עריכת הדף "שו"ת דברי חיים/א/אבן העזר/עז"

{{ניווט כללי עליון}}
{{מרכז|'''סימן עז'''}}
לידידי אחי הרב הגה"ג החריף ובקי החסיד וירא ה' המושלם שלשלת היוחסין כקש"ת מ' אביגדור נ"י:

הנה הכרחתני להאריך בזה ולגלות לך טעמי כי מחמת שלפי דעתי הי' הדבר פשוט לזה כתבתי לך בקצרה אולם אתרי ראותי כי אתה ידידי אחי נבוך קצת לזה אמרתי לפרש באר היטב הנה פשוט בכל הפוס' שאין לדרוש שמות כלל ולבדות טעמים ולזה אין לנו אלא מה שהוחזק שמו כי עיקר כתיבת שמו הוא להיות מוכח מתוכו והוא עיקר הגירושין ולכן אין לנו רק שם שהוחזק בו וקוראין אותו יהי' מאיזה טעם שיהי' והגם כי בקצת תשובות רצו לומר ולדרוש טעמים אך המסקנא מכל האחרונים שאין לנו לבדות טעם חדש מלבינו בשביל איזה הוכחה אם לא שההוכחה מורגל לקרות למשפחה כזו או לכינוי כזה אבל לבדות דבר חדש שלא נשמע בינינו ורק להמציא טעם מכח דרש חז"ל זה אין לנו לומר ואם תעיין ידידי אתי תמצא זה בכל האחרונים וא"כ כאן מה לנו שאין לו שם הקודש לשם וואלף אין לנו רק כפי שהחזיק עצמו וקוראין לו כן בפי העולם ובאמת שבנ"ד י"ל שקראו כן ע"ש פרס שנמשל לזאב ודוב וכדרש חז"ל [קידושין ע"ב] אך לא בשביל [זה] אסור לשנות ולכתוב דב מכמה טעמים חדא דאין לחדש דבר וכנ"ל וגם טעם דאפי' אם הי' ידעינן בודאי כוונת קריאת שמו ע"ש זה מ"מ כיון שנקרא בער אשר שם הקודש דוב כנ"ל צריך לכותבו מלא דאם יהי' נכתב חסר א"כ לא יהי' שם קודש לשם בער דדב היינו זאב בלשון ארמי ואם כי בקרא יש קרי וכתיב אבל בגט דבעי לכתוב שמו כאשר הוא נקרא ואם לאו הוי שינוי השם דשם דב הוא כינוי רק לזאב ושם דוב רק לבער (ואין) [ואנו] צריכין לכתוב כאשר נקרא לכן יותר טוב לכתוב דוב לאשר כן הוא נקרא בשם הקודש לעלייתו לתורה והכינוי וואלף שייך לו עכ"פ כיון שוואלף נקרא בלשון תרגום דב נכלל בשם דוב גם הכינוי וואלף אבל אם נכתב דב אין שום רמז לשם בער וגם ישתנה מכפי קריאתו לתורה לזה ודאי גם אם הי' ידעינן כוונת קריאת שם זה לשם כך הי' מהראוי לכתוב דוב מלא ובפרט שמתחלה (אין) [אנן] מסופקין בכל זה ולכן ודאי אם יכתוב דב הוי שינוי השם ושם אחר הוא ופסול גמור ול"ד לשארי מלאים וחסרים דלא הוי שם אחר וגם דבל"ז הא עכ"פ כתב עיקר השם היינו עלייתו לתורה וקריאתו בפי העולם גם אם הי' לו איזה שם בשעת מילתו ונשתקע לא איכפת לן בזה וא"ל דזה לא הוי נשתקע ממש מ"מ עכ"פ בדיעבד ודאי כשר אם כתב שם היותר מורגל משא"כ אם נכתוב דב דודאי הוי פסול גמור ומה שמצאת שחתם באגרת לבתו רק בשם וואלף הנה כיון שמורגל בפי הכל לקרותו בשם וואלף בער ודאי מהצורך לכתוב כאשר נקרא בפי כל ורק אם הי' ברור שחותם עצמו תמיד רק בשם וואלף הי' מקום לספק אם אולי צריך לכתוב גם והמכונה וואלף לרבות שם חתימתו והיינו לדעת הט"ז שמחמיר בכיוצא בזה אבל באמת לפי מסקנת האחרונים אין הדבר כן וחתימתו לא הוי רק קיצור ובפרט שבנ"ד אין ראי' רק מאגרת אחת אין לחוש ולכתוב גם והמכונה וואלף רק שמעון דוב המכונה וואלף בער. ומה שנסתפקת אם צריך להושיב ב"ד ולומר לו שאסור להחזירה דע לך אחי ידידי שלפי מנהגינו כעת שמבטלין כל התנאים אין לחוש לקלקולא כמבואר בבית מאיר ובנוב"י [מה"ק סי' י"א] ובאבני מלואים [סי' י'] וא"כ לא שייך כאן רק טעם הרמב"ם ז"ל דצריך להודיעה כדי לייסרה והיינו משום שפוסק לחומרא כשתי הלשונות [במס' גיטין מ"ו א'] אבל לטעם זה אין צריך להודיע לבעל רק להצריך לומר שמגרשה בשביל זה כדי לייסר בנות ישראל ולא תהי' פריצות וכמבואר בלח"מ [שם] וא"כ לזה סגי (בהשבעה) [בהודעה] לה לחוד ולא להושיב ב"ד וגם לדעתי נראה מדברי הרמב"ם ז"ל דלא בכל האומר שאשתו זינתה צריך להודיע רק ביצא שם רע ואינה נוהגת בשום צניעות דז"ל [בפ"י מה' גירושין הל' י"ב ומפני מה וכו' גזירה שמא תנשא לאחר ותעשה תשובה וכו' ע"ש]:

