עריכת הדף "שו"ת דברי חיים/א/אורח חיים/לג"

{{ניווט כללי עליון}}
{{מרכז|'''סימן לג'''}}
הרמב"ם ז"ל בהל' עבודת יוה"כ פ"א הל' ז' כתב וז"ל היו משביעין אותו עיו"כ ואומרים לו אישי כ"ג אנו שלוחי ב"ד ואתה שלוחינו ושליח ב"ד משביעין אנו עליך כו' עכ"ל והנה קשה מדוע שינה ממה דאוקמ' בגמ' דאומרי' לו ע"ד הב"ד אנו משביעין אותך וז"ל הגמ' יומא (י"ט ע"א) לימא תיהוי תיובתא דר"ה ברי' דר"י דא"ר הונא ברי' דר' יהושע הני כהני שלוחי דרחמנא ננהו דא"א שלוחי דידן ננהו מי איכא מידי דאנן לא מצינן למעבד ושלוחי דידן מצו עבדי הכי קאמרי לי' משביעין אנו עליך על דעתינו וע"ד ב"ד עכ"ל וא"כ מדוע לא כתב כן הרמב"ם ז"ל והנ"ל דהנה התוס' ד"ה מי איכא מידי כתבו וז"ל תימא דבפ' אין בין המודר מיבעי' לן הני כהנים שלוחי דרחמנא או שלוחי דידן וקאמר ת"ש טובא התם ולבסוף לא איפשטא ואמאי לא פשיט לה מדר"ה בדר"י דהכא י"ל דלא בעי למיפשט כו' ולי נראה דלעולם פשיטא לי' מדר"ה בדר"י דשלוחי דרחמנא ננהו דאי ס"ד שלוחי דידן דוקא ננהו ולא שלוחי דרחמנא כלל מא"מ כו' והתם מיבעי' לי' אי שלוחי דידן קצת דהוה להו שלוחי דרחמנא ושלוחי דידן או שלוחי דרחמנא דוקא והא לא מצי למיפשט מדר"ה דאפי' אי שלוחי דידן נמי הוו מקרבי אע"ג דאנן לא מצינן למיעבד כיון דאף שלוחי דרחמנא ננהו עכ"ל וזה מרפסי איגרי חדא דא"כ מאי קשי' לי' לש"ס על ר"ה בדר"י מהא דמתני' דאמרי לי' אתה שלוחינו הא באמת הוא גם שלוחינו אפי' לר"ה בדר"י ורק דהוא נמי שלוחי דרחמנא אבל שפיר יש לקרותו שלוחינו ותו קשה בגוף הסברא שכ' התוס' שהוא ג"כ שלוחינו וקשה למאד דממ"נ אם הפשוט בסברא כדברי ר"ה בדר"י דמידי דאיהו לא [מצי] עביד אינו יכול לעשות שליח א"כ לא מקרי שלוחינו כלל ומאן מחלק הדבר דלחצאין יהי' שליח ומהאיך שמעו התו' לסברא זו. ולכן נ"ל בהקדם הסוגי' בגיטין (דף ס"ו ע"ב) וזל"ה אמר לשנים כתבו ותנו גט לאשתי ואמרו לסופר וכתב וחתמו הן מהו שלח להו תצא והדבר צריך תלמוד מאי אילימא משום דהוי להו מילי ומספקא לי' אי מילי מימסרן לשליח אי לא מימסרן לשליח והאמר שמואל א"ר הלכה כר' יוסי דאמר מילי לא מימסרן לשליח ופי' רש"י שם אי לא מימסרן ופסול דהכא מילי בעלמא מסר להו ואינן חוזרין ונמסרי' לסופר ולא דמי למוסר גט לשלוחו שיכול לחזור ולעשות שליח אחר עכ"ל ושם [בגמ'] ואי ס"ל דהאי כתובו כתב ידן היא הא כתב הגט כשר והא"ש הלכה כר"י דאמר מילי לא מימסרן לשליח אמרי אי ס"ל דכתובו כתב ידן הוא נעשה כאומר אמרו ומודה ר' יוסי באומר אמרו כו' יעו"ש בגמ' והנה בתחלת העיון בסוגי' זו קשה למאד דהנה לפי מה דמבואר בפירש"י ז"ל דמילי לא ניתנו להמסר לשליח אבל השליח הראשון בודאי יכול להעשות אפילו דברים ומילי ודלא כמהרי"ט ז"ל וכמו שמחו עליו מאה עוכלי וכולם הסכימו דהשליח הראשון נעשה אפילו במילי ורק ששליח אחר לא יכול למנות תחתיו דמילי אין כח בהם להיות נמסרים לשליח וקשה ע"ז לפי דברי הריב"ש ז"ל