמעון ובא לוי וקיבל עליו אחריות המכירה אפי' בשעת המכירה לא נשתעבד ומביא הב"י טעמו של הרה"מ וז"ל הנראה בדעת רבינו שערבות כיוצא בזה אינו כשאר ערבות שהוא ע"ד שהמעות יגבה מהלוה או מהערב אבל ערבות דמכר שנותנין המעות ע"ד להשתקע נותנין ואין אחריות על הדמים רק על הקרקע אם יטרפוה ממנו תדע לך דוודאי אם הוקרה או הוזלה וטורפה ב"ח דמוכר מגבה ללוקח כפי מה שהוא שוה בשעת שטרף לא כפי הדמים שקנה ולפיכך אין הערבות על המעות אלא על הקרקע והיא על תנאי אם יוציאנהו מידו ואינו כערב דהלוואה שהערב מוציא המעות מת"י וכאן הלוקח מחזיק בקרקע ואין לומר כאן על אמונתו הלוהו ויש בערבות אסמכתא וכבר כתבתי שאף בקנין יש דין אסמכתא עכ"ל הרה"מ ובב"י כתב וז"ל ולי נראה דכשאדם מלוה לחבירו והלה נכנס לו ערב בשבילו כיון דמלוה להוצאה ניתנה מעת שנכנס ערב אדעתי' שיוציא זה הלוואתו ויפרע הוא בעדו הלכך לא הוי אסמכתא אבל בערב דשדה כיון שזה רואהו שמוכר שדה ואין עלי' מערער וודאי כמתערב אדעתי' דקים לי' שלא יוציאוהו מת"י זה נחית ואלו הי' יודע שיוציאוהו מת"י לא הי' מתערב הלכך הוי אסמכתא עכ"ל הב"י. והנה לפי סברת הרה"מ שכתב דהיכא דלא ערב על המעות הוי אסמכתא א"כ ה"נ דלא נעשה לו ערב שיוחזר לו המעות רק על החפיצים והחפיצים כבר הושאל לשמעון א"כ שלא בשעת מתן מעות הוי אסמכתא וגם לטעם הב"י דשאר ערב לא הוי אסמכתא כיון דנחית אדעת זה שיוציא הוא המעות והוא יפרע בעדו א"כ ה"נ כיון דלא ערב לו בעד המעות הוי אסמכתא ממש דהוא סמך דעתי' שמסתמא יחזיר לו החפיצים ותלי' זה בפלוגת' הפוסקים בתולה בדעת אחרים אי הוי אסמכתא או לא ומבואר דבריהם בסי' ר"ז ורמ"א שם [בסעי' י"ג] פסק דהוי אסמכתא א"כ לא יכול להוציא מלוי אמנם באמת דברי הב"י תמוהים במה שכתב דבשאר ערב ליכא אסמכתא הא מבואר בהדי' בגמרא [ב"ב דף קע"ג ע"ב] דבכל ערב הוי אסמכתא רק בהאי הנאה שעל אמונתו הלווהו גמר ומקני א"כ הכי נמי אף דהוי אסמכתא גמר ומקני בהאי הנאה דנתן מעות ע"י. אך יש ליישב דעת הב"י דהנה הרשב"ם שם פירש בהאי [הנאה דוקא מהימן] דגמיר ומקני הוי כאלו הלוה לו בשליחותו ופי' דבריו כך הוא דהנה באמת באשה שאמרה תן מנה לפלוני ואקדש לך שמקידשת מדין ערב [בקדושין דף ז'] והיינו בהאי הנאה שנתן עבורה הוי כאלו היא קבלה המעות אך מבואר שם [דף ח' ע"ב] דאם אמרה תני על גבי סלע כיון דלית לה הנאה אף שנתן על פי' אינה מקודשת כיון דלית לה הנאה לא הוי כאלו נתן לה [א"ה עיין בש"ך שם בשם הרמב"ן ודו"ק] וזה ג"כ כוונת הרשב"ם דמה שנתן ללוה הוי כאלו נתן לערב וערב נתנם ללוה ע"י שלוחו רק דזה דווקא ביש לו הנאה מיני' וזה כוונת הגמ' כיון דאית לי' הנאה משעבד נפשי' ואין כוונת הגמ' דמשעבד נפשי' על תנאי רק תיכף בשעת הלוואה הוי כאלו הלוה לערב ומשעבד מעתה בלי שום אסמכתא ומכ"מ גובה מהלוה תחילה כמו בשיעבוד נכסים דאין גובים במקום שיש בני חורין ויש להאריך בזה בפלוגת' רבן גמליאל ורבנן ואין כאן מקומו וד"ל. אבל היכא שתולה הערבות באסמכתא אינו משעבד כלל ודברי הב"י א"ש. ועפי"ז מיושב דברי הרמ"א סי' קכ"ט ס"ח במה שהקשו עליו האחרונים מסי' קל"א סי"ב כמבואר בתומים וגם קושי' התומי' והג"ת שהקשו על הב"י לא קשה ודו"ק. היוצא לנו מכל הנ"ל דזה הוי ספיקא דדינא אולם אחר דבש"ע ואחרונים לא הוזכרו טעמים של הרה"מ והב"י הנ"ל אך הסמ"ע [בסי' קל"א ס"ק י"ח] מרמזם בקצרה. וגם בתשו' רא"ש מבואר דערב כהאי גוונא מחייב כמו שהביאותיו לעיל וגם הראב"ד וסייעתו ס"ל דאף באסמכתא ממש מחויב הערב [כמבואר בסי' קל"א] אין ספיקו דהרה"מ והב"י מוציא מידי וודאי של הטור ורא"ש ושאר פוסקים לכן הנ"ל דחייב לשלם בעד כל החפיצים כיון דלהלכה גופי' לא ברור להב"י דינו מדהשמיטו בש"ע:
{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}