והנה לכאורה באמת טעמא בעי מדוע שינה מדברי הברייתא [גיטין דף מ"ו ע"א] דטעמא הוא שמא נמצא הדברים בדאים ולמה לי' לחדש שתעשה תשובה אך נלע"ד דהרמב"ם ז"ל קשה לי' בדברי הברייתא [שאמרה] ויאמר אלו הייתי יודע ולכאורה הא גם בלא אמירתו אם הוא שותק אנן מי שתקינן אך באמה י"ל דאין זה תנאי גמור רק כפילת דברים ולא הוי רק לעז אך דבאמת לפי מה דמבואר בחי' ר"נ ורמב"ן בגיטין דלא צריך כאן תנאי גמור כיון שהוא בדבר שכבר עבר היינו דאם היא לא זנתה אינו מגרש ולכן אינו צריך תנאי גמור וא"כ הדק"ל אטו אנן מי שתקינן לזה ס"ל להרמב"ם ז"ל דודאי מש"ר אינו רק באם היא פרוצה גם אם הקול שקר כיון שהיא פרוצה דעתו לגרשה ורק החשש הוא שמא נמצא הדברים בדאים ותהי' מעתה אשה צנועה ואם הי' יודע כן לא הי' מגרשה וזה שוב הוי להבא וא"כ צריך תנאי גמור ולכן לא הוי רק לעז שהבעל יאמר כן אבל אנן שתקינן ולכן נראה מזה דהרמב"ם לא מצריך להודיע לה רק דאם [היא] פרוצה ומדברים ממנה אבל בבעל שבא ואמר שחושד לאשתו לא שייך כלל טעם שיווסרו וגם טעם קלקולא לא שייך דא"כ בכל מידי יוכל לומר כן ובודאי שאין אדם מגרש אלא מצא איזה דבר שנאה וכמבואר בב"ש ז"ל וא"כ נימא אלו הייתי יודע שלא כן הוא לא הייתי מגרשה א"ו רק בדבר שראוי לחוש כגון בפרוצה שמדברין מינה אד יש לחוש כנ"ל אבל באחד (שרסר) [שאמר] שחושש לחשד לכ"ע א"צ להודיע כלל ולכן מעולם לא שמעתי ולא ראיתי נוהגין כן כי חשש קלקול לא שייך בזמנינו שמבטלין כל התנאים ודעת הרמב"ם היא רק להודיע לה באם היא פרוצה כנ"ל אבל לא להושיב ב"ד ולומר לו ולכן ידידי כבר יצא במה שתווסר שמגרשה בשביל זה לפניך וסגי בזה לצאת גם לדעת הרמב"ם ז"ל אבל ח"ו מספק מחשש רחוק לבייש בת ישראל במקום שלא נשמע עלי' דבר ומחמת נחיצת מוכ"ז לא יכולתי לעיין בדברי האחרונים היטב ולפ"ד הדבר פשוט מאד אך אתה בשכלך הזך פלס הדבר היטב עם איזה לומדי קהלתכם מחמת חומר איסור א"א וה' עמכם ותביאו על האמת והי' שלום כנפש אחיך דבש"ת בלונ"ח הק' חיים הלברשטאם:
{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}