סי' רכ"ח שכ' שם וז"ל ועוד י"ל בדרך אחרת דכי ילפי' שלוחו של אדם כמותו מדכתיב בפסח ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל כמותו ממש ילפינן שהרי קרא השליח בשם כל הקהל ואם [כן] השליח כבעלים לגמרי ובגרושין דלא קרא השליח בשם הבעל אלא שריבה הכתוב מושלח שהבעל יכול לגרש ע"י שליח אצטריך רבוי אחרינא לומר שהשליח עושה שליח והשתא לא אצטריך לרבויי בגרושין שהשליח השני יוכל לעשות שליח שלישי ואעפ"י שהדין כן כדאי' בפ' כל הגט משום דכיון דששא"כ לגמרי כדנפקא לן מפסח הרי גם השליח הב' יהי' כמו השליח הראשון לגמרי ויכול למנות גם שליח שלישי וכן לעולם ומדגלי קרא בגרושין שהשליח עושה שליח גם השליח הב' עושה שליח ג' בגרושין כמו בפסח ולא פרכינן מה לקדשים שכן רוב מעשי' ע"י שליח או שכן ישנה במחשבה דגלויי מילתא בעלמא היא וכיון דנפיק לון מפסח וגרושין שליחות בכל התורה כולה אית לן שהוא כמותו לגמרי והשליח הראשון עושה שליח שני ושני שלישי וכן לעולם במידי דליכא קפידא אעפ"י שלא פירשו הבעלים לשליח ראשון שיוכל למנות אחר תחתיו עכ"ל אלמא דאפילו אם נימא שאין כח בשליח לעשות שליח אחר מסברא מ"מ מכח כיון דגלי התורה דששא"כ הרי הוא כמו המשלח גופא ויכול לעשות שליח דשלוחו הוי שליח ראשון דהוא גופו כבעלים וכן שליח הב' להג' כמבואר בדבריו א"כ כיון שהשליח הראשון מהבעל לכתוב הגט נהי שהוא מילי מ"מ כיון שהוא גופא נעשה שליח לכתוב והרי כמותו בודאי יכול למנות אחר דהרי הוא שב לגוף הבעל ממש והוי כמותו וכמו שהבעל יכול לעשות שליח לכתיבה ה"נ השליח שהוא כמותו יכול לצוות לאחר ואינו בכלל מילי שאינם נמסרין לשליח כי לא נמסר כלל דששא"כ וכי גרע מהא דהריב"ש ז"ל דמסברא אמרינן דאינו יכול לעשות שליח אחר כלל דשליחות בכללו אינו בגדר שימסר לשליח אחר אפ"ה כיון שידעינן ששא"כ יכול לעשות שליח אחר דהוי כגוף הבעלים שעושין שליח ראשון ה"נ נימא במילי כיון שהשליח הוא כבעל יכול לעשות שליח שני וצע"ג והנ"ל לומר דזה כוונת הגמ' מילי לא מיימרן לשליח דהנה הפ"י ז"ל הקשה דלמה לי הטעם משום מילי הלא בלא"ה הא הוי עד מפי עד ותירוץ התוס' שתירצו גבי אומר אמרו שהם נעשו שלוחין מפי הבעלים הראשונים ואינם אומרים כלל מפי השלוחים הללו רק שהמה כמו הבעל גופא שעשאם לשלוחים דתירוץ זה של התוס' לא שייך רק באומר אמרו שנתמנו לשלוחים מפי הבעלים אבל במילי שהמה לא נעשו שלוחים רק מפי השלוחים הראשונים הוי עד מפי עד והניח הפ"י ז"ל קושי' זו בצ"ע יעויין בפ' כל הגט בחי' ובאמת לא ראה דברי הרמב"ן ז"ל שם שכ' דאפילו במילי שייך לומר דכיון דהם שלוחי הבעל מה שאומרים השלוחים הראשונים להשניים הוי כמו שהמה שומעים מפי הבעלים דששא"כ יעו"ש ודמי לשליח שמוסר גט בפני עדי קבלה דלאח"כ שנודע שהוא שליח קבלה הוי כמו שהבעל מסר להסופר הגט הגם שאינם יודעים רק מפי עדים אחרים שנתמנו לשליח ולא הוי עד מפי עד שהרי הם יודעים שזה מסר גט וזה נודע לנו שהוי כבעל מחמת שהוא שלוחו ומהני זה כמבואר בהאומר כמ"כ גבי מילי אם אמרינן דמילי מימסרי לשליח אם הי' אפילו לבתר [כן] עדים שהבעל עשאם לשלוחים ממילא הוו העדים האחרים כמו ששמעו מפי הבעלים כיון דשמעו משליחו שהוא כמותו יעוין ברמב"ן ז"ל ששפתיו ברור מללו כמ"ש וא"כ לפ"ז כיון דס"ל דמילי לא מימסרי לשליח ולא הוי דבריו כמו שאומר משלחו דהדברים לא [נמסור] להתמסר לאחרי' בשמו וא"כ שפיר לא קשה על הריב"ש הנ"ל דנהי ששא"כ והוי כמו שהוא ממנה שליח לכתוב הגט מ"מ קשה האיך השליח יכול להעיד שפ' מגרש לאשתו פ' הרי לא שמע מפיו והוי עד מפי עד ואי ששמעו משליח הבעל שהוא כמותו הא לענין דיבורו שיהא נמסר אינו כמותו ונהי שהוא כמותו לכתוב הגט אבל דיבורו אינו כדיבור הבעל וא"כ האיך יכתב שפ' מגרש כיון שלא שמע מפי הבעל ומש"ה שפיר קאמר דמשום דלא נמסר מילי לשליח והוי ממילא עד מפי עד ולהכי לא קשה על שליחות קבלה שיוכל למנות לרוב שיטת הפוסקי' והפ"י הניח דבריהם בצ"ע ולפמש"כ א"ש דבאמת בגוף הדבר דששא"כ יוכל לעשות שליח אפי' בדברים רק בזה פסול מטעם עד מפ"ע וכו' דהא איירי כל השמעתתא שהאחרי' לא שמעו מפי הבעל כמבואר בפ"י ז"ל וא"כ מכל הנ"ל יצא לנו דאפי' במילי יכול לעשות שליח רק דהוי (בע"ח) עד מפ"ע ועפי"ז יתיישבו דברי המהרש"א ז"ל שכ' בד"ה אמר לשנים וז"ל שם אבל מאמר לשלשה כתבו ותנו דתני לי' נמי במתני' לא קשי' להו דודאי לא מצי למבעי' בי' לפי מה שפירשו לקמן דלהכי מבעי' לי' לשמואל משום דס"ל חתם סופר ועד פסול וא"כ כשאמר לשנים כתבו ותנו ה"ל כאלו א"ל אמרו לאחר לכתוב או לחתום עמכם אבל באומר לג' כתבו ותנו לא אמרינן כאלו א"ל אמרו לאחר אלא שאחד מהם יכתוב והשנים יחתמו עכ"ל והקשו כולם עליו דא"כ מאי פשיט הגמ' בעי' בי רב ממתניתי' הא בתלתא בודאי כתבו וחתמו קאמר לדברי המהרש"א ז"ל יעוין בדבריהם ולפמ"ש א"ש דהנה בלא"ה צריך להבין בדברי התוס' שכ' שם בד"ה כתב ידן וז"ל וכשאמר לשנים כתבו ותנו הוי כאלו אמר להם בפירוש שישתתפו א' עמהם לכתוב או לחתום לכך בעי מה רוצה הבעל שיעשו הם עכ"ל דלמה נדו מפשט דברי רשיי ז"ל שעל החתימה ודאי כוונתו רק אם כוונתו על הכתיבה ג"כ או לא ואולם לפמש"כ א"ש דהנה קשה דעל הכתיבה למה לא יוכל לעשות שליח כיון שהוא [הספק] ששא"כ והרי הוא כבעל למה לא יוכל לעשות שליח אחר לכתוב הגט כמו הבעל שעושה שליח והכא לא צריך עדות בכתיבת הגט ולזה כתבו התו' ז"ל דכיון דחתם סופר ועד פסול א"כ הוא בעצמו אינו יכול לכתוב שיהא חתם סופר ועד וכל מאי דאיהו לא מצי למעבד לא מצי משוה שליח וא"כ צריך לבוא רק מכח שנעשה שליח למנות אחר וזה הוי מילי דהוא גופו אינו יכול למעבד תרתי ולא מצי אתי עלה רק שיכול לעשות שליח מכח בעל גופא וזה הוי שפיר מילי שלא נמסר לשליח ולזה נדו התו' מדברי רש"י ז"ל שפי' שעל החתימה ודאי הקפיד שהמה יחתמו רק על הכתיבה לחוד מספקי' אם עליהם הקפיד שיכתבו או שיעשו שלוחים זולתם דלדברי רש"י ז"ל כיון שנעשו שלוחים והוי כמו הבעל גופו ודאי יכולים לעשות אחרים לשלוחים ואי שהמה לא יכלו לעשות בעצמם משום שיהי' ח"ס ועד ומידי דאיהו לא מצי למיעבד לא יכול לעשות שליח ז"א דח"ס ועד רק פסול מדרבנן אבל מדאורייתא כשר וא"כ עכ"פ בעשאו לאחרים שלוחים הוי כשר מה"ת והאבעי' אם אינו גט כלל כמבואר בתוס' ומפרשים וא"ל דהטעם הוא כיון שפסול מדרבנן הוי שינוי בשליחות ואם כתב בעצמו הי' פסול מה"ת ולכן אינו בגדר מצי עביד ומש"ה אינו עושה שליח שני זה ליתא דהכא לא שייך זה דהא הבעל עשאוהו לשליח לזה שיכתוב ויחתום וא"כ שפיר מה"ת כשר אם חתם וכתב בעצמו ומש"ה יוכל ג"כ לעשות שליח אפילו במילי משום ששא"כ וכנ"ל בשם הריב"ש ז"ל ולהכי מפרשים התוס' ז"ל דהאבעי' קאי משום שח"ס ועד פסול והספק הכא אם רצון הבעל שא' מהם יכתוב והשלישי זולתם יחתום או שהמה יחתמו וזולתם יכתבו כדי שלא יהא ח"ס ועד ובזה לא תקשי שיוכל לעשות שליח משום ששא"כ דליתא דהא בדבר שאינו יכול לעשות לא יכול לעשות [שליח] משום ששא"כ וכנ"ל אך כ"ז הוא בשתים אבל בשלשה בודאי יכול לצוות לאחרים אפי' אם הי' כוונת הבעל שהמה בעצמם יכתבו מ"מ יוכלו לעשות שלוחים דששא"כ אפי' במילי וכו' ומש"ה שפיר יוכל להיות גם בשלשה לעשות שליח אחר ומהרש"א לעיל שכ' דבשלשה ודאי צריכים לכתוב ולחתום הוא לדברי הבי רב דהמה ס"ל דבקפידא תלי' מילתא ולא משום מילי שפיר כתב מהרש"א ז"ל לחלק דמסברא י"ל דבשלשה מקפיד על שתיהם אבל לשמואל דס"ל הטעם משום מילי בודאי בשלשה יכול לעשות שליח וכנ"ל ושפיר פשיט הגמ' לשמואל ממתני'. אך לכאורה איפכא קשה דהא בשלשה לפי דבריו לכ"ע יכול לעשות שליח והלא בגמ' משמע דאינו יכול אפי' בשלשה לכ"ע לעשות שליח ועכ"פ באומר כתבו ולדברינו יקשה למה לא יוכל לעשות שליח נהי דהוא מילי הא ששא"כ ולכן נ"ל לומר דע"כ לא אמרינן ששא"כ רק בדבר שצריך מעשיו דוקא כמו בשחיטת קדשים דהמצוה על הבעלים לשחוט וצריך דוקא שחיטה בכוונה והתורה ריבתה ושחטו אותו נגמר ששא"כ אבל בדבר דא"צ עשי' כלל כמו בכתיבת הגט אליבא דר"מ שס"ל אפי' מצאו באשפה כשר א"כ המעשה כאלו אינו ולא צריכה ורק דהתוס' חידשו דהכא שצוה בפירוש גם לר"מ צריך לעשות דוקא כשליחתו עכ"פ לא שייך לומר ששא"כ כיון שאינו שליח לדבר מה כמו קנין וכדומה ולכן שוב שפיר מילי לא מימסרן לשליח אך באמת לר"י אם לא ס"ל כר"מ ורק דבעי מה"ת כתיבה לשמה א"כ צריך דווקא כתיבת הבעל וא"כ שלוחו כמותו ולמה לא יוכל לעשות שליח וי"ל דבאמת בזה גופא מסופק שמואל באומר אמרו דהנה אם נימא דר"י ס"ל כר"מ א"כ מש"ה שפיר מה שפסול אפי' באומר לב"ד הגדול דהוי מילי דלא שייך לומר ששא"כ דהא ס"ל כר"מ דאפי' מצאו באשפה כשר וא"כ לא צריך כלל עשיית הבעל ולא שייך לומר שליחו כמותו וכו' וא"כ י"ל דבאומר אמרו דלא הוי מילי כשר אבל אם נאמר דר"י ס"ל כר"א דבעי כתיבה לשמה א"כ קשה מדוע לא ימסור לשליח הא ששא"כ א"ו דס"ל מטעם אחר לפסול וכמ"ש הר"ן ז"ל וא"כ באומר אמרו נמי פסול ודו"ק:

ועפ"ז יש ליישב דברי הרמב"ם ז"ל [בפ"ב מה' גירושין] שלא הביא הך דאמר לב"ד כיון דהלכה כר"י ויעויין בג"פ וביתר מפרשים אך לפי דברינו א"ש דבאמת לדידן דקיי"ל דצריך כתיבה לשמה ג"כ גבי שנים שאמר להם כתבו הוי להם לעשות שליח ולא שייך מילי לא מימסרן לשליח דששא"כ א"ו דפסול משום איזה טעם דהיינו כמ"ש הר"נ ז"ל דפסול משום כל שאינו שומע מפי הבעל אינו כותב לשמו וא"כ בזה אין שום רבותא בשנים משלשה שהם ב"ד כיון שהסופר לא שמע מפיו אינו כותב לשמו וכל הרבותא לא הוי רק אליבא דר"מ דס"ל דאפי' מצאו באשפה כשר וא"כ לא שייך ששא"כ והפסול בשנים משום מילי אבל בשלשה כשר דבב"ד לא שייך מילי כמבואר בסוגי' אבל לדידן אין חילוק בין שנים לג' דאי משום מילי גם בשנים הוי לן למשרי אלא הטעם משום שאינו כותב לשמו באם לא שמע מפי הבעל ובזה אין שום חילוק בין שלשה לב':

היוצא לנו מזה שיש שני [מיני] שליחות דילפינן מגירושין דיוכל לעשות שליח אפי' דלא ליהוי כמותו וגם מצינו בקדשים ששא"כ וכמ"ש הריב"ש ז"ל והנה באמת בודאי בכל התורה דילפינן מגירושין וקדשים שייכים שני הטעמים והנה הך כללא דאמר ר"ה מי איכא מידי דאיהו לא מצי למיעבד ויוכל לעשות שליח הוא לענין שיהא כמותו ודאי לא יכול לעשות כיון שהוא גופא לא מצי למעבדי' האיך שייך לומר שלוחו כמותו הא איהו גופ' לא מצי לעבדו ולהכי כיון דזה גילוי מילתא דבעינן שיהא כמותו בכה"ת ממילא לא מצי למיעבד שליח בדבר שלא יוכל בעצמו לעשותו משום דכל עיקר השליחות מקדשים נמי יליף וצריך שיהא כמותו ולהכי דבר שאין יכול בעצמו לעשותו לא מהני שליח אך עכ"פ שם שליח עליו כמו דמצינו בגירושין שהוא שליח אפילו אם אינו כמותו וקרי' לי' התורה שליח אלמא עכ"פ שם שליח עליו ולכן שפיר כתבו התוס' דלענין מודר הנאה שם שליח עליו כמו בגירושין אך כ"ז שפיר התם במודר הנאה אך הכא דאומרי' לו אתה שלוחינו ואנחנו שליח ב"ד א"כ הוה מילי ולכאורה קשה הא מילי לא נמסרו לשליח והאיך משביעים אותו ורק הי' ס"ד לומר כיון ששא"כ גם במילי יכול להיות שליח וכנ"ל ולזה שפיר פריך הגמ' האמר ר"ה דכל מידי דאיהו לא מצי עביד אינו יכול לעשות שליח ולפי דברינו הנ"ל היינו משום דששא"כ אינו שייך בדבר שלא יוכל בעצמו לעשותו ולכן בודאי אינו שליח שיהי' ששא"כ ואי דיהא עכ"פ שליח כמו בגירושין זה ג"כ ליתא בלא"ה דהוי מילי ומילי לא נמסרו לשליח אך לכאורה קשה ע"ז הא הוי אומר אמרו דהב"ד שלחו להשביעו אך באומר אמרו ג"כ פלוגתא אי שייך מילי ולזה מתרץ מש"ס דמשביעים אותו ע"ד הב"ד אך כ"ז דכוונת הש"ס ליישב המשנה לכל המ"ד אפילו להנך דס"ל אומר אמרו פסול אך הרמב"ם ז"ל דס"ל באומר אמרו רק קרוב הדבר להיות בטל ולא ברירא הך מילתא כמבואר בדבריו דמתוך בעיות שמואל לא נתברר והדבר צריך תלמוד מש"ה הניח המשנה כלשונה ולכל חד כפי מה דס"ל ודו"ק [א"ה עיין בחלק ב' בח' אהע"ז סי' פ"ו]:
{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}